כרטיס צהוב לחוק טל

שתי תוצאות חשובות ביותר יש לפסק הדין בעניין חוק טל: ראשית, בית המשפט מוציא "כרטיס צהוב" משמעותי ביותר לכנסת ולממשלה לגבי החוק, וקובע כי ייתכן שכבר בקרוב, באוגוסט 2007, יהפוך החוק לבלתי-חוקתי אם לא יהיה שינוי משמעותי בהתנהלותם של גורמי השלטון ושל תלמידי הישיבות. שנית, בית המשפט מנצל את ההזדמנות כדי לקבוע, לראשונה, כי כאשר הכנסת מחוקקת חוק הפוגע בעקרון השוויון, בית המשפט העליון מוסמך ויכול לבטל את החוק הזה.

בית המשפט אינו מכשיר את חוק טל; להיפך. הוא קובע כי החוק פוגע בשוויון של חברי "קבוצת הרוב", שאינם פטורים משירות. שנית, בוחן בית המשפט אם ניתן להכשיר את הפגיעה בשוויון, ואף כאן בית המשפט אינו מקבל את תוצאת חוק טל: הוא קובע כי אילו נבחנו התוצאות כפי שהן היום, יום מתן פסק הדין, היה בית המשפט פוסל את החוק, בשל כך שאינו מקיים חלק ממבחן משפטי המכונה "מידתיות".

הסיבה לאי העמידה במידתיות היא כישלונו המוחלט של החוק בהשגת מטרותיו המוצהרות, ובלשונו של בית המשפט - "אין בהסדריו (של חוק טל) קשר רציונלי בין מטרותיו לבין האמצעים שנקבעו בחוק להגשמת המטרות".

מה הציל איפוא את החוק מ"כרטיס אדום" מיידי ומפסילה חוקתית? בית המשפט מציין כי "חוק דחיית השירות עוסק בבעיית יסוד של החברה הישראלית... בעניין רגיש, המחייב הבנה והסכמה". אולם מעבר לכך, הוא נחקק לתקופה מוגבלת של חמש שנים (הניתנת להארכה). בית המשפט העליון קובע כי זמן ההמתנה של חמש שנים הוא בגדר "מרחב התימרון החקיקתי של המחוקק", וכי "יש לתת למבצעי החוק הזדמנות לתקן את שקלקלו."

בית המשפט מבהיר באופן המפורש ביותר כי בהעדר שינוי מהותי במצב, החוק צפוי לפסילה בעתיד. הוא מציין כי "יש לאפשר לחברה הישראלית בכלל, ולחברה החרדית בפרט, להפנים את הסדרי החוק ואת דרכי ההגשמה של הוראותיו". והוא מחליט להמתין לחלוף תקופת חמש השנים מאז נחקק החוק כדי להחליט.

אולם תאריך היעד הסופי לבחינה אינו אוגוסט 2007. בית המשפט מציין כי במועד זה "יהא על הכנסת לבחון את הגשמתו הלכה למעשה. יהא עליה לבדוק אם הזמן שחלף מאז פסק דיננו זה, שינה באופן מהותי את התמונה". מהיכרות עם ההיסטוריה של הסוגיה, ניתן להניח כי הבחינה הפוליטית תיקח זמן, ואין לשכוח כי גם ההכרעה המשפטית אינה ניתנת מהיום למחר, ופסק הדין הנוכחי הכריע בעתירות שהוגשו לפני ארבע שנים.

האקטיביזם

מיקוד תשומת הלב על סוגיית גיוס החרדים לצה"ל, מן הסוגיות החשובות בציבוריות הישראלית, מסיט את תשומת הלב מכך שבית המשפט מנצל הזדמנות זו כדי להכריע באחת השאלות החשובות של המשפט החוקתי הישראלי בעשור האחרון, וקובע כי מרבית הפגיעות בעקרון השוויון פוגעות גם ב"כבוד האדם". התוצאה היא כי בית המשפט העליון רשאי לפסול חוק של הכנסת הפוגע בעקרון השוויון גם אם הכנסת הביעה את רצונה לפגוע בשוויון באופן ברור ומפורש.

לקביעה זו ייתכנו בהמשך השלכות משמעותיות ביותר בסוגיות נוספות בחברה הישראלית, ובהן נושאים שונים של סתירה בין אופיה היהודי של המדינה לבין ערכיה הדמוקרטיים. בטווח הארוך, ייתכן שחלק זה של פסק הדין חשוב יותר מהנושא הספציפי של גיוס החרדים, שבו שוב, בסופו של דבר, נדחתה ההכרעה הסופית.

פסק הדין משקף גם חילוקי דעות בקרב השופטים באשר ליכולת לפסול חוקים של הכנסת. השופט חשין, באחד מפסקי הדין האחרונים שלו בבית המשפט העליון, מבקש להרחיב את סמכות בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת בשל היותם סותרים עקרונות יסוד של המדינה.

חשין כותב כי "אין לה לכנסת הכוח והסמכות לבטל את המדינה". הנשיא ברק קובע כי זה איננו המקרה המתאים להכריע הכרעה כזו. לעומתו השופט גרוניס, שבניגוד לשופטים ברק וחשין נועדו לו עוד שנים רבות בבית המשפט העליון, מבקש לצמצם מאד את סמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על חוקי הכנסת, ולהגבילה בעיקר למקרים של הגנה על מיעוט ועל יחידים מפני עריצותו של הרוב.

בסופו של דבר איפוא, בית המשפט העליון קובע כי חוק טל, כפי שיושם, אינו חוקתי וראוי לביטולו, ואף קובע לוח זמנים, גם אם לא מדויק לחלוטין, שבו יהא על הכנסת ובעיקר על הציבור החרדי למצוא פתרונות שוויוניים יותר.