שברולט קמארו - וואאאווווווווו

"אתה רואה את השלוליות הרדודות האלה, כן, אלה שאתה מתקרב אליהן מהר מדי? בחייך, עבור אותן במהירות הליכה" אומר לי הנוסע שלצדי. והאמת, ממש לא היה לי אכפת להאט, רק שזה נראה לי קצת מוזר. אחרי הכל אני נוהג במכונית עם 400 כ"ס וצמיגים ברוחב של שולחן ממוצע, וצריך להאט כשאני חולף על-פני מטר מרובע של אספלט לח? שלא תטעו - המהירות המרבית שהמכונית מסוגלת לה כרגע, מוגבלת בכל מקרה ל-60 קמ"ש...

צילום וידאו: הלל פוסק

ברוכים הבאים לאתר הניסוי הסגור של ג'נרל מוטורס. שטח אדמה שהוסב למשטחי אספלט בכל רוחב ואורך ושיפוע שאתם יכולים להעלות בדעתכם, בגודל של מדינה אירופאית בינונית.יש להם כאן הכל. החל מסוגי אספלט שהגיעו אפילו מחלקה הצפוני של מאוריטניה עילית, ועד משטחים שניתן להאיץ בהם ל-260 קמ"ש, לעזוב ידיים, להסתובב לאחור כדי לחפש את הדיסק של פיטר פרמפטון עם הגרסה הארוכה של "?Do You Feel Like I do", לחזור להגה ולגלות שהסטייה מהקו המקורי עומדת על משהו כמו קילומטר לימין. ויש עוד הרבה עד השוליים.

גן עדן בו מסתובבות מכוניות שכבר מזמן לא אמורות לחיות, לצד מכוניות שעוד הרבה זמן יעבור עד שיעשו הופעת בכורה במדור "סודות" של יום חמישי. כלי רכב עם יותר הסוואה מחייל אמריקני בפאתי בצרה, והמון וואנים עם המון אנטנות. צוותי הסרטה, נהגי ניסוי, בנייני ענק שמסוגלים לדמות התנגשות בין רכבת נוסעים טרנס-סיבירית לשתי משאיות ענק, במהירות אמיתית ומבלי שמישהו מחוץ לבנין ידע מה קורה.

ולכאן הביאו אותי כדי לנהוג במה שפעם, בעוד שנתיים בערך, תהיה שברולט קמארו החדשה. זאת אומרת, שבינתיים זו מכונית קונספט, תצוגה, פרוטוטייפ כאילו. מרכב אגרסיבי שאמור להראות במידה גבוהה למדי של דיוק כיצד תראה מכונית השרירים הבאה של הג'נרל. עם חלקים שהושאלו מדגמים אחרים בקונצרן, החל בסרן אחורי, דרך גיר ידני, מתלים, בלמים ומה בעצם לא.

פסל קינטי? שברולט קמארו

ואין מה לעשות, מעבר לפרצוף המבטיח של מכונית הקופה הגדולה הזו, את הרושם הגדול ביותר עושה השישה ליטר של הקורבט, עם 400 כ"ס במקור ומיעוט נפלא של חומרי אטימת רעש. אם לדייק, אין כאן בידוד רעשים, ויש כאן ניסוי מתמשך בכל מיני מערכות פליטה שנועדו בעיקר לייצר את הסאונד המתאים. ואני אומר, תשארו עם מה שיש עכשיו. מספיק טוב. בעיקר בגז ביניים, או בנטישה מהירה של המצערת. מ-ש-ו-ב-ח.

תא הנוסעים וסביבת הנהג אומרים רטרו, ב-ר' רבתי. זה אומר שיש אמנם המון אלומיניום, אבל הסדר נוראי, המחוונים בכל מקרה בקושי עובדים והנדסת האנוש אינה טובה יותר מזו של מסכחת דשא. מצד שני, יש שתי תעלות עמוקות שמחביאות בקצה את צמד השעונים הגדול וההכרחי, ויש גם הגה קעור ומאד לא נוח, אבל מה-זה יפה.

על תיבת שישה ההילוכים הידנית מופקד אלמנט נוסף, שלבטח ימצא מקומו בדרך דומה למכונית הסדרתית (מה זאת אומרת "אם תהיה"? תהיה כמובן). זה בורר הילוכים, באורך של מחבט, עם בוהק של סכין מושחז וראש אחיזה בקוטר של אבטיח בינוני. העבורת ההילוכים הלא רלוונטיות (60 קמ"ש מקס, זוכרים?) הן בעיקר עניין של כיף ליד ולאוזן. משקל הבורר דורש המון כוח, כמו-גם דוושת המצמד הכבדה. אבל התענוג עילאי.

עוד סיבוב, ועוד סיבוב אחד מסביב למסלול המאולתר. צמיגי 305-30-22 (לא, זו אינה טעות דפוס. לא הרוחב, לא החתך ולא הקוטר) דואגים לנסיעה שהתואר "נוקשה" עושה לה חסד. אבל באמת שלא אכפת לי. הדבר הזה, שהוצג בינואר, תערוכת דטרויט האחרונה, לא קיבל עדיין אור ירוק להכנה לקראת ייצור. ככה נשבעים לי אנשי ג'נרל מוטורס. כן, בטח.

המכונית הזו תבוא גם תבוא, כנראה כבר בשנה הבאה. צריך רק להזכיר את השם פורד מוסטנג לחברים מג'נרל, לראות את העיניים שלהם נוצצות ואת סימני הדולרים מתהפכים בהן, כדי להבין שאף אחד לא מתכוון לוותר על ההזדמנות. במהרה בימינו, גם אצלנו.