מצילים חיים: המדריך השלם והמעודכן לעזרה ראשונה

האם תדעו מה לעשות כשמישהו יתמוטט לידכם, ידמם או יפרכס? חרף התחושה ש"כל ישראל חברים", לפעמים נדמה כי בדומה למימרה העתיקה, חברים יש רק באגד. כן, הישראלים אינם ששים להעניק עזרה ראשונה. מחקר שפורסם אשתקד בכתב העת 'הרפואה' גילה שרק 14% מאלה שהתמוטטו עברו החייאה על ידי אדם מזדמן טרם הגעתם של צוותי מד"א.

אף שפעולות העזרה הראשונה פשוטות מאוד ומצילות חיים, נגזר דינם של רוב הנפגעים, משום שלא קיבלו בו במקום עזרה ראשונה עד להגעת צוות האמבולנס. הנה כי כן אנו מציגים בפניכם מדריך מקוצר לעזרה ראשונה, שלא תגידו שלא ידעתם.

• למדריך ההחייאה המצולם של ynet לחצו כאן
  

מצב פתאומי של ירידה בחימצון המוח המתבטא בחולשת שרירים כללית

ואיבוד היכולת לעמוד ומלווה בחוסר הכרה. הנפגע מתעורר מספר שניות או דקות לאחר נפילתו. הנפילה עצמה, אף שמרתיעה, היא תגובת הגנה של הגוף המבקש להזרים כמה שיותר דם מחומצן לרקמת המוח.

הגורמים לעילפון הם רבים: פחד, כאב, התרגשות, שימחה, בהלה, מראה דם, קימה מהירה, לחץ דם נמוך, עמידה ממושכת, או כתוצאה ממחלה – התקף לב, הפרעות בקצב הלב, דימום חריף ועוד.

הטיפול:

1. השכיבו את הנפגע כשרגליו מורמות (למשל, על כיסא).

2. שחררו בגדים לוחצים המקשים על נשימתו.

3. הטו ראשו לאחור למניעת חסימה ע"י הלשון.

4. אם ההכרה לא שבה מיד עם השכבתו, בדקו נשימה ובמידה ואינו נושם התחילו בהחייאה.

5. הזעיקו צוות מד"א בחיוג 101.

הנחשים הארסיים בארץ הינם צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון, והפתן השחור. ברוב זמנם מסתתרים הנחשים מתחת סלעים או מאחורי סלעים. רוב פעילותם הינה באביב בשעות הערב המוקדמות. הם לרוב אינם תוקפים בני אדם, אלא מתגוננים. טרם התקיפה, עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, חיכוך גופם או תנועות מאיימות.

הנחש מכיש באמצעות נשיחה: ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניהם החלולות.

רוב הנפגעים נבהלים, מחווירים, וסובלים מהזעה מרובה ואף עשויים להגיע למצב של איבוד הכרה.

הטיפול:

1. הרגיעו את הנפגע והשכיבו אותו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף.
2. אם אפשר – קבעו את גופו כדי להפחית למינימום כל תזוזה.
3. הזעיקו בדחיפות צוות מד"א אשר יפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.
4.  אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האיזור המוכש. אין לקרר את איזור ההקשה שכן הקירור אינו מועיל ועלול להחמיר את הנזק.
5. יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.
   

הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אולם הכלבת, מחלה נגיפית, עלולה להביא למות האדם הננשך זמן קצר לאחר ההדבקה. הנגיף מועבר בעיקר דרך רוק הכלב באמצעות נשיכה, אולם הנפגע עלול להידבק גם באמצעות ליקוק באיזור שבו יש פצע ואף שריטה קלה.

מחלת הכלבת מתחילה במספר ימים של חום, כאבי ראש, חולשה, בחילות והקאות, כאבי גרון, שיעול, איבוד תיאבון, וכאבי שרירים. תוך מספר ימים מתלווים פגיעה במצב ההכרה, בלבול, הזיות, חשיבה מוזרה, החמרת כאבי הראש עד להתכווצויות ושיתוקים. לבסוף משתתקים מיתרי הקול, מוגברת הפרשת הרוק עד לתמונה האופיינית של ריר וקצף היוצאים מהפה.

הטיפול

1. נקו היטב את הפצע במים וסבון.

2. חטאו את האיזור וחבשו את הפצע בתחבושת סטרילית.

3. יש להעביר את הכלב הנושך להסגר שיקבע האם נדבק בכלבת.

4. את הנפגע יש לפנות ללשכת הבריאות המקומית של משרד הבריאות שם ינתן חיסון נגד כלבת במידת הצורך.

