התבשרה על מות בעלה בחודש התשיעי להריון
רדמילה שאולוב הגיעה לביה"ח כי היא חשה שהיא עומדת ללדת וזמן קצר לאחר מכן קיבלה את הבשורה המרה - בעלה דוד נהרג בפיגוע. פיליפ בלהסן יצא עם שני ילדיו הקטנים לת"א. הבן סיפר: "כששמענו את הפיצוץ, אבא עטף אותנו וחיבק אותנו חזק". ויקטור ארז חגג רק לפני שבוע וחצי ברית לנכד ראשון. גיסה של לילי יונס סיפר: "היא היתה בשיא הפריחה שלה. אמא לתפארת". בנימין חפוטה, המאבטח, אמר למשפחתו: מחבל לא יכה פעמיים. רוזליה בסניה ובודהה פירושקה מצאו את מותן בארץ זרה. סיפורי ההרוגים
תשעה בני אדם נהרגו אתמול (ב') בפיגוע בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. בבתי החולים איכילוב בתל אביב, וולפסון בחולון ושיבא בתל השומר מאושפזים עדיין 36 מפצועי הפיגוע בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. בין הפצועים מוגדר מצבו של אדם אחד אנוש, פצוע נוסף במצב קשה מאוד, שמונה פצועים במצב קשה, חמישה עשר במצב בינוני ואחד עשר במצב קל. עד כה פורסמו שמות חלק מההרוגים:
- דוד שאולוב, בן 29 מחולון
- פיליפ בלהסן, בן 45 מאשדוד
- ויקטור ארז, בן 60 מגבעתיים
- בנימין חפוטה, בן 47 מלוד
- לילי יונס, בת 42 מאורנית
- רוזליה בסניה, בת 48, עובדת זרה מרומניה
- בודהה פירושקה, בת 50, עובדת זרה מרומניה
- אריאל דרחי, בן 31 מבת ים
דוד שאולוב מחולון נהרג כאשר יצא לאכול ארוחת צהריים בזמן הפסקה מעבודתו כטכנאי שיניים. אשתו רדמילה, בת 27, בחודש התשיעי להריונה, קיבלה את הבשורה המרה בעת שאושפזה בבית החולים איכילוב. רדמילה חשה בבוקר שהיא עומדת ללדת, לכן החליטה לנסוע לבית החולים.
כאשר שמעה על הפיגוע, היא ניסתה להתקשר אל בעלה, אך לא היתה תשובה. מאוחר יותר בני המשפחה קיבלו את הבשורה המרה, שעליהם להגיע לאבו כביר. רדמילה התעקשה להגיע לאבו כביר, בניגוד לעצת רופאיה, כדי להיות עם המשפחה בזמן זיהוי הגופה.
בני הזוג שאולוב עלו לארץ בשנת 1990. אחיו יוסי, בן 17, סיפר: "דוד החזיק את כל המשפחה, הוא תמיד תמך ועזר לכולם, אני לא יודע מה נעשה עכשיו בלעדיו".
דוד הותיר אחריו מלבד את אשתו, הנושאת ברחמה בת, גם שני ילדים, עידן בן השש וקארין בת הארבע. הוא הותיר אחריו גם אחות, זיוה, בת 24 ואת האח יוסי.
"אבא עטף אותנו וחיבק חזק"
בבית משפחת בלהסן סיפרו כי האב, פיליפ, יצא אתמול עם שני ילדיו הקטנים, לינור ואורי, לתל אביב. הוא הבטיח להם לפני החג כי יקנה להם דיסקים, משחקי מחשב ומוזיקה לכבוד החג. לאחר שסיימו את הקניות הם התקדמו לכיוון רכבם בדרכם לאכול במסעדה, ולפתע נשמע הפיצוץ.
בלהסן צעק לבנו אורי שייקח את הטלפון ויתקשר לאמו, לומר לה שהיה פיגוע. הבן אורי סיפר לבני המשפחה ולגיס, אמיל אפללו: "כששמענו את הפיצוץ, אבא עטף אותי ואת לינור וחיבק אותנו חזק, ואז הוא אמר לי 'קח את הטלפון, תתקשר לאמא ותגיד לה שהיה פיגוע'". מייד לאחר מכן הוא התמוטט, אך שוטרים שהעלו אותו לאמבולנס הספיקו לדבר איתו. בלהסן סיפר להם כי נפגע מרסיסים ומהדף. אחד הרסיסים פגע ככל הנראה בלבו והוא מת כבר בדרך לבית החולים.
