רוג'ר ואני
גיטריסט הבלוז הנפלא סנואי ווייט, שניגן בהופעות הפינק פלויד בשנות ה-70, מלווה את רוג'ר ווטרס במסע ההופעות שלו בעולם. ארי קטורזה שוחח איתו לקראת ההופעה בישראל על פינק פלויד, בלוז, הצד האפל של הירח וגיטרות סטרטוקאסטר
עוד חודש למנאייק, ועם ישראל מבטיח את מקומו באירוע של הקיץ. בהפקה של רוג'ר ווטרס הופתעו מקצב מכירת הכרטיסים המהיר. מתברר שהסיבוב הנוכחי, הכולל ביצוע מלא לכל האלבום הקלאסי, "הצד האפל של הירח", העלה מחדש ברחבי העולם את ההתעניינות באיש הפינק פלויד. ו-ווטרס, שתמיד היה איש מסקרן, מכין לנו – ככל הנראה – שפע הפתעות.
דומה כי המופע הנוכחי הולך לגרום נחת רב למעריצי הפינק פלויד. ולא רק בגלל המוזיקה. לראשונה מזה זמן רב הם יוכלו לראות שוב את אותם ספיישל-אפקטס שליוו את ההופעות המיתולוגיות של הלהקה במהלך שנות ה- 70. ווטרס, כך נדמה, הגיע לאותה מסקנה אליה פול מקרטני הגיע בסוף שנות ה-80. העולם רוצה ממנו את ההיסטוריה שלו. ואם זה כך אז הוא הולך לתת לו את הכל, כולל הכל.
ווטרס מביא איתו ארצה את גיטריסט הבלוז-רוק הפנטסטי סנואי ווייט, שניגן בהופעות של הפינק פלויד עוד בשנות ה- 70 ואף ליווה את ווטרס במופע הגדול של "החומה" בברלין, בשנת 1990. ווייט גם זכור כמי שניגן בסוף שנות ה-70 בלהקת הרוק הבריטית, ט'ין לייזי (פרש ממנה ב- 82'), ואחר כך כמי שהביא לצמרת המצעדים הבריטים את הסינגל "Bird In Paradise", שכלל גיטרות א-לה "כנף קטנה" של הנדריקס. אחר כך הוא פרש חזרה אל הבלוז הטהור, והקים להקה חדשה, The White Flames, שמוקדשת לז'אנר. את שארית הזמן הוא מבלה במסע ההופעות הנוכחי לצדו של ווטרס.
ההיסטוריה של ווייט ושל פינק פלויד מתחילה ב-1976. "הם חיפשו גיטריסט נוסף להופעה חיה", הוא נזכר, "וחבר שלי, שהיה במקרה גם חבר של קייט בוש, שגרה ברחוב שלי, סיפר ללהקה אודותיי. המנהל שלהם יצר איתי קשר וביקש ממני להצטרף אליהם. אני זוכר שקפצתי לאולפן, והם בדיוק היו עסוקים בהקלטות של האלבום 'אנימלס'. המשכתי איתם למסע ההופעות".
- איך ההרגשה לנגן עם ווטרס?
"זה נהדר. הרבה יותר קל היום, בעידן הדיגיטלי, לבצע את הספיישל אפקטס, הציוד הרבה יותר טוב ועושה לך את החיים הרבה יותר קלים, אבל חוץ מזה, זו אותה המוזיקה, אותה אטמוספרה, ואני מאוד נהנה בחזרות".
- אז איך באמת זה נשמע בחזרות?
"אני חושב שנהדר, אנחנו באמת מנסים להישמע כמו להקה, ולא כנגני ליווי, ומאוד כיף לנגן את השירים".
- איך הקהל בעולם מגיב לשירים של פינק פלויד, 30 ומשהו שנה אחרי שיאם?
"זו מוזיקה שחיה לנצח. זה יישמע אולי מוזר, אבל כגיטריסט בלוז צעיר לא הייתי מעריץ של פינק פלויד. בכלל, לא התחברתי לכל הסצנה של הפרוגרסיב, אלא הייתי עסוק באובססיביות בבלוז. עם השנים אני מבין מחדש, שוב ושוב, עד כמה המוזיקה הזו טובה. הצעירים גם מגלים את זה. יש דור חדש שמגלה את הפרוגרסיב והם אוהבים את זה. הקהל בהופעות הוא עירוב של צעירים שנולדו אחרי שהלהקה התפרקה, לצד מבוגרים שגדלו עליה. זה טרי ומרענן".
