פתאום נזכרתם בהאג?
בית-הדין הבינלאומי מוקצה מחמת מיאוס בכל הקשור לגדר, אבל עולה על ראש שמחתכם בתביעה נגד נשיא איראן
במסגרת פעילותה האינטנסיבית בזירה הבינלאומית נגד תוכנית הגרעין של איראן, שמהווה לשיטתה איום קיומי על ביטחונה, התבשרנו השבוע כי ישראל פתחה חזית נוספת נגד הנשיא אחמדי-נג'אד: מספר דיפלומטים מתכננים להגיש בקרוב לבית-הדין בהאג תביעה נגד הנשיא המתריס, ולהאשים אותו בביצוע פשעים נגד האנושות. העילה לתביעה, כך דווח, טמונה בהצהרותיו בנוגע ליהודים.
ראשית אבהיר חד-משמעית: הצהרותיו של אחמדי-נג'אד בשאלת היהודים פסולות כלל ועיקר. כאדם, כערבי וכפלסטיני הגאה בהשתייכותו הלאומית, אני חש בחילה כל אימת שהמנהיג הזה מתייחס ליהודים. הכרזותיו אלו, אגב, גורמות נזק כמעט בלתי הפיך לאומה האיסלאמית בכללותה, ולעם הפלסטיני בפרט. חלה עלינו חובה לאומית ומוסרית להודות בפה מלא, כי העם היהודי עבר שואה בניצוחו של הצורר היטלר במלחמת העולם השנייה. עלינו להפנים את האירוע הטראומתי שעברו היהודים באירופה ולהיאבק כדי שזוועות כאלה לא יישנו. בנוסף, יש לפעול ביתר שאת על מנת שהעמים הנאורים בעולם יפנימו את מה שעובר על הפלסטינים בשטחים, אשר נמצאים כבר כמעט 40 שנה תחת כיבוש ישראלי המשחית את האדם ודורס כל רגש הומאני.
אשר לתביעה המתוכננת בהאג, זכותם של דיפלומטים ישראלים להגישה. אולם ההתנהלות הזאת מעוררת שאלה מהותית: עוד לא יבשה הדיו על החלטת בית-דין הבינלאומי נגד גדר ההפרדה הגזענית, שמקימה ממשלת ישראל על אדמה פלסטינית בשטחים הכבושים. לאלה מאיתנו שזיכרונם קצר וסלקטיבי, ממשלת ישראל לא שלחה נציגים במהלך הדיונים, ובאמצעות דובריה הרשמיים קבעה באופן נחרץ שאיננה מכירה בסמכותו של בית-הדין לדון בסוגיה. ההחלטה שקיבלו שופטי האג קבעה כי גדר ההפרדה היא בלתי חוקית בעליל ומנוגדת לאמנות הבינלאומיות. הם קראו לישראל בצורה הכי מפורשת לחדול מהמשך בנייתה, להרוס את הקטעים שכבר הוקמו ולפצות את בעלי הקרקעות שנושלו מאדמתם.
כצפוי, מדינת ישראל לא כיבדה את ההחלטה, צפצפה על בית-הדין והמשיכה לבנות את הגדר. יתרה מזאת: ישראל היא המדינה המובילה בעולם באי-ישום החלטות האו"ם ומועצת הביטחון. קצרה היריעה מלהכיל את ההחלטות שהתקבלו נגד ישראל, אך היא בשלה, שבויה עדיין בקונספציה של בן-גוריון: או"ם-שמום.
רבותיי הדיפלומטים המכינים את התביעה, אי-אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. אם בית-הדין הבינלאומי בהאג לא מהווה ערכאה משפטית המקובלת על קברניטי המדינה בשאלת הגדר, כיצד זה הפך לאוטוריטה כה נחשקת בנושא האיראני? האם מישהו יכול להסביר את המוסר הכפול של ישראל בשאלת האג - טוב וראוי כאשר הוא משרת את האינטרס שלי, אך מוקצה מחמת מיאוס כאשר הוא דן בסוגיה אחרת?
בעצם, מדוע נרחיק עד האג? ב-1959 קיבל בית-המשפט העליון של ישראל החלטה להחזיר את עקורי איקרית ובירעם לבתיהם. מאז עברו הרבה מים בירדן, ודבר לא השתנה. מנגד, כאשר הכשיר בג"ץ בהחלטה גזענית את הפרדת המשפחות הפלסטיניות משני עברי הקו הירוק במסגרת "חוק האזרחות", מיהרה הממשלה לברך על ההחלטה ולאמצה בשתי ידיים. אז בניגוד לפסיקה, העקורים לא חזרו הביתה, ואילו בהתאם לפסיקה אחרת, הפלסטינים שכבר שבו יגורשו בחזרה לשטחים הכבושים. אם זו לא אפליה גזענית, מה כן?
זוהיר אנדראוס, עורך העיתון הערבי-הישראלי "כל-אלערב"
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
