ממשלה אחראית בלי עבודה
העבודה מפגינה שילוב נדיר של חוסר אחריות כלכלית ומדינית. קואליציה המבוססת עליה תבודד את קדימה בממשלתה שלה
עמיר פרץ מציג בתחום הכלכלי-חברתי אידיאולוגיה, שהיא במקרה הטוב אחיזת עיניים שתיחשף במהרה, ובמקרה הגרוע עלולה להוביל לאבטלה ולפגיעה אנושה במשק. כאשר יתבררו תוצאותיה של המדיניות הזאת, יפנו תומכיה לקיצוץ מאסיבי ובלתי שקול בתקציב הביטחון, שיסכן את יכולתה של ישראל להתמודד עם איומי העתיד.
בתחום המדיני מציעה העבודה תפיסה הזויה ובמוקדה - לא ייאמן - "יצירת" שותף פלסטיני למו"מ על הסדר קבע, סביב אישיותו האימפוטנטית של אבו-מאזן, שהפגין את אפסותו עוד בטרם עליית החמאס. הונאה עצמית זו, המסרבת ללמוד את לקחי אוסלו ומקיימת זיקה להזיות ז'נבה של יוסי ביילין, מבטיחה פגיעה מתמשכת במימוש האסטרטגיה החד-צדדית שתוציא את ישראל מריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית. היא עלולה לעכב את המשימה הדחופה ביותר המצפה לכל ממשלה אחראית הדואגת לעתיד המדינה ולאזרחיה - השלמת הגדר לקראת התכנסות אל עבר התוואי המכליל את גושי ההתיישבות העיקריים.
קואליציה המבוססת על מפלגת העבודה תבודד את קדימה בממשלתה שלה ותמנע ממנה יכולת תפקוד. פרץ יכונן "קואליציה חברתית" משלו עם ש"ס, הגמלאים ואגודת ישראל - 44 חברי כנסת סוררים מול ה-29 של קדימה. כל אחד ממרכיביה יסתער בתורו על הקופה הציבורית לצרכיו הסקטוריאליים, בצל איום הסולידאריות בינהם שתפרק את הממשלה אם לא ייענו תביעותיהם. אפילו תביעות מוצדקות של הגמלאים ישמשו את ש"ס ואגודת ישראל כמכשיר לסחיטת האתנן הסקטוריאלי, במיוחד בתחום קצבאות הילדים.
דג גדול באקווריום קטן
גם קואליציה עם הימין, החרדים והגמלאים היא בעייתית מאוד. אף שזו צפויה להיות אחראית הרבה יותר בתחום החברתי-כלכלי, היא מחייבת הימור לא פשוט בתחום המדיני-ביטחוני. בתחום הכלכלי צפויה ממשלה כזאת לתקן את העיוותים המיותרים והמזיקים שיצרה פריצת הדרך של נתניהו, אשר הציבה את ישראל על מסלול של צמיחה וצמצום האבטלה (ולהיענות לתביעות מוצדקות של הגמלאים).
בתחום המדיני צפויה ממשלה בהשתתפות ליברמן והליכוד להתנהל בהרבה פחות גמישות ותבונה ובכבדות רבה יותר ממה שאולמרט וליבני ציפו כאשר הסקרים הבטיחו להם 40-35 מנדטים. זה מזיק לישראל, הזקוקה למדיניות נחרצת וגמישה של התכנסות לתוואי הדמוגראפי, בלא אשליה שניתן להשיג "הדדיות" מן הפלסטינים ועל יסוד הכרה בכורח לאמץ מתווה חד-צדדי למרות מגבלותיו ועלותו.
לקואליציה כזו חסרון נוסף: קשה עד מאוד לכנס את מרכיביה. הליכוד עדיין לא הפנים את תבוסת הדרך המבולבלת והבלתי-ריאלית שהציע בבחירות. השתתפותו בממשלה בהנהגת קדימה תחשוף את המבוי הסתום של הפרוגרמה שלו. יש בין חברי הכנסת שלו - ראובן ריבלין למשל - מי שלא ישלימו עם כך. ספק אם נתניהו יתפתה לכך אפילו תמורת שיבתו למשרד האוצר.
לא ברור אם ליברמן - דג גדול באקווריום קטן - יראה בהצטרפות לממשלה כזו צעד נבון בשיקוליו המורכבים וארוכי-הטווח, וישיל מעליו חלק מן האצטלה הרדיקאלית שאימץ לצרכים אלקטורליים. אין ודאות כי ניתן יהיה לשחד את ש"ס בתביעותיה הסקטוריאליות, בלא להכליל בהן את מה שהיא רוצה בו יותר מכל - קצבאות הילדים המופקרות שנהגו עד 2003.
בחזרה לתיקו המשתק
למרות כל אלה ראוי למקד את מאמצי הרכבת הממשלה באופציה השנייה. אולמרט לא צריך להכריז על כך: די שייתן לפרץ להסתבך בדמיונות הגדלות שלו, במשחקי הכבוד, באולטימאטומים ובחרמות. ככל שפרץ מתבזה עם ריבלין ברעיון העוועים של "ממשלת חירום חברתית" בהשתתפות השמאל הרדיקלי והימין הרדיקלי, הוא מאבד ממעמדו הציבורי.
במסגרת האופציה הזו ניתן לחתור לקואליציה עם הגמלאים, ליברמן, ש"ס, אגודת ישראל ורוב חברי הכנסת של הליכוד. בבוא שעת המבחן של ההתכנסות, כאשר ש"ס תגלה מחדש את המאפיינים הימניים שלה (אחרי שתינק די צרכה מן הקופה הציבורית) ניתן יהיה להתבסס על תמיכה מבחוץ של העבודה ומרצ בהתכנסות. באותו שלב כבר תושלם הגדר, והכלכלה הישראלית עדיין תעמוד על מכונה.
אם, לעומת זאת, תהיה העבודה בממשלה, בעוד הליכוד וליברמן מחוץ לה, לא תהיה האופוזיציה מאגר קולות לתמיכה-מבחוץ בהתכנסות, אלא גוש מגובש של עשרות חברי כנסת העלול לסכן את המהלך כולו. הגוש הזה ישתרע במרחב הפוליטי שבין האיחוד הלאומי לבין סילבן שלום ופורשי הממשלה מש"ס. כך נשוב כולנו אל הימים הרעים שבהם נטרלו השמאל והימין אלה את אלה, במקום ליצור מרכז-כובד אחראי במרכז הבמה הפוליטית, המאפשר לישראל ליטול את גורלה בידיה.
האתגר העומד לפתחו של אולמרט אינו כיצד להרכיב ממשלה הרמונית העונה על כל הצרכים, אלא כיצד לחלץ מתוך מצב קשה ומורכב מסגרת מתפקדת. זהו מבחנו הראשון כראש ממשלה מיועד.
ד"ר דן שיפטן, ממלא-מקום ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
