מתחת לאף של ונציה
רוב התיירים בוונציה משייטים בגונדולה ומסיירים בכיכרות ובארמונות, אבל פוסחים על האיים שמסביב לעיר. שיטוט בין טוות רקמה, מנפחי זכוכית, מושבת מצורעים לשעבר ועולם המתים. איך לא, יש גם אי יהודי
ונציה היא לא רק העיר העתיקה והיפהפייה על המים, עם התעלות הקסומות, הגונדולות ושפע האתרים העמוסים בתיירים. ביקור בוונציה אפשר לתכנן גם קצת אחרת, מה שאומר לתפוס מרחק מהמוקדים הקלאסיים ולשוט לעבר האיים המרכזיים שמסביב לה.
בלאגונה של ונציה יש לא פחות מ־ 117 איים. אומנם לא כולם מיושבים ולא בכולם ניתן לבקר, אבל גיחה לכמה מהם מספקת חוויה שמזמינה ביקורים חוזרים.
מוראנו: יופי של זכוכית
האי מוראנו (Murano) היה נמל מסחרי סואן עוד במאה ה־7 לספירה ובמאה ה־10 שימש מרכז מסחרי גדול עם מטבע ומשטרה משלו. השינוי
התוצאה: האי הפך למרכז לייצור זכוכית ובעלי המלאכה של מוראנו הם עד היום שם דבר בתחום הזה (לתשומת לב המתעניינים: חלק גדול ממוצרי ”מוראנו” שנמכרות בחנויות בוונציה לא ראו את מוראנו בחיים ומוצאם אסיאתי טהור.(
אחרי שמגיעים לאי פונים ל־,Fundamenta dei Vetrai שם מרוכזים מרבית בתי המלאכה לייצור מוצרי זכוכית. חלק מהם פתוח לקהל והכניסה בדרך כלל בלא תשלום. לטובת המבקרים הוקם יציע קטן עם ספסלים, שמהם ניתן לצפות בפועלים המנפחים את הזכוכית. במרבית המפעלים הקטנים האלה יש חנויות שבהן אפשר לקנות את המוצרים ישר מהיצרן.
איך מגיעים: לוקחים ואפורטה (סירת האוטובוס הוונציאנית) ממזח ”פונדמנטה נובה” (.(Fundamento Nuove מדובר בהפלגה של 10 דקות מכיכר סן מרקו.
בוראנו: רוקמות התחרה
רבים מכתירים את בוראנו (Burano) בתואר האי האהוב והיפה ביותר מבין האיים של ונציה. תורמים לכך חביבותם של התושבים, שלדיבור שלהם יש דיאלקט מקסים שהופך אותו למעין שירה, ויופיים של הבתים הצבועים בשלל צבעים - אדום, כחול, ירוק, צהוב, ורוד וסגול. האי כולו נראה כאילו יצא זה עתה מסרט של וולט דיסני.
בוראנו אינו אי בודד, אלא ארבעה איים המופרדים על ידי תעלות - מעין ונציה מוקטנת. בנוסף לתיירות ולדיג, מתפרנסים התושבים מייצור תחרה עדינה ויפה. חוויה בפני עצמה היא השיטוט במאות החנויות הקטנות והצבעונית ברחובות הצרים.
הסיור באי מתחיל לאורך ,Via Marcello עד שמגיעים למוזיאון התחרה .(del Merletto Museo) כאן אפשר לראות לא רק תחרה משגעת אלא גם נשים טוות. בכיכר שבה שוכן המוזיאון נמצאת כנסיית סן מרינו המזמינה ביקור.
בבוראנו קונים מפות ומפיות תחרה, ואפילו שמלות חתונה. זהירות: בעוד שבחנויות במוראנו מוכרים רק תוצרת מקומית, בבוראנו אפשר ליפול ולקנות תוצרת תעשייתית או תחרה תוצרת המזרח הרחוק. מי שרוצה את הדבר האמיתי צריך לשים לב לפרטים הקטנים. התחרה המקומית, העשויה בעבודת יד, אומנם יקרה ביותר, אבל אפשר לקנות מפיות קטנות בלי להתרושש, במחיר של כ-20 דולר האחת.
איך מגיעים: נסיעה של כ-40 דקות עם הואפורטה מה”פונדמנטה נובה,” המזח המרכזי של ונציה.