- ווטרס מודע לעובדה שפינק פלויד היא הלהקה הכי אהובה בישראל?
"אני חושב שהכרטיסים נמכרו מהר, וזה נתן לנו רמז לגבי העומד להתרחש. העובדה שאנחנו ננגנן את כל "הצד האפל של הירח" מאוד מסקרנת לא רק אתכם, אלא את כל העולם".
- אלו זיכרונות יש לך מהמופע של "החומה" בברלין, שהתקיים ב-1990?
"אני זוכר שבזמנו זו הייתה עבודה קשה. בזמן אמת לא היה לי זמן לבדוק מה קורה, ולעסוק בחשיבות המופע. התרכזתי בלנגן את החלק שלי טוב ככל האפשר; פשוט התרכזתי במופע, שלווה בהתרגשות גדולה. רק אחר כך – ממרחק של שנים - הבנתי שזה היה מופע גדול ואולי היסטורי, ואני שמח שלקחתי בו חלק".
- יש לך איזו השערה מדוע ווטרס, כסוליסט, התקשה לשחזר את ההצלחה של להקת האם?
"אתה יודע איך זה...זה הכל קשור לשמות. ווטרס הוא מוזיקאי פנומנלי, יש לו הרבה רעיונות, וכיף לעבוד איתו, אני באמת שמח להיות במופע שלו".
- אתה אחד משורה של גיטריסטים בריטיים שלקחו את הבלוז כדרך חיים. למה הבלוז?
"קשה לי להסביר, אבל בפעם הראשונה ששמעתי את זה, המוזיקה העבירה לי תחושות כה עמוקות, ששום דבר אחר לא הצליח להשתוות אליהן. הבלוז הוא כאילו פשוט, אבל יש בו עומק רגשי נדיר. בפעם הראשונה ששמעתי את בי.בי קינג, ידעתי שזה משהו שאני רוצה לעשות כל החיים".
- אתה עדיין צמוד לגיבסון לס-פול, לא?
"אותה גיטרת גיבסון לס פול שנת 1968. יש לי אותה כבר 29 שנה. קניתי אותה ב-1977 ומאז לא נפרדתי ממנה".
- טוב, אז תן לנו את הגיטריסטים הפייבוריטים שלך בכל הזמנים?
"קשה לי לענות על זה, אולי בלתי אפשרי. אבל בטח שכל הבלוזיסטים האמריקנים הוותיקים. חוץ מזה, אני מאוד אוהב את פיטר גרין (הגיטריסט מההרכב המקורי של פליטווד מק – א.ק), שאיתו הקלטתי גם אלבום בשנות ה-90. לאלבום "Caravanserai" של סנטנה מ-72 הייתה השפעה עצומה עלי; סנטנה בתחילת דרכו היה גיטריסט מדהים. וגדלתי במובן מסוים על קלפטון בתקופה שלו בג'ון מאייל'ס בלוז ברייקרס, שם הוא היה פשוט נהדר".
- איזה שיר מהקטלוג של ווטרס תיקח איתך לאי בודד?
"ללא ספק, "שיין און, יו קרייזי דיאמונד".
- מה אתה חושב על המוזיקה הבריטית של ימינו?
"יש הרבה דברים טובים, אבל אני לא ממש עוקב. מדי פעם אני נהנה ממשהו, אם כי לא זוכר ממש שמות. אני עסוק בעיקר בלהופיע עם הלהקה שלי".
- ולמשחק אסוסיאציות קצר. "הצד האפל של הירח":
"מדהים, לא? כולם אוהבים את זה, ואני מוכרח להגיד שרק כאשר שניגנתי את זה הבנתי את הגדולה של זה. גם הגיטרות, כשלעצמן, פשוט נהדרות באלבום הזה".
- פנדר סטרטוקאסטר
"אין מצב. אני איש של גיבסון לס פול. למה? כי אני פשוט אוהב את זה. יש לה את הצליל שלה - מוצק, חם, סאונד עץ טבעי, מה שלא מצאתי בפנדר".
לפנייה לכתב/ת 