בד"כ עקיצות אלו אינן מהוות סכנה אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באיזור הצוואר. הסימנים לעקיצות הינם פשוטים וביניהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצרי נשימה, פריחה כללית , גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ דם.

הטיפול

1. אם התגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין וקירור מקום העקיצה.
2. במידה שהחולה איבד את הכרתו, ייתכן ויש צורך להתחיל בהחייאה.
   

מחלה שנובעת מבעיית איזון כמות הסוכר בדם. הלבלב בגופנו אחראי על הפרשתו של ההורמון "אינסולין". הורמון זה אחראי על הכנסת הסוכר מהדם אל התאים. מחלת הסכרת מתחלקת לשני מצבים עיקריים: חוסר סוכר בדם – היפוגליקמיה, ועודף סוכר בדם – היפרגליקמיה.

היפוגליקמיה

הנפוץ מבין השניים הוא מצב ההיפוגליקמיה. מצב זה מתפתח במהירות ועלול לקרות בשל החסרת ארוחה, מנת יתר של אינסולין או ביצוע מאמץ גופני יוצא דופן. חולה זה המצוי בהיפוגליקמיה יחוש תחילה חולשה, הזעה, רעב או צמא. אלו יתדרדרו במהירות לאי שקט או חוסר הכרה.

אם האירוע קורה ומזוהה בתחילתו (היינו, החולה בהכרה מלאה) ניתן לתת לו משקה ממותק או כפית ריבה, דבש או שוקולד. במידה והחולה מחוסר הכרה יש להתחיל בהחייאה. בכל מקרה בו אדם אינו חש בטוב ו/או נחשד מצב של היפוגליקמיה יש להזעיק את מד"א.

היפרגליקמיה

מצב ההיפר-גליקמיה (עודף סוכר) הוא הפחות נפוץ מבין השניים וגם התפתחותו היא איטית יותר ויכולה לנבוע מהחמצת מנת אינסולין או אכילת כמות סוכרים גדולה. חולה זה יחוש בד"כ צמא ורעב, חולשה, פניו יאדימו וריח אצטון ינדוף מפיו. הטיפול בחולה זה כרוך במתן אינסולין ונוזלים ואורך כיממה (בערך) בבית החולים. בכל מקרה בו אדם אינו חש בטוב ו/או נחשד מצב של היפרגליקמיה יש להזעיק את מד"א.

כמו כל איבר בגופנו גם הלב זקוק לאספקת חמצן שוטפת כאשר זו מסופקת

לו על ידי מערכת כלי דם הנקראים כלי דם כליליים. במקרה של חסימה חלקית או מלאה של אחד מכלי דם אלו, נוצר נזק בשל אי הגעת חמצן לשריר הלב. ישנם מספר גדול של גורמים להתקפי לב באוכלוסיה וביניהם – עישון, השמנת יתר, רקע תורשתי של מחלות לב, גיל, מין החולה, ומתח נפשי.

חסימה זו של כלי דם כליליים יכולה להתבטא בצורות רבות כשהנפוצה ביניהן היא כאבים במרכז בית החזה או ברום הבטן שמקרינים לאברים נוספים. יתכנו גם קשיי נשימה, בחילות, הקאות, חולשה קשה, והזעה מוגברת ללא מאמץ. חשיבות גדולה מאד יש לתזמון האבחון ותחילת הטיפול: ככל שזה יבוא מוקדם יותר, הנזק שייגרם ללב יהיה קטן יותר.

בכל מקרה שבו אדם אינו חש בטוב ואתם חושדים בהתקף לב הזעיקו את מד"א בדחיפות ללא עיכוב. הורו לחולה לשבת או לשכב בהתאם לנוחיותו מבלי להתאמץ והמתינו להגעת צוות מד"א

פרכוס הינו מצב בו החולה מאבד את הכרתו ומתכווץ בכל גופו. תופעה זו יכולה לנבוע ממספר גורמים וביניהם מחלת הנפילה (אפילפסיה), חבלת ראש עזה, חום גבוה וכדומה. הסיבה המוכרת יותר באוכלוסיה היא מחלת האפילפסיה, שבה קצר חשמלי במוח המתחיל ממוקד כלשהו, שולח זרמים דרך מערכת העצבים המרכזית וגורם לגוף להתכווץ ללא שליטה.

