"עוד שתי סירות ואנו שוב בדד"

ה"הַעְפָּלָה" החלה בשנת 1934, אחרי עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה. בשלב הראשון שלה, עד פרוץ מלחמת העולם השניה, הגיעו לחופי הארץ יותר מ-50 אלף מעפילים. בשנות המלחמה התרכזו מאמצי ההעפלה בהצלת יהודי אירופה. מרבית האוניות הגיעו בראשית המלחמה, כשעוד אפשר היה לצאת מכמה נמלים באירופה, ובהדרגה הוסב הדגש אל העפלה בדרך היבשה. 

עם סיום המלחמה, החליט המוסד לעלייה ב' לחדש את פעילותו. במבצע שנמשך כשלוש שנים, נשלחו יותר מ-85 אלף מעפילים, רובם ככולם ניצולי שואה, מעשרות נמלים באירופה לארץ ישראל. במבצע זה לקחו חלק גם אנשי הפלי"ם.

הפלי"ם נוסד בקיבוץ שדות ים בשנת 1943 כמחלקה הימית של הפלמ"ח. הוא קיבל מעמד של פלוגה (פלוגה י') בשנת 1945. לוחמיו, כ-2,000 איש בסך הכל, היו מפקדי ומלווי אוניות מעפילים ורכש, אנשי קומנדו וחבלה ימית ומקימי ''שורות המגינים'' במחנות קפריסין. עמם ולצידם פעלו "הגדעונים", אנשי הקשר של ה"הגנה" באוניות ומעבר לים, וגם "המתנדבים האמריקאים" ו"החבורה" - יהודים מארץ ישראל ששירתו בצבא הבריטי.

בארץ יש מספר אתרים המנציחים את פועלו של הפלי"ם ואל הסיור ביניהם אני יוצאת עם לוחם פלי"ם ותיק, יעקב בן ציון, המכונה 'מלך'. הביוגרפיה שלו, כמו של רבים מבני דורו, שזורה בתולדות מדינת ישראל. להבדיל מאחרים, הביוגרפיה שלו שזורה גם בשלי - מלך הוא חמי.

מסע חוויתי

את הסיור אנו מתחילים במוזיאון הפלמ"ח ברמת אביב. גם מלך התחיל את דרכו בפלמ"ח. הוא נולד בשנת 1928 בירושלים ובשנת 1945 כאשר היה רק בן 17 התגייס לפלמ"ח ויצא לקורס מ"כים. ב-1946,

לאחר תקופת מעצר ברפיח בעקבות השבת השחורה, הוא התמנה למפקד מחלקת משמר השרון. אז גם התעורר בו הרצון להצטרף לפלי"ם.

• מוזיאון הפלמ"ח, רחוב חיים לבנון 10, תל אביב, טל': טלפון: 03-6436393
• הביקור במוזיאון בתאום מראש בלבד ובקבוצות (ניתן להצטרף כבודד)
• מחיר: 25 שקלים למבוגר, 15 שקלים לתלמיד או אזרח ותיק.
  

אתר תל אביב נוסף המנציח את מפעל ההעפלה הוא גן לונדון. הגן נחנך לראשונה במאי 1942, כהבעת הזדהות של תושבי תל-אביב עם האומה הבריטית בתקופת מלחה"ע השניה. בשנת 2003 חודש הגן ביוזמת ותיקי הפלי"ם שבחרו להביע הזדהות דווקא עם הנאבקים בבריטים ושמו שונה לגן ההעפלה. הגן, ובו

שלושה פסלי אוניות, נמצא ברחוב הירקון פינת רחוב בוגרשוב, צופה לחוף אליו הגיעו חלק מאותם יהודים שסיכנו את חייהם על מנת לעלות לארץ ישראל. 

במהלך שנה בפלי"ם עבר מלך קורס מפקדי סירות, אימון ימי מתקדם וקורס חובלים. באוקטובר 1947, בגיל 19 וחצי, הוא נשלח ע"י המוסד לעליה ב' לצרפת. "הנה סוף סוף, אני יוצא למלא את התפקיד הנכסף, עומד לפגוש את ניצולי השואה, להושיט להם יד וללוותם לארץ", הוא נזכר בתחושותיו. מפראג  נסע מלך עם בן זוגו למסע, דן בן-אמוץ ז"ל, לפריז ומשם למרסיי - מרכז הפעילות הימית בדרום צרפת.

