מברירה טבעית להשמדת עם שיטתית
רבים טועים לחשוב שתורת הגזע התפתחה והייתה קיימת בגרמניה לבדה. למעשה, מדובר בתופעה עתיקת יומין שהופיעה בגלגלולים שונים במהלך ההיסטוריה האנושית. כל למשל קידמה התנועה האיגנית סלקציה של תכונות התנהגות חיוביות ובארה"ב ראו צאצי המייסדים דגם אחד בלבד לאומה האמריקנית. סקירה מיוחדת
כך הצליח גודרד "להוכיח" מחדש את ממצאיו של ריצ'ארד דגדל (Richard Dugdale) משנת 1877. זה ערך מחקר דומה על משפחה אמיתית בעלת השם הבדוי ג'וקס (Jukes) והגיע לאותן מסקנות: כשמשהו פגום בהורה יהיו כל צאצאיו פגומים באותה מידה. שתי דוגמאות אלה וגם הדוגמה של משפחת נמז (Nams) היוו ראיות מוצקות לתיאוריה חדשה שהתפתחה במחציתה השנייה של המאה ה-19, היא האיגניקה. כמה דורות אחרי כן הפכה האיגניקה (Eugenics) לתורתם המדעית של הנאצים, ובשמה רצחו ועיקרו מאות אלפי אנשים.
מקורותיה של האיגניקה בעבר הרחוק. אלכסנדר מוקדון מצא בבנות המזרח רעיות טובות, והורה לקציניו להקים עימן משפחות. הוא עצמו שימש להם דוגמה אישית כשנשא אחת מהן. הקיסר הפרוסי, פרידריך השני, ציווה למסור לחייליו הטובים ביותר את הנערות היפות ביותר. כך ביקש לשמר את תכונותיהם של בני המעמד השליט בדורות הבאים. בשבדיה, לעומת זאת, היו מודאגים מן הצד האחר של התורשה. במאה ה-18 נשללה בממלכה זכות הנישואין לחולי אפילפסיה. בדרך זו ניסו להכחיד מן האוכלוסייה את שורשי המחלה.
המגמה קיבלה גוון מדעי
לאחר פרסום 'מוצא המינים' בשנת 1859, קיבלה מגמה זו גוון מדעי. השפעתם הכבירה של כתבי דארוין על האנושות החלה דווקא בצורה שלילית. זרמים אידיאולוגיים ופוליטיים, שכל תכליתם היתה לארגן את הסדר החברתי מחדש, פרחו בכל עיר וכפר. בין אלה צמח הדרויניזם החברתי אשר הרברט ספנסר (Herbert Spencer) עמד בראשו. עיקריה של תנועה זו התבססו על העיקרון הדרויניסטי כי במלחמת הקיום שורדים הכשירים ביותר. הדוגלים בשיטותיה טענו כי חוק טבע הוא בהכרח חוק טוב, אחרת לא היה לו מקום בעולם, ואם הברירה הטבעית פועלת לטובת החזקים ביותר, הרי שיש ליישמה בכל תחומי החיים. לשם כך יש לעודד תחרות פרועה בכלכלה ללא מתן עזרה לנזקקים. מדיניות הסעד נראתה בעיניהם כמשהו המנוגד לטבע העולם. באותה עת, איש לא נתן דעתו גם על "היעלמות המינים", וכי עקרון הברירה הטבעית אינו מביא בהכרח להתקדמות אלא גם לידי הכחדה.
התנועה האיגנית היתה יורשתו הטבעית של הדרויניזם החברתי (Social Darwinism). את המושג איגניקה טבע הסטטיסטיקאי האנגלי, פרנסיס גלטון (Francis Galton), בשנת 1883, עוד בטרם נתגלתה תורתו של מנדל מחדש. חסידי האיגניקה האמינו כי לקהילה ירווח רק אם תשופרנה תכונותיו התורשתיות של הפרט. לשם כך דרשו לעודד סלקציה של תכונות ההתנהגות החיוביות, כך שבדורות הבאים תשתנה החברה לטובה. עם זאת, היתה התנועה האיגנית בבריטניה קשובה להתפתחות הידע הגנטי, וחבריה השתלבו בפיתוחו.