כשהתקבלה שיחת הטלפון היתה אשתו של פיליפ, אתי, במקום עבודתה. היא ענתה לבנה, אורי, ושמעה את שאון האמבולנסים. מנהליה מיהרו להסיע אותה לבתי החולים בתל אביב כדי שתוכל לחפש את בעלה. אמיל, הגיס מיהר גם הוא לחפש את פיליפ בבית החולים. משלא מצא אותו, נסעו למכון לרפואה משפטית באבו כביר, שם זיהתה אתי את גופתו של פיליפ.
הבת ליטל, בת 19, סיפרה כי "כשאבא שמע את הפיצוץ הוא חיפה על לינור ואורי, והגן עליהם, ולמעשה הציל אותם. הספקתי לדבר איתו הבוקר, הוא רצה שאני אבוא איתם, אבל לא יכולתי ללכת איתם. הוא היה אבא מדהים, זכיתי לאבא שלא עשה רע לאף אחד. יותר מהכל הייתי רוצה אותו חזרה. זה לא פייר שלקחו לי אותו".
שני הילדים, אורי ולינור, נפצעו באורח קל ושוחררו לבתיהם לאחר טיפול. בבית המשפחה שורר הלם. הבן אורי שב וחוזר על המשפט: "אבא היה על הרצפה". גיסו של פיליפ, אמיל, סיפר כי פיליפ שירת בחיל האוויר, ולאחר שחרורו עבד במקומות עבודה שונים. האחרון שבהם היה מפעל באשדוד שנסגר בשל קשיים.
ביום ראשון הקרוב אמור היה פיליפ להתחיל במקום עבודה חדש. "פיליפ היה חבר'המן שאהב לצחוק. אהבו אותו בכל מקום, והיתה לו נוכחות. הוא היה אב למופת. בכל חופשה הוא היה עם הילדים, טייל איתם, טיפל בהם בבית. הוא היה אדם מאוד שמח", סיפר אמיל.
בלהסן הותיר אחריו אישה, אתי, וארבעה ילדים: לירן (21), ליטל (19), לינור (15) ואורי בן ה-12.
רק לפני שבוע וחצי חגג ברית לנכד ראשון
ויקטור ארז, נהג מונית בן 60 תושב גבעתיים, איבד רגל כמה שבועות לפני מלחמת ששת הימים בפציעה במחסום ארז. המכונית שבה נסע עם עוד שבעה חיילים עלתה על מוקש. בעקבות האירוע, ביקש לשנות את שמו ומזלו, והחליף את שם המשפחה לארז.
יפית חג'ג', אחותו הצעירה בת ה-51 מתגוררת בלונדון והגיעה במיוחד לחג. היא לא האמינה שביקור המולדת יסתיים בצורה כה טראגית. "הגעתי לפסח לחגוג עם ויקטור את ברית המילה של הנכד שלו. יש לו שתי נכדות וזה הנכד הראשון שלו. לפני שבוע וחצי הוא היה הסנדק שלו והיתה שמחה גדולה".
"בשש וחצי קיבלנו את הבשורה אני ואחי. גיסו של ויקטור, שעובד איתו באותה תחנת מוניות, ראה את המונית שלו באזור הפיגוע עם חלון שבור. באותו רגע נכנסנו ללחץ. הבן והגיס החלו להסתובב בין בתי החולים ולבדוק האם הוא מאושפז באחד מהם. חשבנו באופטימיות שאולי המשטרה שברה את חלון המונית על מנת לחלצו ממנה, אבל הם לא מצאו אותו בבתי החולים ומשם הלכו לאבו כביר, שם זיהו את הגופה. הגופה היתה ללא שריטה אחת - או שהפגיעה היתה פגיעה פנימית, או שהוא קיבל דום לב ומת במקום".
האחות יפית מספרת על אדם בעל לב רחב, שעל אף הפציעה מהצבא המשיך לנהל את חייו באופטימיות. "בשבילי זה היה שוק לקבל את הבשורה הזו, לראות איך בני אדם יכולים להיות מכוערים כאלה. איך מחבל-ילד יכול להרוס משפחות? אני עדיין לא מעכלת. רק לפני עשרה חודשים הפסדנו אח שמת מדום לב ועכשיו את ויקטור. היינו שבעה ותוך שנה נהיינו חמישה אחים. ויקטור נפצע מספר שבועות לפני מלחמת ששת הימים וסבל עד היום. יכול להיות שברגע הפיגוע הכל חזר אליו, אך אי אפשר לדעת. רק הוא שלמעלה יכול לדעת".
