זרקו אותם לכלבים
הכוונה הייתה טובה: לפני כשנתיים, בעקבות מותה של ילדה שהותקפה ע"י כלב אכזר, חוקקה הכנסת מגבלות על אחזקת כלבים אימתניים. התוצאות היו עגומות: מאות בני אדם זרקו את הכלבים שלהם – ואלה הגיעו לידיהם של מארגני קרבות כלבים. עשרות קרבות כאלה נערכים מדי חודש ברחבי הארץ – רובם נגמרים במוות. המשטרה, כרגיל, חסרת אונים. הווטרינר של צער בעלי-חיים: "אנחנו נתקלים כל יום בתוצאות של הקרבות. הכלבים פשוט הופכים שם למכונות רצח"
כבר חודשיים שגליה ק., צעירה תושבת תל-אביב, מחפשת אחר בטי, כלבת הבול-טרייר שגדלה אצל אמה. כשהאם החליטה כי היא לא מסוגלת להמשיך לטפל בבטי, מצאה לה גליה את מה שחשבה שיהיה בית חם. "העברתי אותה לשכן שלי, שבאותו זמן שמר על כלב אמסטף של אחד החברים שלו. חשבתי שהוא יידע לטפל בה ושאוכל לראות אותה באופן קבוע. אמרתי לו: 'אם תחליט שאתה לא רוצה אותה, תזכור שיש לה כתובת'". שבועיים אחר-כך התברר לגליה שהשכן העביר את בטי לחבר ביפו. היא דרשה ממנו להחזיר לידיה את הכלבה, אבל בטי נעלמה בלי להשאיר עקבות.
בניסיון לאתר אותה פגשו גליה ואמה כמה טיפוסים מפוקפקים, שאמרו להן שבטי נמסרה לאנשים שמארגנים קרבות כלבים. "הגעתי לבעל הדירה שבה הוחזקה בטי", משחזרת בטי. "הוא התקשר למכר שלו ושמענו את השיחה בדיבורית. שמענו שמתוכנן לכלבה קרב באותו ערב, ושכרטיס עולה 150 שקל. ביקשתי ממנו שיציע לקנות את הכלבה באלף דולר, אבל האיש בצד השני אמר שהמחיר שלה עכשיו הוא 15 אלף. עד אז חייתי בתוך בועה. לא ידעתי שום דבר על קרבות כלבים. כששמעתי שמזריקים לכלבים האלה סמים, שמרעיבים אותם, שמתעללים בהם, פשוט התעלפתי".
המטרה: מפלצות טורפות
גליה שכרה את שירותיו של חוקר פרטי, שאישר את חששותיה הגרועים ביותר: בטי המתוקה התגלגלה לעולם המחתרתי של קרבות כלבים. כלוחמת חסרת ניסיון, רוב הסיכויים שהיא לא שרדה את הקרב הראשון שאורגן לה. קרבות כלבים הם הביטוי האכזרי ביותר של התעללות בבעלי-חיים. הם אסורים על פי חוק צער בעלי-חיים, ומי שעוסק בהם צפוי לעונש של שלוש שנות מאסר.
פעילים למען בעלי-חיים וגורמים במשטרה אומרים, שיש שני סוגים עיקריים של קרבות: בראשון, הנדיר יותר, מארגנים את הקרבות גורמים עבריינים למטרת הימורים. הכלבים – רובם ככולם מ"זני דם" כמו פיטבול, אמסטף, סטף-טרייר ובול-טרייר – עוברים מסע אימונים מפרך, שנועד להפוך אותם למפלצות טורפות. הם מוחזקים בתנאים קשים, עוברים התעללויות ומתקיימים על חתולים וכלבים שנזרקים לכלוב שלהם בעודם בחיים. קרבות כאלה מתקיימים בזירות מאורגנות, מול צופים נלהבים ששילמו 100-200 דולר עבור כניסה, ויש אפילו שופט שמכריז על המנצח. בהרבה מקרים הקרב מסתיים במותו של אחד הכלבים. אם הכלב שהפסיד שרד איכשהו, הוא ננטש ונזרק.
הקרבות הנפוצים יותר מאורגנים על-ידי בני-נוער, חלקם עבריינים, שמחפשים דרך להעביר את שעות הערב. הקרבות מתקיימים במחסנים נטושים, על חוף הים, אפילו במתנ"ס השכונתי, ולא מסתיימים בהכרח במוות. בשנים האחרונות דווחו קרבות כאלה בנתניה, בפרדס-חנה, בבאר-שבע, בראשון-לציון, בחולון, בחדרה, בכפר הדרוזי ירכא ובמקומות נוספים.
