מקסם השווא של ההתכנסות
ההתכנסות היא יותר מצב פסיכולוגי מאשר תוכנית מדינית. היא מבטאת את הרצון הישראלי להתחבא מן המציאות ומחזיקה מעמד למרות שרוב התחזיות של מתנגדי ההתנתקות התממשו, כולל קסאמים ועליית החמאס. והאמריקנים? הם לא יפתחו את הארנק. עפר שלח על תוכניתו של אולמרט
עוד לא הושבעה ממשלתו של אהוד אולמרט, וכבר מתחילה מכונת הספין שלה לעבוד במרץ. המטרה ברורה, ולקוחה היישר מדפי העבודה של אריאל שרון: להשיג שקט, בשם ההבטחה הגדולה של הנסיגה העתידית מן השטחים. תנו לנו שנתיים, ואחר כך אולי עוד קצת ועוד קצת, כי בסוף תבוא ההתכנסות המיוחלת.
ההתכנסות, יודעים אולמרט ואנשיו היטב, היא יותר מצב פסיכולוגי מאשר תכנית מדינית. היא מבטאת את הרצון הישראלי להתחבא מן המציאות, להקים חומה שראשה בשמיים ומאחוריה נוכל, כך מייחל הלב, להתחבא מהמקום שאנחנו חיים בו ומהשכנים שניכפו עלינו. היא תולדה טבעית של נראטיב ה"אין פרטנר", ששווק לנו באגרסיביות מאז ספטמבר 2000. התחושה הפסיכולוגית הזו עומדת אפילו בפגעים של ההינתקות מעזה: היא מחזיקה מעמד למרות שרוב התחזיות של מתנגדי המהלך ההוא התממשו, כולל קסאמים על אשקלון ועליית החמאס לשלטון. מה למציאות ולרחשי הלב של רוב הציבור, שמאס בישיבה בשטחים ונואש מהסיכוי להיפטר מהם באמצעות משא ומתן.
אלא שההתכנסות, בניגוד לנסיגה מעזה, אינה ניתנת לביצוע בשיטה של זבנג וגמרנו. גודל המהלך שבו מדובר, כמות האנשים האמורים להתפנות והעובדה שהשטח עצמו אינו תחום ומוגדר כמו הרצועה, הופכים את המהלך לקשה לביצוע גם בתנאים של הסכם. קחו רק את הפרמטר הכלכלי: המפתח הרי כבר נקבע, ומפוני הגדה לא יקבלו פחות ממפוני עזה. במכפלה פשוטה, מדובר על סכום דו-ספרתי של מיליארדי דולרים, השקול לרבע ואולי יותר של תקציב מדינת ישראל. אין שום דרך לממן אותו ממקורות עצמיים.
לא נורא, רומזים לנו. הדוד האמריקני ישלם. אלא שאיש לא ממש שאל את הדוד אם הוא מוכן. הבקשה החצופה – והצנועה מאוד ביחס לסכומים שיידרשו להתכנסות – לממן את העלויות של ההינתקות מעזה, זכתה לביקורת קשה בוושינגטון. שם לא מבינים איך אנחנו מבקשים ממשלם המיסים האמריקני להפריש למשפחות שמפונות בהחלטת ממשלתן, סכום שעולה על מה שמקבלת משפחתו של חייל שנהרג בשליחות ג'ורג' וו. בוש בעיראק. מי שחושב שבשם ההתכנסות הקדושה ייפתח הצרור האמריקני מאליו, וייצא ממנו סכום המקביל לסך כל הסיוע לישראל לחמש או עשר שנים, משלה את עצמו. וזה, כאמור, רק במה שנוגע לכסף – עוד לא דיברנו על האספקטים הבטחוניים והפנים-ישראליים של המהלך.
אולמרט יודע את כל זה היטב, אבל הוא גם יודע שאנחנו פתאים. לרוב הציבור נמאס מההחזקה בשטחים, והוא מוכן לכל דבר בשם ההבטחה שמישהו אכן מתכוון להוציא אותו משם. אני לא מטיל ספק בכוונתו של ראש הממשלה החדש להיכנס להיסטוריה דרך מהלך שכזה: אלא שנכון להיום, אין לו מושג איך זה יקרה – והוא מבקש מאיתנו לשבת בשקט ולהשעות כל דבר אחר שאנחנו מבקשים ממשלה עד שיחשוב על זה, ועד בכלל.
לפנייה לכתב/ת 
