המבקר: "המדינה לא נלחמת בתאונות"

"המאבק בתאונות הדרכים לא הוגדר כיעד לאומי של הממשלה ולא נכלל ברשימת היעדים המרכזיים של המשרדים השונים העוסקים בנושא. לדעת המבקר, כדי לקדם את המאבק, על הממשלה ומשרד התחבורה, שהוא המשרד העיקרי האחראי לטיפול בנושא, להציב אותו בראש סדר העדיפויות כיעד לאומי". כך טוען מבקר המדינה בדו"ח לשנת 2005, ועוסק בין היתר בתאונות הדרכים בישראל.

בדו"ח שהותר לפרסום היום (ג') אין כל חדש. הביקורת שמעביר המבקר כוללת את כל הגופים האמורים לקחת חלק במלחמה בתאונות דרכים. החל בראש הממשלה וכל המשרדים האחראים כמו תחבורה, חינוך, ביטחון הפנים, דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מערך לימוד הנהיגה, בתי המשפט ועוד. יש בדו"ח ביקורת על חקר תאונות ותשתית, חינוך בבתי ספר והכשרת נהיגה. מכל הבא ליד.

אך למעשה, אין חדש תחת השמש. המבקר מזכיר את הבעיות, מבהיר כי התקבלו החלטות בנושא שאמורות היו לשנות את דרך ההתמודדות, ומתריע על כי נעשה מעט מדי, אם בכלל. כמעט והתרגלנו לכך.

נהיגה מונעת? לא ממש

כך למשל מזכיר הדו"ח את קורסי הנהיגה המונעת, שמשמשים כחלק ממערך ענישת עברייני תנועה. ספק אם יש בכך (בקורס, ה.פ) כדי לשפר את איכות נהיגתם או להגביר את מידת ציותם לחוק, אומר המבקר, וממשיך לציין כי שיטת הניקוד החדשה החטיאה את מטרתה, בכך שלא עזרה לאתר עברייני תנועה מועדים - אולי המטרה החשובה ביותר. בין היתר מציין המבקר כי בכל מקרה, הפעלת שיטת הניקוד מאז תחילת שנות ה-70 לא לוותה במחקר בדבר יעילותה.

למבקר יש טענות רבות גם על אופן תפקוד המשטרה בנוגע לעבריינות תנועה. כך למשל נכשל מדור מחקר ופיתוח של אגף התנועה בניתוח מאפייני נהגים בעלי הרשעות רבות. זאת בניגוד להמלצות המבקר בדו"חות קודמים. הביקורת הנוכחית העלתה כי הנושא לא נחקר כלל. ויש טענות נוספות כנגד הגוף האוכף. כך טוען המבקר כי "המשטרה לא קבעה קריטריונים ל'נהג מועד' ולא הכינה תכנית להתמודדות עם נהגים בעלי הרשעות רבות". זאת, בניגוד לתכניות המפורשות בנושא. גם בנוגע לתהליך שיפוט מהיר של עברייני תנועה מועדים נכשלה המשטרה לדעת המבקר, בנוגד לנוהל שנקבע על ידה בעבר.

מי צריך בוחן תאונות?

המשטרה ממשיכה לככב בדו"ח המבקר. עבודת בוחני התנועה התבצעה באופן לא תקין לדברי הדו"ח, אם התבצעה בכלל. כך למשל מבהיר משרד המבקר כי מניתוח תיקי תאונות עולה כי הפער בין יציאת בוחן למקום התאונה או אי יציאתו זניח. המשמעות היא כי הגעת בוחן תנועה לזירת אירוע אינה משפיעה כלל על הבאה לדין של נהגים אחראים לתאונה. מה הטעם אם כך בבוחן? שאלה טובה.

בהמשך מצוין גם כי ההבדל בין אחוז התיקים שנסגרו למרות יציאת בוחן לאזור התאונה לאלה שנסגרו למרות שלא יצא בוחן כלל, לא מעיד כי בוחן שכזה עשה עבודת איסוף ראיות יעילה לצורך העמדה לדין. האם הבוחן האמור דיווח על אי תקינות כלי רכב במקרה של תאונה, מפגעי דרך בתמרור או סימון? התשובה היא לא, למרות שליציאתו של זה לשטח יש חשיבות בניסיון לאתר מפגעים ולחסלם כדי למנוע תאונות נוספות. מה עוד? ב-20 עד 30 אחוזים מהתאונות אליהן יצא בוחן תנועה, לא הכין זה האחרון כל דו"ח על פעילותו.