המשטרה מתקשה לאתר את המעורבים בקרבות מסוג זה בגלל האופי הספונטני והלא מאורגן שלהם. פעילים למען זכויות בעלי-חיים מנסים להילחם בתופעה, שאת היקפה קשה לאמוד. הפעילים למען בעלי-החיים טוענים, שקרבות כאלה מתרחשים כל הזמן, בכל מקום. להערכתם, מדי חודש נערכים עשרות קרבות. פעילי העמותות ועובדי הכלביות רגילים להגיע בבוקר לעבודה ולראות כלב קשור לגדר, ניצול של הזנחה והתעללות. "קיבלנו היום אמסטף במצב שאלוהים ישמור", מספר גדי ויטנר, דובר אגודת צער בעלי-חיים. "לפי הפציעות שלו אתה רואה שהוא הגיע מקרבות. לפני שבועיים הגיע כלב כפות בשלשלאות ברזל. מצאו אותו בשדרות ירושלים ביפו. איך שהעלינו אותו על השולחן של הרופאה, הוא מת. אפילו לא הספקנו לתת לו זריקת הרדמה".
ד"ר צחי נבו, הווטרינר הראשי של צער בעלי-חיים: "קרבות כלבים הם תופעה בלתי נסלחת. עומדים כמה גברים מיוזעים ושמים את הכסף על שני כלבים מסכנים שקורעים אחד את השני. אין דבר נבזי ומתועב יותר מלהפוך כלב למכונת רצח על-ידי שיסוי בבעלי-חיים אחרים חסרי ישע. כל מה שמתועב בחברה שלנו מתנקז לשם, והתעלמות מזה מובילה בהכרח להתעלמות משאר הדברים שאנשים כאלה מסוגלים לעשות".
כלב על עץ
אחת הסיבות לעלייה בהיקף התופעה היא החוק שעבר בכנסת לפני כשנתיים, בעקבות מותה של הילדה אביבית גנון, שהותקפה על-ידי האמסטף המשפחתי. החוק אוסר לייבא ולהרביע שמונה גזעים של כלבים, בהם פיטבול, אמסטף ועוד כלבים המבוקשים לקרבות, ומטיל מגבלות קשות על אחזקתם. בעקבות זאת, מאות אנשים מיהרו להיפטר מהאמספטים והפיטבולים שלהם.
לדברי ויטנר, מי שהרוויחו מהשפע הפתאומי של הכלבים האלה בכלביות ובתחנות ההסגר היו דווקא מארגני הקרבות. פעילי העמותות היו חייבים למצוא לכלבים הננטשים בית חם במהירות, בטרם ירדימו אותם, ולא תמיד יכלו לבדוק בציציותיהם של כל המעוניינים. ד"ר יובל סמואל, וטרינר מכפר-שמריהו ומתנדב בעמותת אס.או.אס חיות, נתקל לעיתים בכלבים ניצולי קרבות. ממש עכשיו נמצאת בקליניקה שלו כלבת פיטבול לבנה, ניצולת קרבות, שהוא קורא לה דונה. "קיבלתי אותה מחבר, רכז בתנועת נוער, שמצא אותה בפעילות ניווטים ביערות בן-שמן. באמצע היער יצאה להם כלבה קרועה מול העיניים. היו לה גידולים, היא הייתה מלאה בקרציות, היו לה חתכים וצלקות בפנים, בבטן וברגליים. כשהעברתי אותה לפנסיון, שמו אותה בתא עם עוד כלבים והיא ישר נלחמה עם כלב אחר ושוב נפצעה. פעם הזעיקו אותי ב-2 בלילה לדרום תל-אביב: אנשים תלו על עץ כלב שהפסיד בקרב".
אלה שחפצים בכלבים לקרבות לא מסתפקים תמיד באימוץ בדרך המקובלת. עובדי כלביות ותחנות הסגר מתלוננים לעיתים קרובות על פריצות. בעוד הפודלים מושארים בכלוב, הפיטבולים והאמסטפים הם היחידים שנגנבים. "יש כלביות עירוניות שנפרצות אחת לשבוע", אומר ד"ר סמואל. "פשוט גונבים את כל האמסטפים שנלכדו במשך השבוע". "הכמות הגדולה של הפריצות יכולה להעיד עד כמה התופעה נפוצה", אומר ד"ר צחי נבו, "לפחות אחת לשבוע אני שומע על כלב שנגנב, וזה תמיד מהגזעים האלה, או שמגיע כלב נשוך באופן שלא משאיר מקום לספק. אין ספק שהכלבים האלה נגנבים בכמות גדולה".
