"אלי כהן מת בגלל מחדל. דרושה ועדת חקירה"

"אני קורא להקים ועדת חקירה למיצוי האמת סביב פרשת אלי כהן . הזהרתי כמה וכמה פעמים את מפקדיי שאם הם לא ישתמשו בכיסוי שהכנתי בלבנון עבור מחליפי, אלי כהן, הם ישלחו אותו למותו הוודאי. מפקדיי לא שעו לאזהרותיי הברורות. מרגע ששמעתי שאלי כהן עומד למשפט בדמשק, נשבעתי לעצמי שלא אשקוט עד שלא אגיע לחקר האמת". כך טוען בראיון ל-ynet מי שהכין את הזהות הבדויה עבור המרגל אלי כהן ז"ל, שנחשף אחר כך בדמשק והוצא להורג בתליה בכיכר העיר.

האיש, מסעוד בוטון, בן 82, שירת במסגרת תפקידו המודיעיני כמרגל ישראלי בסוריה ולבנון תחת זהות בדויה בין השנים 1956-1962, וסיפורו המרתק אף זכה לפרסום. אבל הפעם, הוא טוען שהגיעה העת שמדינת ישראל תתמודד באופן ממשי עם הפרשה מן העבר. לטענתו, לו שעו לאזהרותיו מפקדיו ובכירי מערכת הביטחון באותה העת - ייתכן והכל היה נראה אחרת לגמרי. ייתכן שאלי כהן לא היה מוצא להורג.

מנגד, טוענים בכירי מערכת הביטחון באותה עת, ובראשם ראש המוסד לשעבר מאיר עמית כי מדובר ב"שקרן פתולוגי" שמעוניין בכסף מהמדינה. ואילו נדיה, אלמנתו של כהן, אומרת בתוקף שהיא דווקא מאמינה לגרסת בוטון. 40 שנה אחרי, הדברים של בוטון רק מדגימים שהצלקת סביב מותו של המרגל הישראלי המפורסם ביותר - עדיין כאן.

"מילאתי את הפקודה אך הזהרתי: אם יגיע אדם במקומי וישתמש בזהות שיצרתי – כמאל אמין ת'אבת - גורלו עלול להיות רע ומר. אחרי שסיימתי את ענייני בלבנון, השארתי את המסמכים אצל אותו לבלר, חזרתי ארצה ובשל מצבי הכלכלי הקשה עקרתי לשטרסבורג. לא היה לי מושג מי נשלח בעקבותיי לסוריה ובאיזה סיפור כיסוי".

ואז, ביום אחד ב-1965, שומע בוטון שאדם המחזיק בזהות שאותה יצר -

נעצר בדמשק באשמת ריגול. זה היה אלי כהן. "כששמעתי את זה, סמרו שערותיי. האחראים לכך עוד הוסיפו חטא על פשע וניפחו את המיתוס ששמו אלי כהן - במקום להבין את הקלקולים שיצרו. כל שאני דורש עתה הוא ועדת חקירה אמיתית, שתבחן את הפרשה ובכך תמנע את הישנות המקרה בעתיד. למרבה הצער, כבר היו מספיק שערוריות בשנים האחרונות כמו זו עם חאלד משעל בירדן, אנשי המוסד שנתפסו בקפריסין ועוד".

האלוף במילואים מאיר עמית, שהתמנה בהמשך לראש המוסד, דוחה בשיחה ל-ynet מכל וכל את דבריו של בוטון. "כשאלי כהן נשלח לסוריה לא הייתי במוסד אלא נכנסתי לתמונה רק אחרי מותו, כאשר בוטון עירער על סילוקו מהיחידה. האיש הוא שקרן פתולוגי, לא היה ולא נברא. הכיסוי של אלי כהן בכלל הוכן בארגנטינה ולא על ידו ואין לו יד ורגל בכך – לא לתיעוד, לא לזהות ולא לשום דבר אחר. הוא מבלבל דברים והוא המציא את הסיפור הזה כדי לפרסם את עצמו".

גורם אחר ששירת ביחידה באותה העת מאשר: "אלי כהן היה בדמשק עוד לפני שמסעוד בוטון ידע בכלל מה זה. הוא לא הכין את התיעוד ולא היה לו שום קשר עם אלי כהן. אין לי בעיה שיקימו ועדת חקירה, אבל גם שיחקרו מי היה בוטון לאורך השנים. אני לא יודע אם הוא עושה זאת בכוונה או שהוא מבלבל בין הדברים - אבל כל מטרתו היא לקבל פיצויים. הוא דורש פנסיה בנוסף למה שהוא כבר קיבל". אגב, בוטון עצמו מכחיש בתוקף בשיחה ל-ynet כי הוא מעוניין בפיצוי או תגמול כלשהו מהמדינה. לטענתו, הוא נחוש אך ורק שהאמת תצא לאור.

