סיטרואן C2 VTS - הספורטיביות מחייבת

העולם שייך לצעירים? כבר שנים שיצרני הרכב אומרים זאת כשהם מציגים עוד מכונית עם יומרה ספורטיבית. אבל האמת היא שהעולם שייך לצעירים העשירים. כי בסופו של דבר כל יומרה ספורטיבית מקפיצה את המחיר הרחק מהארנק הצנום שלנו. לאן נעלמו אוטוביאנקי אבארט או סיטרואן AX ספורט של ימינו?

נראית טוב

עיצוב מדליק ומקורי (צילומים: אלי שאולי)

פתיחת הדלת מגלה תא מהודר, מצויד, ובעל קווים מקוריים, שמתובלן לטובת האווירה הספורטיבית עם פרטים כמו בורר הילוכים ודוושות מאלומיניום. הוא גם מזכיר מייד שה-C2 היא אחותה הקטנה של ה-C3. שפע האבזור - מבקרת האקלים ועד מערכת השמע - מוכר מהאחות הגדולה ממש כמו פתחי האוורור והמתגים. גם המחוונים, שפחות מתאימים לספורטיבית, דומים. מצד שני האיכות טובה ממה שפגשנו ב-C3 המקורית, ללמד שגילה הצעיר של ה-C2 ומקצי השיפורים בכל זאת עזרו.

ממושב הנהג, באופן מפתיע, ה-C2 אינה מרגישה קטנה והיא בפירוש לא צפופה. תנוחת הנהיגה שמכתיבה סביבת הנהג גבוהה יחסית ואז אפשר "לאבד" את מד הסל"ד, שאינו בולט מספיק ופרוס בקצה העליון של הלוח.

איכות ואבזור כפי שבעלי סקסו VTS יכלו רק לחלום

ה-C2 היא מהבודדות בישראל שמסתפקת בשני מושבים מאחור. יש מקום? המרחב לראש מפתיע לטובה, אבל מבוגרים יזדקקו לנהג מתחשב או נמוך כדי לזכות במרווח הולם לרגליים. תא המטען שימושי ממה שרומז נתון הנפח - 165 ליטר. את מנגנון הפתיחה - שמשה כלפי מעלה, דלת כלפי מטה -"סחבו" הצרפתים מהפלוריאל. בכל מקרה, על הדלת התחתונה ניתן להניח עד 100 ק"ג, אם תהיתם לחוסן המבנה...

בחרטום ה-C2 פועם מנוע 1.6 ליטר, 125 כ"ס, שבבסיסו הניע את ה-106GTI והסקסו VTS. אלא שצורכי הבטיחות הביאו את המשקל ל- 1,085 ק"ג, כ-130 יותר מהננסיות ההן ומציבים את יחס המשקל על קטנה חמימה.

העובדה שאין קו אדום במד הסל"ד, אלא נורית שמחליפה גוונים בין כתום ("הגיע הזמן להחליף חביבי") לאדום ("אתה לא מרגיש שהמנתק כבר כאן?!") רומזת שהמנוע אוהב לטפס מעלה. וגם אם סיטרואן בחרה ביחסי העברה קצרצרים (אפילו יותר מאשר ב-GTI) ברור מההתנעה שיש לאמץ יותר מבעבר את המנוע. 

ואכן כך. שחרור מצמד וליטוף מצערת שום דבר דרמטי לא קורה. כדי להיות בעניינים ולהרגיש ספורטיבי צריך למעוך את המצערת עם כל הלב ולקחת את המנוע אל מעבר ל-4,000. בסיטרואן מספרים ששיא המומנט מושג ב-3,700 סל"ד, אבל התחושה היא שזה קורה - כמו פעם - באיזור ה-5,000 סל"ד. ואז גם מתקבלת מלוא הדרמה, עם פס קול שמנתק את המחשבות, מחריש את הסטריאו, ומפחיד את הסביבה ועם אור אדום שמגיע מהר מדי. ברגעים האלה מרגישה המכונית עולצת ונמרצת, אם כי עדיין התחושה היא שנתוני היצרן - 202 קמ"ש מרביים ובייחוד האצה למאה ב-8.3 שניות אופטימיים להחריד.

