כן, צריך לנשק צפרדעים כדי למצוא נסיך

אני יודעת.

אבל רע לך בגללך.

זה לא קרמה, זה לא מזל נאחס, זה לא העולם שנגדך. זו את. את שנגדך.

"וואלה, כדי שמשהו ישתנה אני צריכה לשנות את זה" (ויז'ואל/פוטוס)

עכשיו את נותנת לעצמך ליפול, החבטה המוכרת הזאת של האכזבה עדיפה לך על פני הסיכוי לאושר בסיסי. כי בשביל אושר בסיסי צריך לעשות משהו, צריך קצת להתאמץ. צריך להחליט לרדת במשקל ולעשות את זה, לעזוב את העבודה אם את תקועה שם, לחפש משהו אחר שאת אוהבת יותר בשביל הכסף שחסר, לשפר את הציונים כדי להתקבל ללימודי תואר שני, לצאת מהבית ולנשק כמה צפרדעים כדי לפגוש את הנסיך.

צריך לצאת מהבית של ההורים בגילך כדי לחוות חוויות אישיות, עצמאיות.

צריך ללמוד כדי להגשים את חלומך להיות פסיכולוגית.

צריך לצאת לפעמים מהבית, להתלבש יפה ולקחת סיכון, להיפתח.

אני מנסה להבין בכל הכוח ולא מצליחה: איך את מצליחה לשקוע בשלולית, לבכות שאת לא מצליחה לצאת ממנה, ואז שמישהו מושיט לך יד, מנסה לעזור לך לצאת משם - את מסרבת לקחת את היד המושטת, ועוד יושבת לך שם במרה השחורה ומתלוננת שהתעלמו ממך?

אבל גם לעמוד מנגד ולתת לאדם שאתה אוהב לטבוע זה בלתי אפשרי.

קל וחומר כשהוא שואב אותך איתו.