בארצות הברית התנהלו הדברים אחרת. צאצאי המייסדים ראו לנגד עיניהם רק דגם יחיד שיכול לשמש את בן האומה האמריקנית: לבן, אנגלו-סקסי, פרוטסטנטי (Wasp); כמו אותם חלוצים שכבשו את היבשת. מבחינתם עמדה טהרתו של גזע זה בסכנת מיהול. הכושים מבית, אותם ראו כנחותים, הלכו והתרבו, ומאידך, אל ארצם זרמו מיליוני מהגרים ממדינות רחוקות, ובכללם בני עמים שלדידם נחשבו בעייתיים, דוגמת היהודים. דאגה זו באה לידי ביטוי בחוק ההגירה משנת 1924. במקביל, נתקבלו בשלושים מדינות בארצות הברית חוקים איגניים, שאפשרו לעקר בשנים 1910-1935, כעשרים אלף תושבים חריגים וביניהם גם נרקומנים ושיכורים, וזאת על סמך הקביעה שתכונות אלה הינן תורשתיות.
בנסיבות אלה התקבל ספרו של גודרד בציבור האמריקני בהתלהבות רבה. אם היו לתנועה האיגנית מתנגדים, הרי שממצאיו על משפחת קליקק ערערו את יסודותיהם. איש לא שאל על סמך אילו קריטריונים נקבעו הטובים והרעים בין צאצאיו הרבים של החייל. אף אחד לא תמה על כך שהחלוקה הזו היא סובייקטיבית לחלוטין, ולכן בעייתית מאד מבחינה מדעית. גודרד גם לא ניסה לבדוק אם חיי העוני שלתוכם נולדו צאצאי נערת הבארים, הם שגרמו לנטייתם לפשיעה ולעימות עם החוק, ואילו החיים הנוחים של צאצאי האשה החוקית הם האחראים לגדילתם כאזרחים שלווים. הוא התעלם לחלוטין מהשפעת תנאי הסביבה על התנהגות האדם, וייחס לה רק תכונות תורשתיות. אפילו בימינו לא ברור אל נכון אילו תכונות התנהגותיות הן תורשתיות, ומה משקלה המדויק של הסביבה על התבטאויותיהן. גם אין כל מדד אובייקטיבי המוסכם על הכול שאפשר לבחון אותן על פיו.
טהרת הגזע - כבר ב-1902
בגרמניה נתמזגו הרעיונות האיגניים לכדי אידיאולוגיה גזענית מגובשת זמן רב לפני עלות הנאצים לשלטון. זו באה לידי ביטוי בייסודה של 'החברה הגרמנית לטהרת הגזע' (Rassenhygiene) בשנת 1902. בראש אחד הסניפים של אותה חברה עמד וילהלם ויינברג (Wilhelm Weinberg), יהודי במוצאו ומבכירי הגנטיקאים במאה ה-20. משום שנחשב עד ימינו לאחד מגדולי המדענים בכל הדורות, היוותה עזרתו הפעילה לקידום התפישה הגזענית, גורם מכריע בשלבי קבלתה על ידי הממסד האקדמי והציבור הרחב. ויינברג עצמו נפטר בגרמניה בשנת 1937, בטרם הבשילו רעיונותיו לכלי השמדה המוני. הוא, כמובן, לא תיאר לעצמו שיבוא היום שבו איש דגול כמותו, איינשטיין ומדענים חשובים אחרים, ייחשבו בעיני הגרמנים ליצורי האנוש הנחותים ביותר מעצם היותם יהודים. יצורים, שלכאורה, אינם תורמים דבר לאנושות, ולכן זו צריכה להיפטר מהם בהקדם האפשרי.