קיימים מספר סוגי התקף אפילפסיה: התקף קל – אינו מלווה בהתכווצויות

אלא באבדן הכרה שקט למספר שניות והתעוררות המלווה באבדן זיכרון. ההתקף מסוכן בעיקר בעת נהיגה או בהפעלת מכונות. התקף גדול – ההתקף המוכר הכולל אובדן הכרה, התכווצויות כלליות, הפרשות, אי שליטה על סוגרים (הטלת שתן וצואה ללא שליטה) ונמשך לרוב עד שתי דקות. התקף מתמשך – ההתקף המסוכן מכולם הכולל מספר התקפים גדולים רצופים.

הסכנות בפרכוסים בכלל ובאפילפסיה בפרט הם חנק , פגיעה עצמית בשל הרעידות והחבטות העזות מגופים דוממים בסביבת החולה, ונזק מוחי בהתקף ממושך בשל אי אספקת חמצן למוח.

הטיפול:

1. שמרו על נתיב אויר פתוח – הטו את ראש הנפגע לאחור והשגיחו עליו

2. רפדו את ראשו והרחיקו עצמים מסביבת החולה.

3. אין לנסות לרסן את ההתכווצויות.

4. בכל מקרה שבו אדם חש ברע או מאבד את הכרתו יש להזעיק את מד"א ללא עיכוב.

תופעה מוכרת ונפוצה בקרב תינוקות רבים. מראהו של תינוק מתכווץ מעורר חרדה בקרבם של הורים רבים צעירים כמנוסים, אולם ניתן להתמודד עם המצב במיוחד כשישנם הכלים המתאימים.

הטיפול מתחיל במניעה: יש להבהיל תינוק חולה לטיפול רפואי בהקדם אצל רופא הילדים המטפל או חדר המיון ובהתאם להנחיותיו לתת תרופות להורדת החום. במידה והגיע המצב לכדי פירכוס, יש לפעול על מנת להפסיק את הפירכוס.

תחילה הפשיטו את התינוק והניחו עליו מגבות רטובות בטמפ' פושרת (ניתן ועדיף במידת האפשר להכניס את התינוק לאמבטיה פושרת ובעדיפות מתחת לזרם מים). יש להשגיח על מצב הכרתו של התינוק. באם איבד הכרה, יש לפתוח בהחייאה. בכל מקרה של פרכוס או איבוד הכרה יש להזעיק צוות מד"א. 

דימום מהאף השכיח בעיקר אצל ילדים, נגרם לרוב ע"י פציעה של כלי דם

בעקבות חיטוט, חבלה, בעיות בקרישת דם או שינויים חדים במזג האוויר. אצל מבוגרים, הדימום מתרחש גם בעקבות עליה בלחץ הדם.

הטיפול: בניגוד לאמונה הרווחת, אין להטות את הראש אחורה ולבלוע את הדם. הטייה אחורה לא תפסיק את זרימת הדם. זאת ועוד: הדם עלול להגיע אל מערכת הנשימה, להיקרש שם ולגרום לחנק. לפיכך יש ללחוץ על צידי האף מעל הנחיריים למשך כעשר דקות, כשהראש מוטה מעט קדימה. עם הפסקת הדימום, מומלץ לגשת לרופא אף אוזן גרון לבירור סיבת הדימום ולטיפול בכלי הדם הפגוע באף.

מצב בו אדם שוקע בניגוד לרצונו אל מתחת פני המים או כל נוזל אחר. הטביעה מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות והן טביעה יבשה וטביעה רטובה. בשני המקרים המוות נגרם מחנק המוביל להפסקת אספקת חמצן סדירה לגוף. המונחים טביעה יבשה או רטובה מתייחסים לשאלה האם הייתה שאיפת נוזל לריאות או לאו.

מצב שבו אין שאיפת נוזל לריאות נוצר עקב מנגנון הגנה (הפועל במקרה זה לרעת הנפגע) שבו נחסם פתחו של קנה הנשימה בגלל שאיפת נוזל לריאות. בהמשך בשל חוסר באספקת החמצן לגופו, יאבד החולה את הכרתו דבר שיוביל לרפיון שרירים ובעקבותיו פתיחת מכסה הקנה וכניסתם של מים לתוך הראות (מה שהופך את הטביעה לרטובה).

הטיפול:

1. אין לנסות להוציא מים מריאותיו של החולה.
2. יש להתחיל בפעולות החייאה ולהזעיק את מד"א ללא עיכוב.
3. בכל מקרה של טביעה או כמעט טביעה יש לפנות את הנפגע לביה"ח מאחר ויתכנו תופעות מאוחרות המסכנות את חייו של החולה
   

פגיעה בעור בשל חום גבוה, קור עז, מגע עם חומרים כימיים או התחשמלות. מידת הכוויות מחולקת לפי הפגיעה בשכבות העור השונות, ואחוזי הגוף. כוויה דרגה א' פוגמת בשכבה החיצונית של העור (האפידרמיס) וגורמת לאדמומיות של העור וכאב עז. כוויה דרגה ב' פוגמת באפידרמיס ובחלק מהשכבה הפנימית יותר של העור (דרמיס). היא גורמת לצבע עור ורוד ולכאב עז ביותר. כוויה דרגה ג' פוגמת בכל שכבות העור עד עומק העצם. בכוויה זו העור הופך שחור.

