"מיוסי בנאי לא נפרדים"
התיאטרון הישראלי איבד את בכיר בניו. מנכ"ל הקאמרי נועם סמל, שליווה את בנאי במשך עשור, נפרד מחבר ואמן גדול. "אני מאמין שהוא כבר בנה לעצמו את העולם הבא במידותיו"
"לא הספקתי להיפרד ממנו. הפעם האחרונה שדיברנו הייתה לפני שלושה שבועות כשצלצל אלי ישירות עם הקול המיוחד שלו. הוא שאל לגבי המחזה 'בדנהיים 1939', שהוא מעין קונצרט תיאטרוני שכתבו אהרון אפלפלד וגיל שוחט, בו היה צריך לככב בתפקיד הראשי כמספר.
"כשהודיעו לי שהוא איננו, הרגשתי תחושה של כאב ותדהמה גדולה כי היו לנו הרבה תוכניות. בשעה עשר בבוקר עוד דיברתי עם המנהל האישי שלו אילן בושרי וסיפרתי לו בשמחה שהחזרות יתחילו ביולי ושהשגנו תקציב. הוא ענה לי: 'חכה, חכה, המצב קצת יותר מסובך ממה שאתה חושב'. אני חשבתי לתומי שיש לו הצעה אחרת, שאולי הוא מתחרט.
"מיוסי בנאי לא נפרדים, משום שקולו כשחקן, זמר, מספר, קריין של עמוד האש, ילווה את החיים שלנו בארץ עוד עשרות שנים. בין שנות השבעים לשמונים, הייתי חברו וידידו הקרוב במשך עשר שנים. הייתי גם המפיק, גם המנהל וגם השותף שלו. עשינו ביחד הרבה הצגות, תקליטים, קונצרטים, הופעות בחו"ל. במשך עשרים השנה האחרונות הקשרים קצת התרופפו ובאופן אישי אני יכול להצטער על ההפסד הזה. המוות הוא לא הגורם שיפריד, כי הזיכרון מחייה גם את המת, ובמיוחד כשלמת יש מורשת כזו גדולה של טקסטים ופזמונים, שירים, סרטים, מונולוגים ודברי קישור.
"אחד הדברים שיוסי היה מומחה בהם הוא כתיבת דברי קישור. אני מרגיש כעת שאני מנסה לחבר בפרידה דברי קישור, ויוסי היה עושה זאת טוב יותר ממני. הוא היה בן אדם מצחיק בעל הומור רב, יצרי, חם מאוד וחרד לכבודו ולכבוד הזולת. סוד הקסם שלו היה ההתחברות לשפה העברית, על כל רבדיה, הוא היה משחק עם המילים חותך אותן, גוזר אותן בשפתו, כמו קוסם, קוסם של מילים. לא נפרדים מאדם שהיה מלא הומור, שהחיבור שלו להוויה הישראלית היה מהקרביים, מתוך הלב, מתוך הבטן ומתוך הדם.
"כשהוא כתב אחרי מלחמת יום כיפורים ב-1973, את השיר 'ספירת מלאי', כבר אז עשה את ספירת המלאי של החיים המרתקים שעוברים עלינו כאן בארץ ואת ספירת המלאי של החיים שלו.
"הוא היה מלא סיפורים כרימון על מאחורי הקלעים של עולם התיאטרון וידע לספר באופן כל כך מרתק. פעם הוא הופיע בקיבוץ יגור בהצגת הבכורה 'פרצוף של צועני'. בתום ההצגה ניגש אלינו מיד מנהל האולם ורכז התרבות ושאל אותנו 'נו, איך הקהל שלנו?'. מבחינתו הכוכב של הערב היה הקהל. יוסי הסתכל עלי ואני עליו, זו הייתה הצגה ראשונה ואנחנו היינו בהתרגשות אדירה. אחר-כך זה הפך לסיפור ענק לגבי היחס של רכזי התרבות בקיבוצים.
"בעונה הבאה של הקאמרי הוא היה אמור לעשות את ההצגה 'דון פרילימפלין', ואני מרגיש החמצה מאחר ששנינו הלכנו באהבה לקראת שיתוף הפעולה הזה. הוא היה קורא לי נועמון ואני הייתי קורא לו יוסיפון, ככה בינינו. הייתה תקופה שהיינו כל היום ביחד. התיאטרון הישראלי איבד היום את בכיר בניו, ואני מרגיש כעת הרגשה של ריק, כי אדם גדול הלך לעולמו. אני מאמין שהוא כבר בנה לעצמו את העולם הבא במידותיו".
לפנייה לכתב/ת 