אבל לא רק הם. מארגני הקרבות צריכים לספק לכלבים הלוחמים שלהם יריבים לאימון, בדרך לקרבות הגורליים. "פתאום אתה מגלה שיש מכת גניבות בשכונה מסוימת", אומר אבי קוזי, מחלץ בעלי-חיים. "מרעיבים את הכלב, מכניסים לכלוב שלו איזה פודל קטן וזורקים לשם סטייק. במאבק על הסטייק הפיטבול יקרע את הפודל תוך שניות. עם הזמן מביאים כלבים יותר גדולים שמשמשים לו שק איגרוף".
מבצע גדול באופקים
רפ"ק שאול מימון הוא הקצין הבכיר במשטרת ישראל הממונה על טיפול בעבירות על חוק צער בעלי-חיים. הדעות על תפקודו ועל תפקודה של המשטרה בכלל בכל הקשור להצלת בעלי-חיים חלוקות. אתי אלטמן, שעומדת בראש עמותת תנו לחיות לחיות, טוענת שהוא תמיד נכון להושיט עזרה, וכמוה גם ד"ר יובל סמואל. אחרים פחות מתלהבים. "כשאני פונה אליו הוא ממהר לנפנף אותי", טוען ד"ר צחי נבו. "היו מקרים של התעללות בסוסים ובחמורים, כשידעתי מי הפושע, ואז גיליתי שעדיף ללכת לתחנת משטרה רגילה כמו אזרח רגיל ולעמוד בתור ולהגיש תלונה. יש שוטרים שבאופן פרטי משתפים פעולה באופן יוצא מהכלל כדי למנוע התעללות, אבל האכפתיות הזאת היא נדירה".
גליה, המחפשת אחר הכלבה בטי, טוענת שהיחס שנתקלה בו מצד המשטרה היה אדיש עד חובבני. באחד המקרים נסע איתה שוטר לכתובת החשודה ביפו. "כשהגענו, התחילה בינו לבין בעל הבית, זה שהיה לו מידע על בטי, שיחה ידידותית. בסוף הפגישה הם אפילו לחצו יד. שאלתי 'יש לו מידע, למה אתה לא חוקר אותו?' הרגשתי כל-כך חסרת אונים. בדרך חזרה הוא אמר לי 'את לא חושבת שאת יותר מדי אובססיבית עם הכלבה? אם תתחילי לנג'ס לי כל יום, אני אנפנף אותך'. אני יצאתי האובססיבית המשוגעת, והאנשים שמעורבים בקרבות יצאו בלי כלום".
רפ"ק מימון מתגאה במבצע גדול ללכידת מארגני קרבות כלבים באופקים, במהלכו צולמו קרבות כלבים. אבל הוא הראשון להודות, שמדובר באירוע חד-פעמי ושהסיכויים שמבצע דומה יתרחש בקרוב הם מזעריים. "קשה לנו לתפוס את העבריינים, כי בדרך-כלל מדובר בהתארגנויות אקראיות, שקשה לעלות עליהן. גם כשמגיע מידע מודיעיני, קשה לתפוס את הפושעים, כי מחר הם יעברו למקום אחר".
פעילים למען בעלי-חיים מותחים ביקורת על תפקודך. טוענים שגם כשמוסרים לך מידע ספציפי, אתה לא מתערב.
"מגיעות אלי מאות תלונות, ואת כולן אני בודק. הנוהל הוא שמגישים תלונה לתחנה המקומית, כמו בכל עבירה אחרת, ושם מטפלים על-פי ההנחיות. צריך להבין, שרוב העבירות בנושא הזה הן בתחום האפור – לא תמיד ברור אם המשטרה צריכה לטפל, או השירותים הווטרינריים. אני מבצע פעולות אכיפה רק כאשר התחנה המקומית לא יכולה לטפל בזה לבד. בכל מקרה, אנחנו יכולים לטפל רק בתלונות מבוססות. בחלק גדול מהמקרים מדובר בתחושת בטן של המתלוננים. לא כל התלונות הן עניין למשטרה, וחלקן נסגרות בצדק. אף פעם אי-אפשר לרצות את כל האנשים".
את גליה זה לא משכנע: "אני טוענת 'חוקקתם חוק שפיטבול ובול-טרייר הם גזעים מסוכנים, אז לכו ותוציאו את הכלבים האלה מהאנשים שמחזיקים בהם בלי רישיון. אבל הכלבים האלה לא מעניינים אף אחד". את מאמינה שתראי את בטי בחיים? "לא, אבל דווקא בגלל זה אין לי ברירה. משהו צריך להשתנות. אני לא מתכוונת לבכות לכרית ולהמשיך בחיים שלי כאילו שום דבר לא קרה. כולם אומרים לי 'תיקחי כלב אחר', אבל זה לא עובד ככה. צריך להילחם בפושעים שעושים קרבות כלבים וגם במשטרה שלא עושה כלום".