מהפכת שכר המקסימום של שלמה נחמה

זו הצהרה מהפכנית. בשל מעמדו המוביל של בנק הפועלים, לא יחלוף זמן רב עד שעסקים אחרים בישראל ילכו בעקבותיו ויקבעו שכר מקסימום למנהלים ונושאי משרות בכירות. תהיה זו התפתחות חדשנית לא רק במושגים ישראליים. עד כה סירבו ראשי קהיליית העסקים בישראל - ובעולם - לשמוע את הביטוי "שכר מקסימום", ושללו בשצף קצף מגבלה כלשהי על גובה השכר וההטבות המשולמים למנהלים וליו"רים. טענתם הייתה רעיונית: אם בעלי המניות של תאגיד עסקי מצליח רוצים לתגמל את המנכ"ל והיו"ר בשכר של מאה מיליון שקלים לשנה, למשל, זה עניינם הפרטי, משום שזהו שעסקם הפרטי. השכר הגבוה למנהלים בא הרי מכיס הבעלים; כך עובדת כלכלת שוק תחרותית. אם לבעלי המניות של בנק לא היה כדאי לשלם למנהלים שכר כה גבוה, הם לא היו משלמים.

טענה זו נכונה רק על הירח, כלומר בתיאוריה המנותקת מהמציאות. התאגידים העסקיים לא פועלים בחלל ריק או בחממה. הם מוסדות של החברה האנושית, הם מתפקדים בתוכה, הם קשורים עמה באלף ואחד נימים. אף עסק לא ישרוד כאי בודד, בלי עובדים, ספקים, קונים, מממנים. כל אלה הם "בעלי חזקה" בתאגיד כלכלי, אף שאינם "בעלי מניות" בו. בהיותו מוסד חברתי, כפוף התאגיד לנורמות ולערכים השכיחים בחברה שבה הוא חי ונושם ומרוויח. ולא רק כפוף: עסקים גדולים קובעים בהתנהגותם נורמות וכללים של "עשה ולא תעשה" ומשפיעים על מערכת הערכים הלאומית.

שלמה נחמה הבין זאת. הוא הבין שהשכר ששולם לבכירי בנק הפועלים חרג בהרבה מן הנורמות של החברה הישראלית

 והיה בבחינת חציית קו אדום. "איננו אטומים לרחשי לב הציבור", אמר באותו ראיון. נחמה החליט לכן להוביל שינוי דרמטי, שעל השלכותיו עוד ידובר רבות. עוד יתעוררו ויכוחים ומחלוקות, אבל הפור נפל: "שכר מקסימום" מרצון בחברות פרטיות קיבל הכשר מאחד ממנהיגי העסקים המצליחים והמובילים בישראל.

נכון, ההחלטה על הגבלת השכר המקסימאלי בבנק הפועלים נולדה אחרי שהמשכורות הגבוהות ל-2005 כבר אושרו ושולמו. אך אין בכך כדי לגרוע מחשיבותה. מהפך השכר במוסד הפיננסי מספר 1 בישראל הוא עקרוני, צופה פני עתיד. לא לחינם אמרו חכמנו: מודה ועוזב, ירוחם. במקרה של היו"ר שלמה נחמה צריך להגיד: מודה והופך - יהולל.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: דרוש מרד של בעלי מניות קטנים