לסיום בנושא זה, פרט מעניין - אחוז התיקים בהם הוגש כתב אישום במחוז תל-אביב, קטן באופן מובהק משאר המחוזות. 25% לעומת 57% בדרום, 44% בירושלים, 56% במחוז צפון, 60% במחוז ש"י. למה? למשטרת תל-אביב פתרונים. הידעתם שבחמישית מכלל תיקי התאונה שנבדקו ב-2005, נמצא מידע שגוי בנוגע לחומרת תאונה, מספר הנפגעים, האם יצא בוחן, תנאי מזג האוויר והכביש? עבודה מקצועית זו בטוח לא.

תשתיות? יוק.

7,000 ק"מ של כבישים בין עירונייים יש במדינת ישראל. ובכל זאת, מצבם אינו טוב במיוחד. גם המבקר חושב כך, אך הוא מוסיף כי ברשות הלאומית יש מידע על מחקרים שבוצעו בארץ ובעולם בנושא השפעת שיפורים בתשתית כאמצעי לצמצום מספר תאונות והקטנת מספר הרוגים. ועדת שיינין המליצה על השקעה של 2 מיליארד שקל לשדרוג הבטיחות בכביש, ועדת לנגנטל המליצה, השר המליץ. אז מה? "בתקציב מינהל היבשה לשנים 2005-2004 לא הוקצו כספים למטרה זו (תשתית בטיחותית, ה.פ)".

• הטכניון: תשתית לקויה הורגת
  

ומה עם מהנדסי תנועה שאמורים לאתר ליקויים בדרך? שימו לב. "אף לא באחת מ-49 תאונות הדרכים הקשות שתיקיהן היו במדגם, בדק מהנדס תנועה את מקום ההתרחשות". זאת, בניגוד לנוהלי משטרת התנועה הקובעים כי אם יש חשש לתאונה שנגרמה עקב כשל הנדסי או בעיית תשתית, חייב מהנדס תנועה מחוזי לצאת למקום. למה לא הגיעו? תשובת מהנדסי התנועה: בהיעדר רכב משטרתי להסעתם למקום התאונה, לא יכולים היו להגיע. 

לימוד נהיגה? לא הולם 

למבקר המדינה טענות לא מעטות ביחס להכשרת מורי הנהיגה. בעיקר בכל הנוגע לניהול מידע, פיקוח ורישום. אבל, גם בנוגע לאי תקינות חמורה יותר - "מנהל לא תקין" לדברי המבקר. כך "הועסק במחוז ירושלים מפקח על הוראת נהיגה, עובד רשות הרישוי ובוחן רכב במשרד התחבורה, שהשכלתו וניסיונו לא התאימו לתפקיד". המפקח על הוראת הנהיגה, להזכירכם.

ומה על המלצות ועדת בקר שבדקה בעבר את מערך לימוד הנהיגה בישראל והגישה המלצות מקיפות? "המתכונת לא השתנתה, הכשרת הנהג נותרה כשהייתה". ועדות מבקרות, מבקרים מתריעים, מומחים מסבירים, אבל שיטת לימוד הנהיגה המיושנת בישראל אינה עוברת את המהפיכה לה היא זקוקה נואשות. 

מה עם מגרשי הדרכת נהיגה מתקדמת שכל שרי התחבורה האחרונים התפארו בקידומם? "מתיאור השתלשלות העניינים עולה כי במשך שנה לא עשה משרד התחבורה דבר לקידום הקמת המגרשים". גם בנוגע להכשרת נהגי רכב כבד העניינים לא מזהירים בלשון המעטה.

חינוך ותלמידים? לא בבית ספרנו

גם כאן שמענו לא פעם כי משרד החינוך עושה כמיטב יכולתו כדי לשפר את מצב הבטיחות בדרכים, במסגרת בית הספר. אבל למרות החלטת הממשלה בספטמבר 93' (לפני 13 שנה!) כי בכל בית ספר ימונה רכז למקצוע הבטיחות בדרכים, רק במחצית מכלל בתי הספר בישראל יש מקצוע כזה. במחוז תל אביב זה אף נמוך מ-40%. מה תשובת משרד החינוך? אין לנו תקציב.

ומה על מערך השיעורים? הרי ב-92' החליטה המדינה כי נושא הבטיחות בדרכים יהיה מקצוע חובה מגן הילדים ועד כיתה י"ב. על-פי נתוני אגף הבטיחות, בשנת הלימודים הקודמת למדו את נושא הבטיחות בדרכים רק ב-13% מכלל הכיתות. גם ב"שיטה המצומצמת" הקובעת את הבטיחות בדרכים כמקצוע חובה בגן ילדים וכיתות א', ב' וי"א, לא עמדה מערכת החינוך. "פחות מרבע מגני הילדים... פחות ממחצית כיתות א', כשליש מכיתות ב' וב-75% מכיתות י"א". במגזר הערבי אגב, שם מצב הבטיחות בדרכים והמודעות נמוך בהרבה, המצב גרוע יותר.

שאול מופז, לטיפולך.