הכוויה אינה מכאיבה בשל פגיעה בקצוות העצב. שלוש הסכנות העיקריות כתוצאה מכוויות הן איבוד חום, איבוד נוזלים, וזיהום. לפיכך נדרש פינוי מהיר לבית החולים. עד לפינוי יש לכבות את האש, להזעיק צוות מד"א, להרטיב את איזור הכוויה בכוויות מסוג א' או ב' באמצעות מים זורמים או סטריליים. במידה והנפגע מחוסר הכרה יש להתחיל בפעולות החייאה בהתאם לצורך. זיכרו: אין להשתמש במשחות ביניהם, לבן, ביצים, משחות שיניים או מרכיבים אחרים שעלולים לזהם את איזור הכוויה.

התייבשות מוגדרת כעליית חום הגוף בעקבות מזג אוויר חם או מאמץ גופני רב הגורמים להזעה מרובה. ההזעה מביאה לאיבוד נוזלים. בעקבות איבוד הנוזלים אמור להתעורר מנגנון הצימאון המתריע מפני אובדן הנוזלים, אולם הוא "מתעורר לחיים" מאוחר יחסית, כשמאגרי הנוזלים בגוף כבר מדולדלים למדי. מכאן החשיבות הרבה להקפיד על שתייה מרובה, במיוחד במזג אוויר חם ובעת פעילות מאומצת.

סימני ההתייבשות הינם צימאון, הסמקת העור, בחילה, דופק מהיר, אי שקט. במצב של התייבשות בינונית יופיעו קוצר נשימה, סחרחורת, כאבי ראש, יובש קשה בפה. העור יהפוך קר וחיוור ויאבד מגמישותו: ע"י צביטה בעור הוא יוותר מקומט למשך זמן ארוך יחסית. בעת התייבשות קשה יתווספו הפרעות ראייה ושמיעה, עד לאיבוד הכרה.

הטיפול:

1. הקפידו על שתייה נאותה.
2. במידה ומופיעים סימני התייבשות, יש לחדול מכל פעילות, להקפיד על מנוחה מוחלטת, להעביר את הנפגע למקום מוצל וקריר ולהזעיק צוות מד"א
   

מצב מסכן חיים העלול לגרום למוות. מרבית מקרי ההתחשמלות יכולים להימנע בקלות רבה על ידי השגחה פשוטה. הגורמים להתחשמלות יכולים להיות מגוונים, החל ממכת ברק וכלה בהתחשמלות מזרם החשמל בבית.

זרם חשמל החודר לגוף האדם עלול לגרום פגיעות רבות שאת חלקן אפילו לא

נראה בעין בלתי מזוינת. הזרם לרוב גורם לפצע כניסה, באיזור בו נוצר מגע עם  זרם החשמל, ולפצע יציאה, באיזור בו הסתיים מסלול הזרם מחדירתו לגוף ועד יציאתו.

החשמל יעשה את המסלול הקצר ביותר אך עם זאת ההרסני ביותר שיכול לעבור עד ליציאתו מהגוף, תוך יצירת כוויות חשמל באיזור כניסת הזרם לגוף. כוויות אלה נראות כ"חור חרוך" בנקודות המגע עם הזרם החשמלי (בד"כ ביד הנפגע) עד לכוויה דומה בכף רגלו של הנפגע באתר היציאה של הזרם מן הגוף. בין הנזקים שיתכנו במקרי התחשמלות ישנם שברים מפושטים וכוויות ועד להפרעות קשות בקצב הלב, נזק מוחי קשה, ונזק לאיברים אחרים כמו הכליות.

הטיפול:

1. הקפידו על בטיחות: נתקו את זרם החשמל הכללי במידת האפשר, הרחיקו הנפגע מזרם החשמל על ידי שימוש באמצעים מבודדים (מקל, עץ, גומי, פלסטיק)
2. הזעיקו עזרת מד"א בטלפון 101 – מסרו פרטים בבירור: טלפון, כתובת, ושם.
3. במידה והנפגע מחוסר הכרה התחילו בהחייאה.
   

ייעוץ מקצועי: נתן קודינסקי, מנהל מחלקת ההדרכה, מגן דוד אדום