סן מיקלה: עולם המתים
כל פיסת קרקע בוונציה יקרה מפז וחבל לבזבז אותה על המתים. עם נפילת
הרפובליקה של ונציה בשנת 1797 לידי נפוליאון, קבעו הצרפתים שהמתים של העיר לא ייקברו בתוכה אלא באי סאן מיקלה .(San Michelle)
האי המוקף חומה הוא למעשה בית קברות אחד גדול: מצבות, שבילים מוריקים, שלוות נצח. אגב, בגלל הצפיפות מרבית המתים מבלים באדמה בין 10 ל־12 שנה בלבד. לאחר מכן מוציאים את השלדים, מניחים את העצמות בקופסאות וטומנים אותן בגומחות בקיר, או ב”מחסן עצמות” קהילתי. כמובן, למתים המפורסמים זה לא קורה, והקברים שלהם הפכו לאתרי תיירות. כאלה הם הקברים של המשורר עזרא פאונד, המלחין איגור סטרווינסקי ואמרגן הבלט הרוסי האגדי סרגיי דיאגילב. על מצבת קברו תלויה דרך קבע נעל בלט, שתיירים חסרי מצפון אוהבים לקחת אותה למזכרת (ואז תולים מיד במקומה נעל בלט אחרת.(
איך מגיעים: מפונדמנטה נובה.
טורצ'לו: שלווה ירוקה
האי טורצ'לו (Torcello) היה בעבר הרחוק הי ישוב החשוב והגדול בלאגונה של ונציה, אך כיום מתגוררים בו כמה עשרות אנשים בלבד. המקום הפך להיות אי ירוק של שקט ושלווה שאליו בורחים הוונציאנים כאשר הם מחפשים מנוחה מהמוני התיירים.
הסיור באי מתחיל לאורך Fondamenta dei Borgognoni ועד ל”גשר השטן,” שדרכו מגיעים אל הכיכר המרכזית של האי. כאן שוכנת כנסיית סנטה מריה אסונטה. פסיפס הרצפה שלה, המתאר את יום הדין, יפה ביותר. בכיכר נמצאת כנסיה קטנה נוספת, סנטה פוסקה, שעל כס האבן הגדול בכניסה שלה ישב פעם השופט של האי, שניהל את המשפטים לעיני כל התושבים.
איך מגיעים: מפונדמנטה נובה או מבוראנו.
סן לאזרו דלי ארמני: מצורעים
האי סן לאזרו דלי ארמני(San Lazzaro degli Armeni) היה מושבת
מצורעים מהמאה ה־12 ועד ה־,16 והוא נושא את שמו של לאזרוס, הקדוש של המצורעים. האי היה נטוש במשך זמן רב, עד שהנזיר הארמני שברח מרדיפות הטורקים הגיע לוונציה בשנת .1715 השלטונות העמידו את האי לרשותו והוא הקים בו מסדר נזירים ארמנים, בנה מנזר ושיפץ את בית החולים העזוב של המצורעים.
האתר המעניין ביותר באי הוא המנזר העתיק, ובעיקר הספרייה שלו, שבה נשמרים 15,000 ספרים ו־4,000 כתבי יד ארמניים, חלקם בני 1,300 שנה ויותר.
איך מגיעים: עם ואפורטה מתחנת סן זקאריה.
ג'ודקה: אי היהודים
אחרי הביקור באי הארמני אפשר להמשיך לאי היהודים, הוא ג'ודקה ,(Giudecca) השוכן מדרום לאיים הגדולים. שמו המקורי של היה ,Spinaulunga אך לאחר התיישבות היהודים בו שונה שמו. בעבר היה זה אי של וילות וארמונות אך במאה ה־20 הוא הפך לשטח תעשייתי, עם בתי חרושת ומספנות ואולפני סרטים. לאחר מלחמת העולם השנייה נסגרו בהדרגה המפעלים שבו והיום ג'ודקה הוא רובע מגורים יוקרתי ויקר ביותר.
האי לא גדול (אורכו כ־2 ק”מ ורוחבו 300 מטר) וכדאי לטייל לאורך המזח שלו ולראות ממול את ונציה בכל הדרה. כדאי גם לבקר בכנסייה המפורסמת . Giorgio Maggiore San
איך מגיעים: עם ואפורטה ממזח כיכר סן מרקו.
לידו: ”מוות בונציה"
לידו די ונציה (Lido) הוא אי צר וארוך המשמש מעין מחסום בין הלאגונה הוונציאנית ובין הים הפתוח. מרבית שטח האי מכוסה בווילות שנבנו במאות ה־19 וה־,20 וחלקם הפכו לבתי מלון או פנסיונים קטנים. תיירים רבים המגיעים לוונציה במכוניותיהם מתגוררים באי הזה, שאפשר להעביר אליו את המכוניות במעבורת מהכניסה לעיר.
לאורך רחוב הקניות הראשי יש כל מה שתיירים מחפשים בכל עיירת קיט איטלקית: חנויות בגדים ומזכרות, בוטיקים, גלידריות ופיצריות. בסוף הרחוב עומד מלון ,Hotel des Bains שבו מתרחשת עלילת הנובלה המפורסמת ”מוות בוונציה” של תומאס מאן. אליזבט טיילור וריצ'רד ברטון נהגו לבלות במלון הזה מדי שנה. פייטרו, המוזג בבאר, יודע לספר ששיא השתייה שלהם בלילה אחד לא נשבר עד היום.
בלידו נמצא גם ,Palazzo del Cinema שבו נערך פסטיבל הסרטים של ונציה.
לפנייה לכתב/ת 
