דברו חלש
מרגול, אוחובסקי, וידאו קונפרנס - הרבה רעש וצלצולים קיבלנו בעונה החדשה של "כוכב נולד". ומה כבר ביקשנו? לשמוע אותם שרים, לא יותר
כוכב נולד כבר בן ארבע. אילו היה ילד, כל הדודים היו אומרים לאמא ירדני ולאבא צפיר שהוא מפותח לגילו, עילוי בתחומו ושמצפים ממנו לגדולות ונצורות. כמו אמא ואבא שגאים בילד המוכשר שלהם אבל דואגים שמא לא יממש את הפוטנציאל ויאכזב את השכנים, הם החליטו להקיף אותו בצעצועים ובחוגי העשרה.
המותג "כוכב נולד" נעשה גדול על מידותיו. העונה הרביעית חייבת לעמוד בסטנדרטים החדשים, ואף לנסות להעלות את הרף. לשם כך יובאה לשם מרגול, הישר מתפקידה השיפוטי הרם ב"מת להיות". בתוכנית הראשונה ששודרה אמש (ה') היא הפגינה את מעלותיה: חריפות, תסיסה טבעית ופה מפיק מרגוליות ("היא קרצנית,חמקנית ויש לה נשמה" "זה לא עובר לי, זה לא דופק לי, זה לא עושה לי שלאכט בלב") והיא כנראה גם היחידה מבין השופטים שיודעת לאן נעלם ירוסלב יעקובוביץ.
גם גל אוחובסקי, ההפך הגמור שלה ("מקסימונת" "נחמודת", ציין בדיוק רב), הובא כתגבורת, בתקווה שהשוני ביניהם יצית דרמה בכס השיפוט. השילוב של שני אלה עם פני הפוקר של צביקה פיק מייצר לא מעט רגעים קומיים. רק צדי נראה קצת מיותר, אולי משום שכאשר מנסים לרתום יותר מדי שופטים לעגלה, אחד בהכרח הופך לגלגל החמישי.
החיפושים אחר הכוכב הבא הסתעפו הפעם גם לקהילות יהודיות בעולם, בעזרת וידיאו קונפרנס. מה השלב הבא: אודישנים במעבורת חלל ומבחני-במה בכותל? בסופו של דבר, כל המתפזר גורע. התמקדות במתחרים ולא בכל מה שמסביב להם היא מה שהייתי רוצה לראות. את הגרנדיוזיות יש לשמור להופעות הסיום. קראו לזה התייעלות, קראו לזה תוכנית ההתכנסות - אבל אנא, חסכו ממני אודישנים מפזורת ישראל באמריקה הלטינית. "השגריר" זה בחדר השני, ושם יש הרבה פחות צופים.
הפורמולה נשארה ממכרת ועדיין מעוררת אותה תחושת רעב. השאלה האם אנו זקוקים לעוד כוכבים נולדים? בהחלט. ותביאו מאותו דבר פעמיים בשבוע בבקשה. כי מי שצפה אמש יבקש לגלות כמה שיותר מהר האם דיביניה תתרצה, והאם ליטל הבוכיה תמלא דליים. ככה זה היה תמיד: יותר משהיוצרים רוצים פרסומות, הקהל רוצה לסמס.
