לשנוא ערבים יותר ממה שצריך
לידיעת שופטי בג"ץ: לא תיתכן "הפליה מידתית". המיעוט הערבי ספג עוד מכה - אבל הרוב היהודי יסבול
החלטת בג"ץ מאתמול היא ציון דרך שלילי ביחסים בין המיעוט הערבי מזה לבין המדינה והרוב היהודי מזה. בג"ץ עשה שימוש בטיעון ביטחוני להגבלת נישואי ערבים אזרחי ישראל עם פלסטינים בשטחים, בעוד שהכל בעצם יודעים כי כוונתו היא להפחית את מספר הערבים בישראל עד כמה שניתן, כמצוות ה"דמוגרפיה".
הציבור היהודי, במרכזו ניצב "הטיעון הדמוגרפי". למעשה, רשויות השלטון בישראל קשובות לרצונו של הרוב היהודי, הריבון למעשה, ועושות הכל, ממש הכל, כדי לפעול על פיו. ואולם, לא רק הציבור משפיע על הרשויות אלא גם להיפך, ולהחלטת בג"ץ זו השפעה מרחיקת לכת על חוסר הלגיטימיות שיש בציבור היהודי לאזרחותם של הערבים בישראל.
ככלל, מדינת ישראל מתנהלת כמו ריקוד מסביב למדורת השבט הדמוגרפית. כל המערכות מגויסות לריקוד זה, החל בקריטריונים להקצאת משאבים חומריים וכלה בהגבלת ההתאזרחות של נישאים. הבעיה היא שכחמישית מאזרחי המדינה נצלים שם בפנים, בלב המדורה הזאת. היא גורעת יום-יום עוד ועוד מן הלגיטימיות של אזרחותם של הערבים בישראל, שכן מצוותה העיקרית היא להפחית עד כמה שניתן ממספרם.
שלוש רשויות היסוד של המשטר הדמוקרטי - הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון - חברו בנושא זה לשרת את רצון
הצד השני
אם זו אפליה, מי יתנני ערבי בישראל
שלמה אנגל
מג'נין-ג'נין דרך הרס בתים ועד חוק האזרחות, התפתחה תרבות של סלחנות כלפיהם - לצד התעמרות במתנחלים וחרדים
מה יחשוב נער יהודי אשר יכול להתחתן עם נערה יהודיה מחו"ל והיא תתקבל כאן בברכה, בעוד חברו הערבי לא יוכל להתחתן עם נערה מן השטחים ולחיות כאן? אין ספק כי כל 11 השופטים שישבו בדין הזדעזעו בשבוע שעבר מן התוצאה של סקר העמדות של המכון הישראלי לדמוקרטיה, לפיו 62% מן היהודים בישראל תומכים בעידוד הגירת האזרחים הערבים מן המדינה. האם השישה שהכריעו את הכף מודעים לכך שבהחלטתם הם תורמים לתוצאות החמורות אולי עוד יותר של הסקר הבא? האם בהכרעתם הם משקפים את דעת הציבור היהודי בנושא זה, או בעצם משפיעים עליה?
כדי לשרת את הטיעון הדמוגרפי עשה בג"ץ לוליינות מפחידה, בשני טיעונים מופרכים: אחד הטיעונים המקוממים שהציג הוא כי יש בחוק האזרחות משום "הפליה מידתית". זה מזכיר את הבדיחה העצובה שמספרים באירופה: "מיהו אנטישמי? זה ששונא יהודים יותר ממה שצריך". הפליה היא הפליה ואינה לגיטימית במידה זו או אחרת. אלה הטוענים ל"הפליה מידתית" רוצים למעשה לומר "הפליה מוצדקת", אך מסתתרים מאחורי הביטוי "מידתי", שהוא רציונאלי לכאורה. אין זו אלא רמיה עצמית.
השימוש בטיעון הביטחוני הוא רעוע ולא עומד במבחן ההגיון. אילו היתה התאזרחות הנישאים עניין בטחוני - ניתן היה להתמודד איתה בדרכים ביטחוניות, כגון תחקירים יסודיים או הצבת פרופיל דרקוני, אפילו, לסינון המתקבלים לאזרחות. אך הסוד של החלטת בג"ץ הוא גלוי מכדי שניתן יהיה להסתירו: מאחורי הווילון הדק של הטיעון הביטחוני מבצבצות כפות הרגליים הגסות של השד הדמוגרפי, אשר לא יכול להסתיר את הריקוד המגושם שלו שם. המיעוט הערבי קיבל מכה חזקה, אך האינטרס של המדינה והאינטרס של הרוב היהודי הם אלה שיסבלו. ככל שיעלו להבות הטיעון הדמוגרפי במדורת השבט היהודי בישראל, ככל שיתענה במרכזה המיעוט הערבי, כן ילהט התפוח הזה עוד יותר, ולא ניתן יהיה עוד להעביר אותו מיד ליד.
צריך להירגע, להנמיך את הלהבות ולהסתכל במציאות נכוחה: אם לא תהיה כאן קטסטרופה אקולוגית, יהיה רוב יהודי בישראל במאה השנים הקרובות. במקום להתמכר לבהלה ולנהל היום קרבות מדממים על מצבים של קץ הדורות, צריכים המוחות המבריקים של המדינה להפנות את כל האנרגיה ליצירת משטר דמוקרטי הוגן וראוי, שיאפשר חיים משותפים של רוב יהודי ומיעוט ערבי במדינה לדורות הקרובים. מי שהציונות יקרה לו צריך להציל אותה מן ההיסטריה הדמוגרפית שאחזה ביהודים בשנים האחרונות, ולכלכל אותה בשום שכל. זהו הסיכוי של היהודים, וגם של הערבים, לחיות כאן. ראוי שגם בג"ץ יסייע לעם להגיע ליעד זה.
שלום (שולי) דיכטר, מנכ"ל-שותף של עמותת "סיכוי" לקידום שוויון אזרחי
פורסם לראשונה 14/05/2006 23:25
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
