"אני קודם כל ישראלית"

הבר שעל גג מלון הילטון באתונה משקיף על מרחבי העיר עד האקרופוליס שצופה על הכל ממעל. "אפשר לראות רחוק", אומרת ליאל קולט, הזמרת הכי צעירה באירוויזיון 2006 ומי שתייצג הערב (שבת) את שוויץ בתחרות הזמר של איחוד השידור האירופי.

מלונות כמו הילטון אינם דבר זר לזמרת בת ה-16 שנראית כמו הילדה של השכן ממול גם כשהיא מאופרת בקפידה לקראת החזרה למופע, לבושה בשמלת מיני שחורה ומצוידת בנעלי עקב. חייה של ליאל, בת קיבוץ כנרת, השתנו מן הקצה אל הקצה מאז זכתה בתחרות "בראבו" הישראלית כשהיתה בת 11 ובעקבותיה נסעה לייצג את ישראל בגמר היוקרתי באיטליה. בעקבות ההופעה בתחרות יצרה עם ליאל קשר המפיקה אירית טנהנגל שלקחה אותה תחת חסותה ומאז מנהלת את הכוכבת-בהתהוות באופן בלעדי ובקנאות רבה.

בכניסה לראיון עם ליאל אני פוגשת את רודי ודני, הוריה של ליאל, שהגיעו לאתונה לחזק את הבת ברגעי המתח שלקראת התחרות. בסבלנות ראויה לציון הם מחכים לכמה דקות איכות עם הבת שעסוקה מטרים ספורים מהם בארוחת סושי מפוארת עם מלחין ומפיק השיר "If We All Give A Little" שהיא שרה, ראלף זיגל וארוסתו. זיגל, הידוע כמר אירוויזיון הגרמני, כתב משנת 1972 ועד היום 45 שירים שהתמודדו בתחרויות הקדם אירוויזיון בגרמניה והגמר, ולא מעט שירים בשביל נציגי מדינות אחרות, ביניהם "ג'ינגס חאן", "מעט שלווה" בביצוע ניקול והשיר "מוסקבה", גם הוא בביצוע ההרכב ג'ינג'ס חאן.

ליאל לא אומרת הרבה, דולה סושי מהצלחות המעוצבות שעל השולחן, נזהרת לא לקלקל את האיפור ומחייכת חיוך מלאכי מוקפד. "בהתחלה לא ידעתי מי זה ראלף זיגל, אבל כשאירית סיפרה לי מאוד התרגשתי. ברור שאני מכירה רבים מהשירים שהוא כתב", היא אומרת מאוחר יותר. זיגל חיפש שישה זמרים להרכב בינלאומי שייצג את שוויץ באירוויזיון. הפנייה לליאל, שעיקר עבודתה מתרכזת בגרמניה השכנה, נעשתה ביום בו פורסמה עליה כתבה גדולה ב"בילד" הגרמני. "הוא ראה בזה סימן לכך שזו הבחירה הנכונה", מוסיפה ליאל.

בכלל, קארמה ולעשות את הדבר הנכון הם עניין מרכזי בקונספט של השיר שמדבר על נתינה אישית למען עולם טוב יותר. "השיר הזה דיבר אליי גם בגלל שהוא מצוין וגם בגלל שבמוזיקה שלי אני תמיד מעבירה מסר לשלום ולעולם טוב יותר. זה חשוב לי בעיקר בגלל שאני מגיעה ממדינה עם קונפליקטים", אומרת ליאל משפט שנשמע מתורגל כהלכה. זיגל מבקש לפגוש את הוריה של ליאל והמנהלת טנהנגל מנפנפת להם שיתקרבו. אחרי לחיצות הידיים והחיוכים, זיגל מאבד עניין בסמול-טוקינג וההורים משולחים לדרכם. התחושה היא שלכל אחד במערך בניית הקריירה של ליאל יש פונקציה ואם אתה לא מועיל, עדיף שלא תפריע.

קריירת סולו בינלאומית היא עניין לא פשוט לתפעל ולכן כשהתברר לליאל ולטנהנגל שהשיר שכתב זיגל הוא לקבוצה של זמרים ולא לסוליסט, הן התלבטו. "לא רציתי להיות מזוהה עם להקה, זה לא הכיוון", מספרת ליאל, "אבל ראלף אמר שאני אהיה זמרת מובילה ושמדובר בפרויקט מיוחד עם מסר מאוד חשוב. בסופו של דבר הסכמנו מתוך מחשבה שזה באמת לא רע שזמרת בת 16 תופיע באירוויזיון, זה לא יזיק לקריירה שלי וחשבתי שזה יכול להיות ניסיון מהנה". את השיר היא תבצע במשותף עם הזמרת השוויצרית קלאודיה ד'אדיו, טינקה מבוסניה-הרצגובינה, אנדראס לונשטט משבדיה, מרקו מתיאס, פורטוגלי המתגורר בגרמניה, וקית קמילרי ממלטה. אולי מכיוון שמדובר בהתנסות חדשה עבורה ("זה חדש לי לעבוד כחלק מקבוצה"), חשוב לה להדגיש שמקומה בהרכב מרכזי. "אני הזמרת הכי צעירה בהרכב ואפשר להגיד שאני פחות או יותר מובילה אותו", היא אומרת ומוסיפה, "גם על הבמה אני בולטת".