סערה בלב ים

התקציב שלנו לא מספיק לביקור במרסיי ואנו מתפשרים על נסיעה ברכבת לחיפה. בדרך אני שומעת את המשך הסיפור. "הוטל עלי להקים מחנה חדש לכ-400 איש ולעמוד בראשו. המקום שנבחר היה אחוזה מבודדת בשם לה פרנקי, כ-300 ק"מ ממרסיי ורחוק מעיני המודיעין הבריטי". לאחר חודשיים של הכנות באחוזה, יצאו המעפילים והצוות בתחילת פברואר 1948 אל ספינת המעפילים "לקוממיות" (SETTI FRATELI). עוד כ-300 מעפילים הצטרפו אליה בשיירה לכיוון סן-טרופז, שם עגנה הספינה.

מלך על סיפון הספינה ארלוזרוב, 1947

מוזיאון ההעפלה וחיל הים נמצא בחיפה ופועל כבר קרוב ל-40 שנה, במהלכן התפתח והשתכלל. נושא ההעפלה מוצג בו באמצעות מסמכים היסטוריים, קטעי עיתנות, צילומים, דגמים וחזיונות אור-קוליים, כולל שפע של מוצגים מקוריים ומשוחזרים, דגמי אוניות מעפילים ואוניות מלחמה, נשק, מפות, ועוד.

במבנה הארכיטקטוני משולבת אוניית העפלה מקורית - האוניה "אף-על-פי-כן". מבנה האוניה ואביזריה השתמרו במלואם ובסיפונה התחתון שוחזרו דרגשי המעפילים, נקודת חלוקת המים ועמדת הקשר. האוניה משמשת כמוצג אך גם כאכסנייה לחזיון אור-קולי בשם "מחוף לחוף" המספר על המאבק בבריטים ומתאר את חיי

המעפילים במחנות המעצר בקפריסין.

מפה ממוחשבת של נתיבי ההעפלה מאפשרת לעקוב אחרי דרכן של האוניות וסיפוריהן. ואגף נפרד מוקדש לתיאור מחנות הגירוש בקפריסין.

אנחנו עוצרים ליד מפת נתיבי ההעפלה במוזיאון. זוהי מפה ממוחשבת המאפשרת לעקוב אחרי דרכן של אוניות ההעפלה ולחזות בסיפוריהן. מלך מבקש לעקוב אחר האוניה אותה הביא לארץ, "לקוממיות", ואני למדה על תלאותיה של האוניה.

הספינה הרימה עוגן ב-8 בפברואר לפני עלות השחר כשעל סיפונה 699 מעפילים, רובם יוצאי אירופה וחלקם מצפון אפריקה. המעפילים שוכנו במחסן שבבטן האונייה, על דרגשי עץ ב-7 מפלסים שכיסו שטח של 180 מ"ר. הנתיב המתוכנן: מיצר בוניפצ'יו, מיצר מסינה, צפון כרתים, צפון קפריסין, נהריה. "ההפלגה בחורף זימנה בדרך שלוש סערות קשות שהגרועה והנוראית מביניהן פרצה בין קפריסין לטורקיה. בעיצומה של הסערה, שבק המנוע חיים. הספינה הטלטלה בפראות והגלים הגבוהים שטפו את הסיפון והרטיבו את כולם ללא רחם. נאלצנו להתמודד עם המצב לבד. הדבר הכי חשוב שעשינו, היה להרגיע את המעפילים ולעודדם". לאחר 36 שעות של עבודה, חזר המנוע לחיים.

• מוזיאון חיל הים, דרך אלנבי 204, חיפה, טל': 04-8536249. כניסה: 10 שקלים למבוגר, 5 לילד. 
  

עבדול חמיד לא הצליח

האוניה "לקוממיות" המשיכה לשוט דרומה בתקווה שלא תיחשף במהלך היום האחרון של המסע אל חופי ישראל. גם אנחנו, בסיור שלנו, מדרימים אל האתר הבא: מחנה המעצר עתלית.

