13 שעות על אדמה מקוללת

13 שעות על אדמת פולין, חמישה בתי כנסת וגטו אחד. כך התוודעו בני שכבת י"א מבית שאן למפעל ההשמדה האימתני, הבלתי נתפס, שביצעו הנאצים ביהודי אירופה. פחות מ-24 שעות חלפו מאז עברו את הבידוק הביטחוני בנתב"ג – ובני הנוער מבית שאן שבו ונחתו בישראל. האם ניתן בזמן כה קצר ניתן לעכל את גודל הטרגדיה? כתבת ynet התלוותה למסע וניסתה לברר.

מדי שנה יוצאות עשרות משלחות נוער לפולין. מרביתן עורכות מסע בן שמונה ימים בפולין. אחרות מאריכות את המסע אף יותר, ומתיירות גם בצ'כיה. השנה נוסף על המשלחות הללו, יצאו שתי משלחות חריגות: משלחות בנות יממה אחת. המטרה: לחשוף גם תלמידים מעוטי יכולת למאורעות השואה. תלמידים שמשפחותיהם לא יכולות להשקיע למעלה מ-1,200 דולר במסע הארוך. עלות המסע המקוצר: 100 דולרים בלבד.

 צילום וידאו: מירי חסון

3:00 בלילה. 170 חברי המשלחת מגיעים מבתיהם בבית שאן לנמל התעופה בן גוריון. שעתיים לאחר מכן, 5:00 לפנות בוקר, והמטוס ממריא. חלק מהתלמידים נרדמים. שנתם של אחרים נודדת - מי מהתרגשות, מי בשל הטיסה הלילית. ברקע מוקרן הסרט "רשימת שינדלר". ב-6:45 נחיתה בקרקוב ומעט אחר כך המסע מתחיל.

10:00 בבוקר, הרובע היהודי בקרקוב. בעשר השעות הבאות יחלו התלמידים ויסיימו את מסעם בפולין. במשך שעתיים ומחצה סיירו התלמידים ברובע היהודי - ראו חמישה בתי כנסת ואת הגטו בעיר. "חוץ ממוות היו בפולין גם חיים יהודיים שהתבטאו בבתי כנסת מרשימים", מסבירה המדריכה לתלמידים תוך הליכה מהירה. הסיור מסתיים בנסיעה באוטובוס סמוך למפעל המפורסם של אוסקר שינדלר, המפעל שרק לפני כמה שעות ראו התלמידים על מסך הטלוויזיה.

משם ממהרים התלמידים לעלות לאוטובוסים. התוכנית: נסיעה שאורכה כשעה בדרך לאושוויץ. הפקקים שבדרך משבשים מעט את התוכניות, והנסיעה נמשכת שעתיים. יש גם פן חיובי: אחרי ליל השימורים של הטיסה, התלמידים אוגרים כוח ותופסים תנומה.

15:30, פאתי אושוויץ. בביקור בזק מצליחים התלמידים לגנוב מבט חטוף במראה המצמרר של המשרפות, תאי הגזים. משם הם ממשיכים אל מוזיאון אושוויץ, שם מוצגות נעלים, מזוודות, טליתות ובגדי תינוקות של הנרצחים במפעל ההשמדה הנאצי. המדריכים מזרזים את התלמידים, מאיצים בהם, כדי שיספיקו לראות גם את השיער הגזוז, את ערימות הרגליים התותבות. "אין זמן", הם מתנצלים.

משם הם נכנסים לביתן נוסף, הביתן היהודי, שבו הם שומעים עדות כואבת ומרגשת עד דמעות של ניצול השואה שליווה את הקבוצה במסעה, איש העדות פטר גרינפלד, שהיה מתאומי מנגלה. התלמידים מדליקים נרות נשמה, קוראים "אל מלא רחמים" ו"קדיש" ויוצאים בחיפזון למחנה בירקנאו.

"לכל תלמיד ותלמידה בישראל יש את הזכות להיות במקום הנורא", אמר ראש עיריית בית שאן, ג'קי לוי, במסיבת עיתונאים שקיים בקרקוב. "אין לנו זכות מוסרית לומר לילדים 'לא' בגלל עלויות גבוהות. החשיבות של הביקור, גם אם הוא ליממה אחת בלבד, היא גדולה משום שאין לתלמידים אלטרנטיבה מלבד המסע הזה - עקב עלויות המסע הרגיל. המסע הזה מאחד בין בני עדות המזרח מהפריפריה, שלא חוו בבית את השואה, לבין משפחות הנרצחים".

האם מדובר ביוזמה מבורכת או בתרגיל שיווקי מתוחכם על גבם של ילדי פריפריה? הדעות חלוקות. התלמידים עצמם סיפרו כי יום אחד הספיק, תרם הרבה - ובעיקר המחיש אל מול עיניהם את מה שעד כה פגשו בו רק בספרי ההיסטוריה.

"שמונה ימים הופכים את זה לטיול, ואנחנו רוצים לנסוע למסע", סיפרה עלומה אטיאס, תלמידת בית הספר. אלא שאחרים סיפרו כי היו צריכים לרוץ בין חדר הנעלים לקיר המוות מפאת קוצר הזמן. השילוב של שעות ארוכות ללא שינה, עייפות, ומראות מצמררים רק מחמיר את המצב.