כמו בריטני ספירס

בכל הראיונות שהיא נותנת לתקשורת הזרה והישראלית צף ועולה "העניין הישראלי". גם בראיון שער גדול שפורסם איתה לאחרונה במגזין Life Styles היא מדברת לא מעט על אידיאלים צבועים בכחול-לבן ומדגישה את חשיבות השלום במזרח התיכון: "אני קודם כל ישראלית וגם פה, באירוויזיון, אני מרגישה שאני מייצגת במידה רבה את ישראל. גם במוזיקה שלי אני משלבת ישראליות, שורשיות אתנית ומקצבים של פופ בריטי ורוק אמריקני".

האמת המצערת היא שלפחות בראי העיתונות הישראלית מתמזערת הקריירה של ליאל בעיקר לכדי אפיזודות יחצ"ניות כמו הדואט עם קלינטון ביום הולדתו ה-80 של שמעון פרס, צילומים עם קלאוס מיינה וחברי להקת "הסקורפיונס" עימם הופיעה בתל אביב וצילומים נוספים ממופעים בחו"ל בהם שרה על במה אחת עם בונו, סטינג ואנדריאה בוצ'לי. "הרבה כתבים ישראלים מאוד התפלאו ש'פתאום הגעתי לאירוויזיון', אין להם מושג מה עברתי בארבע השנים האחרונות. זה תהליך ארוך של עבודה קשה כשהאירוויזיון, עם כל הכבוד, הוא רק נקודה בדרך", היא אומרת, "יש משהו קצת מתסכל בזה שבתודעה הישראלית אני זו שזכתה בבראבו. לא שאני בוכה על זה בלילה, אבל מבאס שלא כל כך מקדישים לי תשומת לב כמו שהייתי מצפה. זה חבל כי אני בהחלט מרגישה שליחה מטעם ישראל וכשאתה עושה כל כך הרבה דברים בחו"ל ומה שכותבים עליך בארץ זה שטויות, יש תחושת החמצה. אני אוהבת את ישראל, זה הבית שלי והוא מחמם לי את הלב. אם זה מה שצריך אני אגיע בסופו של דבר כמו שהישראלים אוהבים מחו"ל לארץ, זה לא מרתיע אותי".

את לא מרגישה לפעמים שיש דברים שאת מפספסת בדרך לצמרת?

"תראי את כל תוכניות ה'כוכב נולד' האלה, את כל הכשרונות הצעירים שהיו מתים לחוויות כמו שאני חווה. זה אולי נשמע קיטשי אבל לא היו לי חיים בלי המוזיקה, אני לא רואה את עצמי עוסקת בשום דבר אחר, היא נותנת לי חיים, עושה אותי מאושרת ולמה לא להתחיל בזה כבר עכשיו? למה לחכות? כריסטינה אגילרה, בריטני ספירס וג'סטין טימברלייק התחילו בגיל שמונה".

גם מסלין דיון, שעזבה את הבית בגיל 12 עם המנהל האישי שלה, היא שואבת השראה. "היא בשבילי דוגמה לכל מה שזמר צריך להיות - יש לה קול מדהים, הופעה ונוכחות יוצאות דופן על הבמה ומסירות. היא לא צריכה להתפשט בשביל שיקשיבו לה, היא מוכרת את הקול נטו וזה מה שאני רוצה לעשות. אני פה כדי לחלק את המתנה שקיבלתי", אומרת ליאל, שנקודות ההשקה בין הביוגרפיות המקצועיות שלה ושל דיון הולכות ומצטברות: בגיל הצעיר שבו החלו השתיים את הקריירה, בעובדה ששתיהן ייצגו את שוויץ כזמרות זרות ובכך שאלבום הביכורים של ליאל באנגלית נושא את השם Unison, שמו של אלבומה הראשון של דיון בשפה האנגלית.

אני מתעקשת ושואלת אם בתוך המירוץ יש דברים שהיא מתגעגעת אליהם וחסרים לה. "אני מתגעגעת לתחושה הביתית, לחברים שגדלו איתי בקיבוץ ולמשפחה", היא אומרת וממשיכה, "אבל כשאני בקיבוץ קצת יותר מדי אני מתחרפנת. אני אומרת לאירית: תשיגי לי במה. אין כמו במה". היא יודעת שבכל הקשור לקריירה, הגיל סייע לא פעם בפתיחת דלתות, אבל משוכנעת שבסופה של דרך מה שקובע הוא הכישרון. "יש יתרונות רבים בזה שהתחלתי בגיל צעיר", היא אומרת, "צברתי המון ידע ואני כל הזמן משתכללת ומיישמת אותו. גם אם אני לא אזכה באירוויזיון יש לי הרבה מאוד זמן לפניי".

ומה עם חלומות?

"החלום לא כל כך רחוק מהמציאות. אני רוצה להמשיך לעשות מוזיקה ולהופיע על הבמות הכי גדולות. להופיע, להופיע, להופיע".