בוטון, דור שביעי למשפחה ירושלמית שורשית, נולד ב-1924. הוא הצטרף לתנועת בית"ר וממנה לאצ"ל, במסגרתו נאבק בבריטים. הוא נתפס בעקבות פיצוץ המטען בתחנת הרכבת בירושלים ונשלח לחצי שנת מעצר עד למשפטו. עם פרוץ מלחמת העצמאות, התגייס לצה"ל ושימש כמפקד פלוגה במבצע חירם. ב-1949 נשלח על ידי הסוכנות היהודית לשליחות במרוקו, שם הקים מועדון ספורט לנוער דומה לזה שהקים שנים קודם לכן בירושלים.

כעבור שלוש שנים שב ארצה, וב-54' פגש ידיד ותיק מימי מרוקו. האיש, אברהם ברזילי, ששירת ביחידת המודיעין, התרשם מאד מעבודתו במרוקו, הציע לגייסו ליחידת האיסוף של חיל המודיעין 131. "לא היה צורך לשכנע אותי יותר מדי. אמרתי שאם מדובר בעניין ביטחוני ולמען המדינה, אני מוכן לזה, גם אם מדובר בשירות במדינות ערב. רעייתי עליה השלום נתנה את הסכמתה המלאה והבינה כי מישהו צריך לבצע את המשימה".

כעבור מספר חודשים הוא גוייס לקורס של כחצי שנה ונשלח למשימה הראשונה - למצוא עבורו תיעוד מקורי של מוסלמי בצפון אפריקה. בוטון השתמש בדרכונו הצרפתי המקורי בו החזיק תודות לאזרחות של אביו ונסע לאלג'יריה ,שאזרחיה נשאו דרכון צרפתי באותה העת. "התיידדתי עם שוטר מקומי שהיה אחראי על אבדות ומציאות וביקשתי ממנו לעזור לי למצוא תעודת לידה של אזרח מקומי. הוא הבין במה מדובר בלי יותר מידי הסברים וסייע לי. כעבור זמן מה הוא מצא את תעודת הלידה של אדם בשם מוסטפא מוחמד זע'יר טאלאי – זהותי החדשה. דיווחתי במשטרה שמסמכיי אבדו, הצהרתי שזוהי זהותי ותוך ימים אחדים כבר היו לי מסמכים רשמיים, תעודת זהות, רשיון נהיגה ודרכון עם הזהות החדשה שלי".

במקביל, עמל בוטון כל העת על שיפור הערבית שלו בדרכים ייחודיות: "הלכתי לראשונה בחיי להתגלח אצל ספרים כדי לשפר את השפה. כדי ללמוד את הקללות האמיתיות הסתובבתי ברחובות. פעם אחת יצאנית כמעט העיפה לעברי כפכף כי נמאס לה ממני", הוא סיפר בחיוך. "וכך, חזרתי ארצה אחרי שהשלמתי את המשימה הראשונה".

כל אותה העת ניסו מפקדיו להכשיר אדם נוסף שישרת במקביל בלבנון. לאחר שהכשרה אחת לא עלתה יפה, נמצא המיועד הבא – אלי כהן. בוטון התבקש, כאמור, להכין לו זהות בדויה והוא התחיל לפעול בנושא. בוטון לא רצה לדעת דבר על פרטיו של כהן, שמא יחשפו איש את רעהו בחקירה, אך רק ביקש לדעת את גילו לצורך מציאת זהות אותנטית ואכן מצא כזאת – את זו של ת'אבת. בינתיים, המרחק מהבית והשירות הקשה החל לתת את אותותיו.

"זה פחד אמיתי לשרת שם ושאף אחד לא יגיד לך אחרת", הוא אומר. "פעם אחת חזר לי צ'ק שנתתי לבנק בסוריה לאחר שמפקדיי לא דאגו לכיסוי חשבוני האחר בבנק גרמני כפי שקבענו מראש. ממש החוורתי כשהפקיד בבנק הסורי האשים אותי. את כל אותו היום ביליתי במברקים ארצה כדי לטפל בבעיה. זאת היתה ממש הפקרות. לסוכן אסור לעולם להסתמך על המזל".

האם להאמין לגרסתו של בוטון לגבי האירועים שהובילו למותו של אלי כהן? מפקדיו לשעבר במוסד פוסלים את הדברים מכל וכל, אבל אלמנתו של אלי כהן, נדיה, טוענת מנגד: "אני מכירה את הגרסה של בוטון ומאמינה לו באלף אחוזים. אינני יודעת אם הוא אכן זה שיצר את הכיסוי עבור אלי, אולם אין ספק שהוא נפגע מהאופן שבו המערכת פעלה איתו. הוא בעיני איש יקר שעשה את שלו - אך המערכת נתנה לו בעיטה. בוטון אמר את הדברים עשרים פעם. הוא לא שקרן ויש אמת בדבר. איך עמית לא מתבייש לומר על שליח כזה של המדינה שהוא שקרן?"