הבריטים בנו את מחנה עתלית בשנת 1939 כדי לשכן בו עולים בלתי ליגליים.

בליל 9 באוקטובר 1945 שוחררו עצורי המחנה בפעולה נועזת של לוחמי הפלמ"ח.

מחנה המעפילים בעתלית הוכרז מאז כאתר לאומי. חלק מן הצריפים שוקמו ושוחזרו וכיום משמש האתר כמרכז חינוכי ללימוד תולדות ההעפלה ולהנצחת ותיעוד גבורת הלוחמים והמעפילים. במקום תצוגות ומוצגים מחיי המחנה, חיי המעפילים וההעפלה; תכנית אור קולית; משחקי מחשב אינטראקטיביים וספרייה חינוכית היסטורית. צריף הדיזנפקציה נותר שלם על המכונות הישנות לחיטוי הבגדים שפעלו בו. קולאז' תמונות של העצורים מעטר את קירות הצריף ובחדר הפנימי מוקרן סרט על מבצע הפלמ"ח לשחרור העצירים. בצריף מעפילים מקורי ששוקם בצורת אוניה פועל "ספר המעפיל" - תוכנת מחשב ייחודית המכילה מידע על התקופה, האנשים ואניות המעפילים, כולל שמות, תמונות ועדויות מוקלטות של כ-10,000 מעפילים ופעילים.

האוניה לקוממיות לצד ספינה בריטית

במחנה, בין גדרות תיל, דגמי רכבים ובובות שוטרים בריטיים מוביל אותי מלך אל סוף הסיפור: "כדי להתחמק מעיניו הבולשות של הצי הבריטי,החלטנו מבעוד מועד לשנות את פני הספינה ולשוות לה מראה של ספינת משא טורקית. עשינו זאת כשעגנו במפרץ שומם באי היווני סקרפנטו ואף צבענו את שמה הטורקי החדש - 'עבדול חמיד'. ב-19 בפברואר אחר הצהרים חג לפתע מעל ראשנו מטוס צבאי בריטי. ניכר היה שהוא חושד בנו, וזאת למרות שכל המעפילים היו באותה שעה מתחת לסיפון וכל המבנים הארעיים - המטבח והשירותים - כבר פורקו והושלכו לים. המטוס הסתלק וקיווינו שהצליחו להטעותו, אך תוך שעה ראינו משחתת מתקרבת לעברנו. נדרשנו לאפשר להם לעלות על הסיפון לחיפוש. הייתה לנו הוראה מפורשת מהממונים שלא להתנגד בכוח, בעיקר בגלל המספר הרב של הילדים והתינוקות שהיו על הספינה. כששתי משחתות נוספות התקרבו, הבנו שאין עוד מה להסתיר. התחלנו לנהל משא ומתן שבסופו הסכימו הבריטים שנפליג בכוחות עצמנו עד לנמל חיפה. שלוש המשחתות ליוו אותנו ואנחנו שחררנו את המעפילים לסיפון. תוך דקות התמלא הסיפון באנשים תוהים ונרגשים - תמונה שלא אשכח לעולם".

ב-20 בפברואר 1948 נכנסה "לקוממיות" לנמל חיפה. המעפילים הועברו לאניות גירוש בריטיות ושטו למחנה המעצר בקפריסין. מלך עצמו, בהתאם להנחיות שקיבל, הסתתר במקום שהוכן מבעוד מועד - טנק הבטון של מי השתייה שבעומק החרטום.

• מחנה המעפילים, עתלית, טל': 04-9841980. הכניסה בתשלום.
  

את סופו של המסע בעקבות הפלי"ם אנו עושים בדשא של קיבוץ שדות ים, מול הגלים. אני מנסה לסחוט ממלך הצהרה לסיכום היום הטעון והתקופה ההיסטורית החשובה, אבל הוא מעדיף לצטט קטע מ"שיר הקברניט" של חיים גורי:

"עם ליל חורפי האור גישש ברטט

נישמע חירוק העוגן המורד

הים השחיר. אדם אמר בשקט:

"עוד שתי סירות ואנו שוב בדד"