מפוני גוש קטיף לא חוגגים: "אין פה תחושת עצמאות"
רבים מתושבי אתר הקראווילות בניצן החרימו את אירועי החג. אלו שהגיעו התקשו לשמוח: "האווירה פה קשה. האנשים שבורים, פיזית ונפשית". בירושלים, סמוך להר הרצל, חגגו תלמידי ישיבה עם דגלים כתומים ודגלי ישראל. "זו מדינה שלנו ואין לנו שום מקום אחר בעולם. צריך להתגבר גם אם יש נפילות לפעמים", הסביר אחד מהם
רק כמה עשרות ממפוני גוש קטיף המתגוררים באתר הקראווילות בניצן, הגיעו אמש (ג') לחגיגות יום העצמאות המתקיימות במקום. למרות שכל התושבים הוזמנו לאירועים, רבים מהם החליטו להחרימם בעקבות טינה עמוקה שהם חשים, כהגדרתם, ביום חגה של המדינה. באותה שעה, אמנם לא בתיאום עימם אבל בהזדהות מלאה, חגגו בני ישיבת "נתיב מאיר" בירושלים ברגשות מעורבים בסמוך להר הרצל, בו נערך טקס הדלקת המשואות.
"אנחנו עדיין מאמינים שעוד נחגוג בגוש קטיף"
בכניסה למתחם האירועים בניצן הונפו דגלי ישראל אך גם דגלים כתומים רבים עליהם נכתב "עוד אבנך ונבנית. נזכור ונחזור". שלט נוסף במקום נשא את הכתובת "הידעת - מגורש ללא עבודה נחשב כמת?".
עשרות בני נוער הובאו מהישיבה התיכונית כפר הרא"ה כדי לשמח את המפונים שמתגוררים במקום, אבל נראה שמשימתם לא הוכתרה בהצלחה. חניתה לייבוביץ', תושבת ניסנית לשעבר, הסבירה: "חג העצמאות הזה שונה עבורנו. הוא הראשון בו אנו חוגגים לאחר שפונינו מבתינו. אין פה שמחה ואין פה תחושה של עצמאות. אי אפשר לראות פה אנשים שמחים היום. האווירה פה קשה. האנשים שבורים, פיזית ונפשית".
ראובן בכר, אף הוא תושב ניסנית לשעבר, הוסיף: "זו לא עצמאות עבורנו. אנשים פה מיואשים. קשה לראות אותם שמחים ביום כזה בגלל הפינוני וכל מה שקרה וגם בגלל מה שקורה עכשיו. חוסר התעסוקה גורם לאנשים להיות מיואשים".
שלמה סולטן ואביו פפו, תושבי היישוב בדולח לשעבר, אמרו כי חג העצמאות הזה שונה לחלוטין מקודמיו: "כשחגגנו את יום העצמאות בגוש קטיף, הייתה שמחה והייתה גם אמונה. זה היה משהו מיוחד, כי עסקנו בבניין הארץ. אבל לצערנו גירשו אותנו משם. אנחנו עדיין מאמינים שעוד נזכה לחגוג את חג העצמאות בגוש קטיף".
בירושלים "הילדים מאד שמחים אבל גם מאד כואבים"
בירושלים, בשעה שבהר הרצל נערך טקס הדלקת המשואות, התקבצו עשרות נערים מישיבת "נתיב מאיר" יחד עם רבני הישיבה בשדרות הרצל הסמוכות ורקדו עם דגלי ישראל ודגלים כתומים. בין הנערים הצעירים היה תלמיד שעמד בצד ולא הצטרף לריקודים. הילד לבש חולצה שחורה עליה נכתב "לא נשכח ולא נסלח - גוש קטיף".
הנערים שרו בערבוביה שירי הלל למדינה ולגוש קטיף. רב הישיבה, מאיר טויבר, אמר ל-ynet: "זה לא פרדוקס. מצד אחד יש אמונה גדולה מאד במדינה, אך מצד שני יש אמונה שגם אפשר לתקן משברים וצריך הרבה סבלנות. בעזרת השם יהיו שינויי עמדות במדינת ישראל ובכלים דמוקרטיים יהיה אפשר ליצור את השינוי הזה. הילדים מאד שמחים אבל גם מאד כואבים כי יש פה ילדים שהם עצמם תושבי גוש קטיף לשעבר. אני חושב שיש פה תהליך מסויים".
בשבת האחרונה הקפידו כל רבני יש"ע לפרסם במסגרת עלוני השבת המחולקים בבתי הכנסת את עמדותיהם, לפיהן יש לחגוג, למרות הכל, את יום העצמאות. ברוך שומרון, תלמיד בישיבת "נתיב מאיר" ותושב נווה דקלים לשעבר, מעיד כי המשימה לא הייתה קלה עבורו: "זה בהחלט כואב וביום כזה כולם חושבים ומהרהרים על מה שקרה. אבל בכל זאת, זו מדינה שלנו ואין לנו שום מקום אחר בעולם. צריך להתגבר גם אם יש נפילות לפעמים. צריך לדאוג שזה לא יקרה שוב, בעיקר עכשיו, כשזה עומד שוב על הפרק (תכנית ההתכנסות)".
ערן פרינס, אחד מרבני הישיבה, סיפר: "הייתה לנו עבודה לא פשוטה היום לשכנע את הילדים לחגוג. חלק לא רצו לחגוג את יום
העצמאות, הם עברו משבר גדול מאד. בכל כיתה בישיבה שלנו יש לפחות בחור אחד שגר עד הקיץ האחרון בגוש קטיף, אבל בכל זאת כולם יצאו לרקוד ולשמוח. צריך אמונה גדולה מאד בתוך כל הכאב הזה כי אמונה נמדדת במצבים קשים ולא במצבים קלים".
יחד עם מאות מתושבי העיר שהתקבצו בשדרות הרצל לחזות במופע הזיקוקים, היה גם בחור חרדי צעיר, אלי גרליץ. "אני מגדיר את מה שאני רואה כמצב מוזר ולא ברור", אמר. "אלו אנשים שזרקו אותם מהבית בצורה לא מכובדת והרסו את בתיהם - וכרגע הם שמחים ושרים בשמחתם של מי שעשה להם את זה".
לפנייה לכתב/ת 
