אני בן 30, בסך הכל עוד ילד
לפני דור או שניים, גברים בני 30 חבשו מגבעת ונראו יותר מבוגרים יותר מבני 60 של ימינו. היום זו רק התחלת החיים. כי מה כבר אפשר להספיק עד גיל 30? תיכון, צבא, שנת עבודה בתור מתדלק או מלצר כדי לחסוך כסף לטיול המיתולוגי, טיול בן שנה לדרום-אמריקה או להודו, החלפת חוויות במשך חצי שנה, והנה, כמעט הגענו. ניסיון של אב להיכנס לנעליו של הבן
פעם, בן 30 היה "איש". לפני דור או שניים, גברים בני 30 חבשו מגבעת ונראו יותר מבוגרים יותר מבני 60 של ימינו. היום 30 זו רק התחלת החיים. כי מה כבר אפשר להספיק עד גיל 30?
תיכון, צבא, שנת עבודה בתור מתדלק או מלצר כדי לחסוך כסף לטיול המיתולוגי, טיול בן שנה לדרום-אמריקה, מזרח-אסיה או צפון-הודו, החלפת חוויות במשך חצי שנה, והנה - אני כבר בן 25 או 26.
כמעט תואר ראשון (חסר לי רק סמינריון אחד)
כעת מתחילים במסלול המפרך של פסיכומטרי, מכינה ולימודים. לימודים - עניין מסובך, כי אני מתחיל ללמוד כלכלה (חבר שלי אמר לי שזה מעניין), אבל אחרי חודש מתברר לי שזה ממש לא בשבילי, אז אני סוגר סמסטר ועובר לסוציולוגיה. סוציולוגיה קורע אותי משעמום, אם כי לפחות הבנות נחמדות, מה שמעביר את הזמן בנעימים אבל לא מקדם אותי בלימודים. בסוף אני נוחת בחוג להיסטוריה, שזה דווקא מעניין (ומאוד שימושי - כשאגמור ללמוד אפתח חנות להיסטוריה), וכך חולפות עוברות להן שלוש-ארבע שנים, והופ הופ טרללה, אני בן 30, עם כמעט תואר ראשון (חסר לי רק סמינריון אחד), עם חור בחשבון, אבל עם המון המון ניסיון.
מה כבר הספקתי לנסות?
עבדתי בחצי תריסר עבודות, למדתי בשלשה חוגים, את מרבית הסמים הקלים טעמתי (בזהירות), כל משקה אלכוהולי בדקתי (כדי להשוות), ועם 67 (או שמונה) בחורות יצאתי: 22 סוציולוגיות, שבע כלכלניות, שתי היסטוריוניות ועוד כמה שלא הספקתי לשאול אותן מה הן עושות.
זה לא שלא היו לי חברות, בטח שהיו. עם נירית הייתי שנה וחצי לפני שנסעתי לטיול, ונפרדנו כי היא לא רצתה לנסוע. מחו"ל חזרתי עם גלית, שהיתה נהדרת שם, אבל כאן הסתבר לנו שאין שום דבר משותף בינינו. אחר כך גרתי כמעט שנה עם דלית, עד ששמעתי ממנה משהו כמו "תוכניות", או "טווח ארוך", או איזו מילה אחרת שגורמת לי סיוטי לילה. מה לי ולדברים האלה? אני עדיין צעיר.
מבחינה גופנית דווקא אין לי דרישות מרובות
בינתיים אני בודק ומשווה, כי כשאגיע לגיל בו ארצה קשר קבוע, אני חייב לדעת שזה יהיה עם מישהי שמתאימה לי בכל המובנים - בעניין הזה אין לי שום פשרות.
עם מישהי שרוצה לגור בכפר זה לא יילך, כי אני חיה עירונית.
מסורתית לא באה בחשבון, כי אני אבא של החילוניוּת.
צמחונית? חלילה - אני טורף מובהק.
ובנוסף, היא חייבת לאהוב את המוזיקה שאני אוהב, לחבב שתיה אלכוהולית (אני לא יכול לשתות לבד), ואת הסיפורים של קארבר.
מבחינה גופנית אין לי דרישות מרובות: בת זוג פוטנציאלית לא חייבת להיות כוסית, רק שלא תהיה שמנה מדי (אני עצמי, בעוד שבוע-שבועיים נעלמת לי הכרס על בטוח), לא מתולתלת (זה לא מתאים לקרחת שלי), ושתתאים לי מבחינה מינית - זה בעיניי משהו מאוד חשוב, ואת זה אני בודק ברצינות.
זהו. בסך הכל אין לי מי-יודע-מה דרישות, סתם מחפש בחורה נחמדה. ואני יודע שיש הרבה כאלה, רק שעדיין לא כל כך מצאתי. אז אני ממשיך לחפש, עד שאמצא.
ועד שזה יקרה, כלום לא מציק לי בנושא, אפילו לא ההורים שלי. הם אמנם מדור אחר, אבל מבינים שהיום זה שונה לגמרי ממה שהיה בזמנם. לפני כשנה, כשנפרדתי מדלית, אמא שלי שאלה אותי למה, כי, כך אמרה, היא חיבבה מאוד את דלית. "כן, דלית באמת בסדר, רק שהיא התחילה לרמוז על קיבוע הקשר, ואני רק בן 29, ועדיין צעיר מלהתחתן", הסברתי לאמא שלי, והיא הנהנה ולא אמרה דבר. קוּלית, אמא שלי, מבינה עניין.
מאז עברה לה רק שנה, אני כבר בן 30 (ושבוע), כל החיים עדיין לפניי. בינתיים אימצתי לי חתול.
לפנייה לכתב/ת 