נוחות הנסיעה לא טובה, ההתנהגות כן. חוץ מההיגוי החשמלי השתקן

למעט ההילוך הראשון, יחסי העברה קצרים באופן קיצוני (ב-120 קמ"ש המנוע נע מעל 4,200 סל"ד) ואומרים שיש לעבוד לא מעט עם הבורר (הנעים אך לא מספיק מדויק). זה גם אומר שמבחינת צריכת הדלק אין הבדל עצום בין נהיגה רגועה לטמפרמנטית במיוחד. במקרה הראשון תקבלו 10 ק"מ לליטר, בשני 8.4 סבירים.

עצבנית

בקטנות חמות של קונצרן פיז'ו הייתה זו תמיד ההתנהגות שעוררה את החיוך ולא הביצועים. וכאן ניצבת ה-C2 מול הרף הבלתי אפשרי שהותירו ה-106 GTI והסקסו VTS הנפלאות. ולמען האמת הן לא מותירות לה סיכוי. בוודאי שלא עם הגה כוח חשמלי נטול תקשורת שעדיין רחוק מהטלפתיה שהייתה למכוניות ההן.

אבל מצד שני, מדובר בשיפור עצום לעומת ההגה שפגשנו ב-C3. סיטרואן שינו את משקלו והפכו אותו מהיר יותר, עם 2.6 סיבובים מצד לצד, וכל הטיה זוכה לתגובה מהירה וכמעט עצבנית. ובכלל, עם בסיס גלגלים קצר מתגלה הננסית האדומה כטמפרמנטית בכביש המתפתל. היא מגיבה בחדות לכל נגיעה בהגה ובדוושות ובהחלט ניתן לכוונה גם עם המצערת. על צמיגי 195/45-16(!) האחיזה טובה, בייחוד מלפנים, אבל זה אומר שהיציאה מהמגבלות היא לעיתים פתאומית, והופכת את בקרת היציבות התקנית לנחוצה.

מה שברור שהסיטרואן הקטנה נותנת כל הזמן תחושה אקטיבית. היא לא נחה לרגע ו"מתנהגת" כל הזמן, גם אם הקצב לא ממש מהיר. זה הופך את חווית הנהיגה למהנה עבור צעירים חסרי מנוח. אבל מי שקנה אותה מטעמי אופנה, רק בגלל העיצוב והאבזור, צפוי לסבול. הקופצנות המוגזמת בעיר, חבטות המתלים והרעש יהפכו אותה למעייפת.

הבלמים עושים עבודה מרשימה למדי, גם אם היו יכולים להיות מדוייקים יותר.  

מעניינת, אבל

ה-VTS אינה מצליחה לעמוד ברמת קודמותיה המופלאות, ואם פעם פיז'ו-סיטרואן היו מלכי התחום, הרי שכיום יש באירופה ננסיות מהנות יותר - כמו הספורט קא המיושנת למשל. מדובר ללא ספק בזן הולך ודועך. אבל אנחנו בארץ וכאן, היכן שפלח מכוניות המיני הקטנות כמעט ולא קיים, אין ל-C2 מתחרות. בוודאי שלא במחיר כזה. היריבה הקרובה ביותר היא מבית, הפיז'ו 206XS הכאילו-ספורטיבית שהינה הרבה יותר הרמונית, אך פחות מצוידת ובולטת, ובוודאי שפחות ממוקדת.

מחיר תחרותי וחבילה מושכת, לחובבי נהיגה שרוצים רכב חדש

כך שבכל מקרה מדובר בתוספת ברוכה לשוק המקומי. יש לה אופי צעיר ונמרץ, ולמרות שהיא לא ממש מהירה היא מוכרת היטב את האשליה. ה-C2 גם מצוידת היטב (4 כריות אוויר, ESP, מערכת שמע, בקרת אקלים, חישוקים קלים) ולכן מעניקה בסופו של דבר תמורה טובה ל-120,000 שקלים. רק קחו בחשבון שהיא לא תתאים למי שמחפש אופנה נטו.