לכל אותן תיאוריות מדעיות של זמנן היתה השפעה עצומה על היטלר. ספרו 'מיין קאמפף' שנתחבר בזמן שהותו בבית הסוהר מושתת עליהן. בביוגרפיות שנכתבו על אודות הצורר הנאצי, מתואר בכולן כיצד שקד על קריאת ספרי האיגניקה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, היטלר לא עיוות את המציאות או את המדע. זה היה המדע וזו היתה המציאות בימים ההם בגרמניה. הפיתרון הסופי עוד היה רחוק מלהתגבש, אולם ההחלטה על רצח-עם הוכשרה כבר בדור שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה באמצעים מדעיים.
מה שבעיני המין האנושי נתפש כרשע מוחלט, היה בעיני היטלר כאידיליה מושלמת; האנושות מורכבת מגזעים שונים. הנחותים שביניהם כוללים את היהודים והכושים, והגזע העליון אינו אלא הגזע הארי, ולפיכך יש למסור לידיו את השלטון, כי אך טבעי שכך יעשה הדבר. חלף יובל שנים, עד שהוכח מעבר לכל ספק, כי יתכן בהחלט ששני גרמנים בעלי חזות נורדית יהיו שונים זה מזה מבחינה גנטית, אף יותר מאשר יהא שונה גנוטיפ של נורדי מזה של כושי. השוני היחידי בין שני האחרונים אינו מתבטא דווקא בהבדל גנטי, אלא בעוצמת התבטאותם של גנים מסוימים. לפיכך, אין מקום לקבל עוד את חלוקת הגזעים אצל האדם, והיא בוטלה בקרב המדענים.
רצח בשם המדע
כשנבחר היטלר על ידי הגרמנים בבחירות דמוקרטיות כדי לשמש כמנהיגם, הוא החל מיד במדיניות גזענית אשר את ביצועה הבטיח לפני כן בגלוי. הגרמנים בחרו בו משום שהאמינו כי הוא האיש שיעשה כן. מכל הפוליטיקאים הגרמנים הוא נתפש בעיניהם כישר מכולם. לדידם, לא היה פסול באידיאולוגיה הנאצית היות שזו התבססה על המדע.
מאוחר יותר, כשגם המדע לא יכול היה לבוא לעזרתו של היטלר בביצוע מדיניותו, הוא הצליח לשכנע את הגרמנים בצדקת דרכו באמצעות מערכת תעמולה אדירה המבוססת על סילופים. כך יכלו הגרמנים לרצוח מיליוני יהודים כאילו היה זה הדבר המובן מאליו. כמו היה הרג יהודים אך מעשה טבעי כפי שממגרים חולדות בשדה, משקים את השתיל בעציץ או אוכלים דגנים לארוחת הבוקר.
חוקי טהרת הגזע של נירנברג אושרו בשנת 1935. עד הקמת מחנות הריכוז הספיקו הנאצים לחסל כחמישים אלף איש מנימוקים איגניים. מחנות ההשמדה שהוקמו מאוחר יותר אפשרו להם להשמיד בני אדם מכל סיבה שהיא, ולפעמים גם ללא סיבה. בכל שנות השלטון הנאצי עוקרו כרבע מיליון בני אדם שהרופאים מצאו זאת לנכון מסיבה בריאותית.
לא ידוע על שום רופא גרמני ששאל עצמו אם מה שבעיניו נראה כתכונה מזיקה מבחינה רפואית, אינה אלא התכונה הנורמלית, ואילו התכונה החלופית, אותה התנהגות ברוטאלית שמביאה לרצח בני אדם היא, לאמיתו של דבר, התכונה הלא נורמלית והמזיקה. רופאים גרמנים שהיו פושעי מלחמה ופושעים נגד האנושות, לא הועמדו לדין לאחר המלחמה, בשל מצב התברואה החמור ברייך השלישי המתפורר. הצבא האמריקני נזקק להם לטיפול באוכלוסיה הכבושה, וכך הם לא באו על עונשם. הסובייטים נעזרו בהם להמשך הזוועות שביצעו בעצמם.
לפנייה לכתב/ת 
