ולמה בכלל קוראים לה "קופן"?

במידה ולא ידעתם, מדובר בסוג של התחכמות יפנית - שילוב של "Coupe" (מרכב קופה) ו-"Open" (פתוח). הקטנה של דייהטסו הגיחה לאוויר העולם ב-2002, היישר לשוק מכוניות המיני-מיקרו היפני, שהוליד במהלך ההיסטוריה לא מעט יצירות מיוחדות. להזכירכם, מדובר שם בקטגוריה מאד ייחודית, כזו המזכה את בעליה בהקלות מיסוי ובעיקר פוטרות אותו מהצורך בהוכחת בעלות על מקום חניה. תנאי עיקרי - מנוע בנפח שאינו עולה על 660 סמ"ק.

מה זה אומר? שמכוניות המיקרו היפניות, שלרוב אינו יוצאות כלל את גבולות יפן, לא חייבות להיות פשוטות וזולות לייצור. במקביל, הן מציעות לעיתים קרובות טכנולוגיה מתקדמת ועיצוב מיוחד. במובנים רבים, הקופן היא יורשת לגל מכוניות המיקרו-ספורט של שנות ה-90', בו בלטו הונדה ביט, מאזדה AZ1 וסוזוקי קפוצ'ינו. יש לה אמנם פחות יומרות ספורטיביות, ללא מנוע מרכזי או הנעה אחורית. במקום, הכיוון כאן הוא דווקא יותר יוקרתי. גג קשיח שמתקפל חשמלית לתא המטען. כך יצא שנכון לרגע זה, הקופן היא המכונית הקטנה ביותר בעולם עם גג כזה.

כיאה למיקרו יפנית, היא מצוידת במנוע 660 סמ"ק מוגדש טורבו עם 64 כ"ס, או 68 כ"ס, בגרסאות בודדות שהגיעו לאירופה. ככה זה. בסופו של דבר לא יכולה הייתה דייהטסו להתעלם מתשומת הלב שקיבלה המכונית. ויחד עם רצון לחדור מחדש ליבשת הקלאסית, החליטה להציג גרסה אירופית עם מנוע ה-1.3 שמוכר מהסיריון - 87 כ"ס ו-12.2 קג"מ. וכך היא גם מגיעה אלינו.

בעצם, לא ממש מגיעה? לא בינתיים, לפחות. הקופן נחתה כאן לכבוד תערוכת אוטומוטור תוך רצון לבדוק את הפוטנציאל השיווקי. מעבר לכך, המכונית שהגיעה אינה עומדת בתקינה אירופית, ולכן אסור לה לעלות על כבישי הארץ.