הקלות הבלתי נסבלת של ההיכרויות ברשת
חוזרים מהדייט וניגשים ישר למחשב - מישהו חדש חיפש אותי? השאיר הודעה מעניינת? קיבלתי תמונה הורסת? אם אתם מכירים את זה, אתם כנראה מכורים, כמו החבר שלי
שאלתי את ברי איך זה שכל סופ"ש הוא יוצא עם שתי בחורות בממוצע וכלום? נאדה?
עשיתי חשבון פשוט, הגעתי למסקנה שברי יצא ללא פחות מאשר 150 דייטים! אני אפילו לא מדבר על העלות הפיננסית, אבל רק כדי לסבר את האוזן, חישבנו ומצאנו שמדובר בהוצאה של כ-12,000 שקל בפחות משלוש שנים, שהרי ברי מנסה להיות ג'נטלמן, ומציע "הפעם אני אשלם". רובן אפילו מסכימות.
אהה, אולי לא ממש נאדה, ברי כן הצליח להיות בקשר ארוך טווח של כחודשיים עם א', אם כי בדיעבד הסתבר שהיא המשיכה לצאת לדייטים נוספים בזמן הזה.
ברי בן 31, בחור גבוה (1.84 מ'), חטוב (מתאמן בקביעות ולא בהגזמה), עיניו ירוקות ושיערו שטני. על פי חוות דעת של בנות המין היפה ובעיניי שלי הוא גבר נאה מאוד, לא
שעיר, מטופח בלי להיות דביק ומתלבש כהלכה. ברי עובד באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בארץ, בתחום החברות וניירות הערך. הוא לא עו"ד טיפוסי וחלקלק, כזה שלמד היטב עם השנים כיצד למכור את עצמו ולקנות חוות דעת חיובית. למעשה, ברי אף פעם לא הופיע בבתי המשפט. הוא איש של חשיבה ועשייה "מאחורי הקלעים". הוא יושב במשרד מפואר בקומה גבוהה באחד המגדלים הנחשקים של המטרופולין הגדול במדינה, ומשתכר טוב מאוד בהתייחס לגילו ולמעמדו.
לגבי אופיו של ברי, ובהנחה בסיסית שאף אחד לא מושלם, ניתן לומר שהוא "אחד מהחבר'ה". לא מוחצן ולא מופנם, חוש הומור במידה, קשוב לדברי אחרים ומעניין בדבריו שלו. הוא לא פזרן ולא קמצן, בעל טאקט במידה סבירה וקצת יותר, ומאוד רגיש לסובבים אותו. בקיצור - לא מצאתי "סיבות אופי" או כשל במראהו שיסביר לי מדוע ברי לא מוצא בת זוג כבר 150 דייטים.
לפני רגע היינו בדייט, והנה שנינו "און ליין" באתר
אז חברתי ואני חשבנו, שהוא מכור. מה שיש כאן זה התמכרות להיכרויות חדשות נונסטופ.
מכירים את התופעה הזו? חוזרים הביתה מהדייט וניגשים ישר למחשב, לבדוק אם מישהו חדש חיפש אותי, השאיר הודעה מעניינת, אולי קיבלתי תמונה הורסת? כבר כמעט שכחנו את הדייט. ואם לא די בכך, לפעמים אפשר לראות שגם הדייט שלנו מלפני זמן קצר עושה בדיוק אותו דבר - הכינוי מופיע "און ליין" באתר. ועכשיו לא נעים, כן להגיד משהו, להתעלם כאילו לא שמנו לב? הרי דביקים אנחנו לא רוצים להיות, וגם מניאקים לא.
ברי מספר לי על עשרות מקרים בהם הבחין וגם שמע חד משמעית על תופעת ההתמכרות. הוא אמר לי שלא אחת עולה הנושא הזה לשיחה כבר בדייט עצמו.
"מה אתה מתפלא?" הוא שואל אותי במבט מיואש, "זה כל כך קל להכיר מישהו חדש, שהחיפוש אחר היותר טוב הופך לשגרתי ואפילו מובן מאליו יותר ויותר".
אני מביט בחברה שלי, המום. "את קולטת את זה?" אני שואל אותה בפליאה מוחלטת, "את מאמינה?"
"כן", היא עונה לי בנונשלנטיות, "מכירה את זה טוב מאוד".
"אז מה הועילו חכמים בתקנתם?" אני שואל, "אם כך הדבר, אליה וקוץ בה. מצד אחד, קל לנו למצוא פרטנר מתאים לדייט, שזה אחלה. מצד שני, אם כל כך קל לנו, אז למה להשקיע יותר מדי? אפשר למצוא דייט אחר, אולי אפילו הרבה יותר מוצלח?" סיכמתי את דברי בתחושת התעלות, כאילו גיליתי את אמריקה.
"נכון", ענו לי ברי והחברה שלי, פה אחד.
הסיפור על "מסיבת הרווקות"
ברי סיפר לי סיפור מעניין במיוחד, שהיה השיא מבחינתי. ערב יום חמישי, לפני ארבעה חודשים. גלית היא הדייט שלו. הוא אוסף אותה בשמונה, לבקשתה. היא הסבירה שיש לה מסיבת רווקות של חברה ממש טובה.
בכל אופן, ברי אוסף אותה בשמונה, והדייט מעולה. "זרם, היה כיף, צחקנו, דיברנו, לא שמנו לב איך שהזמן טס, התמזמזנו, התנשקנו, בקיצור, היה כמעט מושלם".
כמעט, אלמלא הסוף הטרגי. משום שבלי כל תכנון, בזמן שגלית וברי בדייט, אייל שולח לגלית תמונה עם כמה מילים. גלית לא יודעת שאייל הוא חבר טוב של ברי. ואייל לא יודע שברי וגלית בדייט.
ברי מוריד את גלית בבית, כדי שתיקח את האוטו שלה ותמשיך ל"מסיבת הרווקות" שהיתה אמורה להתחיל בתשע וחצי, למרות שעכשיו כבר עשר ורבע. הם נפרדו בחיוכים ונישוקים וחיבוקים, כאילו הרגישו כבר עתה שנועדו זה לזו וזו לזה וזי לזו.
ברי חוזר הביתה, מתקלח, צופה קצת בטלוויזיה והולך לישון די מאושר. למחרת, ברי ואייל מדברים. אייל מספר לו על הדייט הספונטני שהיה לו אתמול, איך שלח למישהי תמונה עם כמה מילים, ותוך רבע שעה הם כבר דיברו בטלפון והחליטו להיפגש, ואיך קרה ש"נפלה" עליו בחורה כל כך חרמנית, שפשוט השכיבה אותו כבר באותו הלילה.
מהר מאוד עלה לאוויר שמה של הבחור - כן, ניחשתם, גלית. ברי התקשר לקבוע איתה דייט, היא נענתה בחיוב. הוא הגיע לשם עם אייל. היה שמייח.
בקיצור, ברור שיש בעולם ההיכרויות המקוונות גם המון אנשים טובים, ישרים והגונים, עם כוונות טובות ונכונות אין קץ למצוא את הפרטנר להמשך הדרך. להם צריך לאחל המון הצלחה, ושיהיה במזל. אבל לאלה מכם המכורים לדבר, המנצלים את האפיק הזה רק כדי להפיג את השעמום, זכרו שהעולם קטן.
לפנייה לכתב/ת 