לאמו של ויקטור החליטו לא לספר על מות בנה. האחיין, מאיר חג'ג', סיפר: "סבתא שלי, אמא שלו, מבוגרת מאוד, אז אנחנו מעדיפים לא לספר לה. לפני עשרה חודשים, כשנפטר בנה הצעיר יותר, סיפרנו לה זאת והיא קיבלה את זה קשה מאוד, אז כרגע אנחנו מעדיפים לא לספר", הוא אומר. "אין הרבה אנשים כאלה. כל מה שאומר עליו רק יהרוס את מי שהוא היה באמת. בן אדם טוב". ויקטור הותיר אחריו 4 ילדים ורעייה, מירי. היום יובא למנוחות בשעה 11:00 בבית העלמין ירקון.
"לילי היתה אם לתפארת"
"אין מה לעשות זה הגורל. אבא אל תדאג, יהיה בסדר". כך קרא בכאב בנה של לילי יונס, שנהרגה בפיגוע. בני משפחה ומכרים רבים הגיעו לבית המשפחה ביישוב אורנית. לילי, בת 42 ובעלה מנחם, עברו להתגורר בישוב לפני שנים רבות. לילי שימשה כמנהלת מעון נעמת ביישוב מתן. לבני הזוג ארבעה ילדים: לידור, בן 24, אסף בן 22, בת-אל, בת 17 וצח בן העשר. בפיגוע נפצע גם הבן הצעיר צח וכן חברתו של לידור, תיירת מצרפת, אשר הגיעה לפני החג לישראל.
הגיס של לילי, צמח אליאס, סיפר: "היא היתה בשיא הפריחה שלה. אמא לתפארת, אישה לדוגמה, אני לא יודע איך זה קרה לנו. זה הגורל". לדבריו, המשפחה התכוונה לפתוח בישוב קיוסק לשני הילדים הגדולים. בשבוע האחרון עסקו בשיפוץ המקום, ואתמול הגיעה המשפחה לתל אביב כדי לבצע קניות עבור הקיוסק. "היו תוכניות לפתוח את הקיוסק בקרוב, אבל כעת התוכניות ירדו לטמיון", אמר אליאס.
ראש מועצת אורנית, צביקה מה יפית, סיפר כי בעקבות האירוע גויסו עובדי המועצה שהיו בחופשת החג וכן העובדות הסוציאליות והפסיכולוגיות אשר הגיעו לבית המשפחה והחלו ללוותם ברגעים הקשים. "החלטנו לפתוח מחר את בית הספר, במיוחד את הכיתה בה לומד הבן צח שפצוע בבית חולים, על מנת שחבריו לכיתה יוכלו לבוא ולקבל תמיכה בעקבות הפיגוע", אמר ראש המועצה.
היום תצא הלווייתה של לילי בשעה 11:30 מהישוב לבית העלמין ירקון, שם תובא למנוחות בשעה 12:30.
"רק לפני שבוע שאל: למה שמחבל ירצה לבוא פעמיים?"
בנימין חפוטה, בן 47, איבטח את הכניסה לשווארמה כאשר הגיח המחבל. במשך שנים רבות עבד חפוטה כמאבטח בחברות אבטחה שונות ומאז הפיגוע האחרון בדוכן "שווארמה ראש העיר" באותה חנות, החל לעבוד כמאבטח במקום. זאת לאחר שהבעלים החליטו להציב מאבטח.
בני המשפחה, שחגגו את הפסח עם בנימין לפני שבוע אצל אחותו מרים עמר במושב זיתן, סיפרו כי חפוטה היה רווק והתגורר בעיר לוד. לדבריהם, חשו כי בנימין נפרד מהם בחג. "הוא אהב לצחוק, לאכול ולשתות, אף פעם לא ראינו אותו כל כך שמח כמו שהוא היה ביומיים האלה של החג", סיפרה אחותו מרים.
רחל כהן, אחותו הגדולה, סיפרה כי "בנימין אהב את החיים, אהב את המשפחה, הוא היה מתקשר לשאול לשלומנו ולראות מה איתנו. שאלתי אותו 'תגיד לי אתה לא מפחד, למה את צריך לעבוד בעבודה כזו?' והוא אמר לי: 'איפה שכתוב לי שאני אמות, שם זה יקרה. למה שמחבל ירצה לבוא פעמיים לאותו מקום לעשות פיגוע?' והנה - צחוק הגורל שהמחבל בא ולקח אותו".
עוד סיפרה כהן: "כששמענו בשעה אחת שהיה פיגוע הרגשנו לא טוב והתחלנו לחפש אותו, אבל לא היה לנו איך לברר". ג'קי חפוטה, האח, הוסיף: "התקשרתי לאנשים שעבדו איתו כדי לברר מה עלה בגורלו כי לא מצאתי אותו בבית החולים ואז שמעתי מהצד השני של הקו מישהו שאומר: 'בנימין מת, בנימין מת'. הבנתי שלא אראה אותו כבר בחיים".
לפנייה לכתב/ת 
