חיי בר בת"א: ג'ונגל אורבני שוקק חיים
מי שידו אינה משגת להגיע עד לסלבה הברזילאית, או שמא בליבו מקנן החשש כי לאחר הביקור בפפואה כבר לא יזכה לשוב הביתה, יכול להסתפק בחיי הבר של תל אביב ולא להחמיץ דבר
כשגרתי בקיבוץ היו החברים מספרים כי גוש דן הוא ג'ונגל עירוני. ואכן, מי שידו אינה משגת להגיע עד לסלבה הברזילאית, או שמא בליבו מקנן החשש כי לאחר הביקור בפפואה כבר לא יזכה לשוב הביתה, יכול להסתפק בחיי הבר של תל אביב ולא להחמיץ דבר. אין צורך להרחיק עד עמק הירדן כדי לצפות בציפורים או לנדוד במדבר בכדי לפגוש נחשים. הטבע הפראי שוכן גם מתחת לחוטמנו או מעופף מעל ראשינו, וכל אשר צריכים אנו הוא לפקוח שתי עיניים ולהקשיב לקולות המגיעים אלינו.
כמה ממיני הציפורים הנפוצים בתל אביב וסביבותיה הם יציבים ושכיחים ביותר. ביניהם נכללים דרור הבית, צוצלת, יונת סלעים, עורב אפור, בז מצוי ודררה אדומת צווארון (Psittacula krameri). מין זה של דררה ירוק כולו מלבד טבעת אדומה החובקת את צווארו ומכאן שמו. זהו, ככל הנראה, התוכי בעל אזור התפוצה הרחב ביותר בתבל. בסיועו של האדם כבשה הדררה אזורים נרחבים הרחק מעבר לבית גידולה. מקורה באסיה אך ידוע אף על אוכלוסיות המתקיימות באירופה ובצפון אמריקה. בגוש דן מצויות מרבית הדררות ממזרח לנחל איילון, וריכוזן הרב ביותר, על פי ידיעתי, נמצא בגן הבוטני של מקווה ישראל.
דררה היתה אחת מציפורי המחמד הפופולריות ביותר בעולם העתיק. התחילו לגדלה כבר במאה השלישית לפני הספירה ועד היום גדול הוא קהל מעריציה. אחד ממכריי מחזיק זכר של דררה מזה שנתיים, ולעניות דעתי, אף מין אחר של תוכי אינו מיטיב לחקות את קולו של האדם מאשר הדררה. הפרט המדובר מסוגל לומר עשרות מילים ושברי משפטים באופן מפליא. למרות זאת, אין בין התוכים חקיינים מעולים כמו מינים מסוימים של זרזירים או של עורבים.
הדררה היא בעלת יכולת הישרדות מופלאה בתנאים העירוניים, שלרוב קשים עד מאד למיני עופות אחרים. אחת הסיבות לכך היא קולה הרעשני, שאינו מופרע על ידי השאון הרב בעיר. בעוד ציפורים אחרות אינן מסוגלות לתקשר עם בנות מינן בגלל ההמולה סביב, הרי שקריאתה של הדררה נשמעת למרחקים. מלבד זאת, הדררה הינה בעלת יכולת למידה מרשימה, ולכן חפה מטעויות חוזרות. לפיכך, הגורם המגביל העיקרי של תפוצתה הוא מזונה. היא נזקקת לפירות, ירקות, זרעים ואגוזים, וככל שעולה מספר הגינות ומתווספות חורשות בערי החוף, כך גדל שטח מחייתה של הדררה. לרוב אפשר למצוא אותה מעופפת בקבוצות של 3-5 פרטים, או כשהיא משקיפה על סביבותיה ממרום צמרת הברוש.
אין לדעת מיהם אויביה העיקריים. בדרך כלל, נחשבים החתולים לטורף המסוכן ביותר של ציפורים בעיר, אולם היות שאוכלוסיות הדררה מתפשטות בקצב מואץ בכל ערי החוף, קרוב לוודאי שלא קיים כל גורם המווסת לעת עתה את יכולת התרבותה. כתוצאה מכך הוכרזה הדררה כמין מזיק, ובמשרד החקלאות הוגים הכיצד לעצור את פלישתה לשדות ולמטעים. לפי ראותי, ציבור חובבי הדררות לא יאלץ להפגין למענן, כי בדומה למקרה העורבני, גם הדררה היא יצור נבון וסתגלן, וסביר להניח שתתגבר על כל מכשול שיציב לה האדם.
מתקבל על הדעת שהבז צד את הדררות, כפי שיונים ושאר ציפורים אינן מצליחות להימלט מציפורניו. בקיץ החולף מצאתי גוויה של נקבת דררה בחורשת ההסתדרות, בסמוך לחומת המנזר והגן הזואולוגי. מסימני הקטילה יכולתי להסיק כי בז אחראי על המתתה. באזור כולו שוכנים בזים לרוב, וקריאותיהם נשמעות כבר עם שחרית. ברם, בניגוד למה שנהוג לחשוב, דווקא העורב - ולא הבז - עומד בראש פירמידת המזון אצל עופות העיר. לא פעם אפשר לצפות בעורב המנהל מרדף אחר בז הנקלע לקרבתו, ואינו מרפה ממנו עד שהעוף הדורס מחליט להתרחק. אם יצליח לתפסו העורב, הוא יאכל ממנו לשובעה, הואיל ועוף זה הינו אוכל-כל.
באחת השבתות, בחצותי ברגל את גשר יצחק שדה בכיוון יד אליהו, נשאתי את עיניי לפרץ זעקותיה של דררה צווחנית. יכולתי לראותה נעלמת בינות לבניינים כאשר שני עורבים בעקבותיה. היתה זו הפעם הראשונה שראיתי כי עורבים מנסים לגרש דררה מתחום מחייתם, וזו אכן הסתלקה לה בחופזה. מאז ראיתי עוד פעמיים עורב בודד הרודף אחר דררה שחמקה לה, אולם לאחרונה צפיתי במראה תעתועים בשעה שעורב אפור צלל לעבר דררה חולפת כאילו היה דורס מאיים במיוחד. לאחר הפעם הזו, תמהני אם דווקא יהא זה העורב אשר יעצור את התפשטותה של הדררה בארץ.
לפנייה לכתב/ת 
ציפורים בשמי העיר. ג'ונגל אורבני
צילום: אבי לוי
