שחיתות ממארת

בתקופה האחרונה מתרבים הסימנים לכך שהעם מאס בכל סוגי השחיתות, החברתית, הכלכלית, הפוליטית ובעיקר בשחיתותם של העומדים בראש מוסדות השלטון. במרכז השיח הציבורי בישראל עומדת השאלה מה קדם למה: האם נציגי הדמוקרטיה הושחתו בידי אנשי הממון, או שאנשי השלטון הם שהשחיתו את בעלי ההון? אין זה משנה מהי התשובה, שכן הקשר בין שחיתות למושחתים נובע מעמדות כוח מוחשיות לעמדות כוח הנמצאות בתהליך בנייה.

הדמוקרטיה עדיין לא למדה לזהות את הקריסה החברתית הנובעת מעצם השימוש הבוטה של קבוצות הכוח במרחב שהיא מותירה ליצירתיות האנושית. היא אמנם אפשרה לבנות תהליכים שנועדו לתחום את האנרכיה והדיקטטורה, אך מעולם לא ידעה לרסן את השחיתות שהתפתחה מתוך עוצמת השררה. עם זאת, לכל אורך ההיסטוריה הדמוקרטיה הובילה לבריאת "חורים שחורים", שבהמשך יצרו מהפכות שנבעו מכוח ציבורי שהחליט לחסל בכל דרך את השחיתות.

אך עד שתתחולל המהפכה, אנחנו האזרחים משמשים כתפאורה משנית למערכת השחיתות. בצורה שיטתית אנו מותקפים על-ידי המערכות השלטוניות, המביאות בפנינו מצגת שווא של תהליכים דמוקרטיים חוקיים. כך למשל עוצמת השחיתות התגלתה בפנינו במהלך קבלת ההחלטה על ההתנתקות. על-פניו ההצבעה על ההתנתקות נראתה כהליך דמוקרטי כשר, אבל מי שבחן את התהליך נחשף לשחיתות השלטונית במלוא מערומיה: קולות המצביעים נקנו.

כאשר חברי כנסת דנים בוועדות השונות השחיתות זולגת לתוך הדיון מכל עבר. כוחם של הח"כים מחייך במלוא כיעורו אל ההון, שיושב ומפקח על הדיונים. הדמוקרטיה צפה לה בחדר, אינה יודעת לומר לנו האזרחים שמי שישלם את המחיר הם אנחנו. תאוות הבצע של בעלי ההון הורסת את משאבי הטבע בישראל, המדינה משלמת ואנו נושאים בנטל.

הכנסת ה-16 התבקשה בבוקר ה-4 ביולי 2005 להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת השחיתות במדינת ישראל. תשעה ח"כים מימין ומשמאל הצביעו נגד ההצעה, והפגינו שחיתות ציבורית שנובעת מהכוחניות שמקנה הדמוקרטיה לאנשים שמניעיהם אינם טהורים. אני בוחן את רשימת המתנגדים ומוצא שם חבורה לא רעה, עו"ד רוני בר-און, עו"ד גדעון סער וד"ר אפרים סנה. על-כך נאמר "אם בארזים נפלה השלכת, מה יגידו אזובי הקיר?".

ואילו בצהרי אותו יום הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את חוק משרות האמון, או בשפתנו "חוק הג'ובים". התנגדותם של מבקר המדינה, הציבור והתקשורת, שביקרו את הצעת החוק בחריפות, לא עצרה את חברי הכנסת שאישרו את העסקת חברי מרכז בלשכותיהם. 21 תמכו בהצעת החוק ורק חמישה התנגדו. ממרום מעמדם הם היכו בדמוקרטיה בכל כוחה של השחיתות. המטריד מכולם הוא איתן כבל, שבבוקר התנגד להקמת ועדת החקירה ובצהרים טען ללא בושה שהצעת "חוק הג'ובים" מושחתת.

דוגמאות לשחיתות לא חסרות: שר החקלאות לשעבר ישראל כץ הוזמן לחקירה ביחידה לחקירות הונאה בעקבות ממצאי דוח מבקר המדינה; בית המשפט גזר על נעמי בלומנטל שמונה חודשי מאסר בפועל וקנס של 75,000 שקל לאחר שהורשעה בעבירות שוחד, הדחת עדים ושיבוש הליכי משפט; עומרי שרון, שהיה מוכן לוותר על הפוליטיקה ו"לשכב על הגדר" עבור אביו, נשפט למאסר בפועל תוך מימוש בוטה של זכות השתיקה.

היריעה קצרה מלהכיל את כל מאפייני השחיתות במדינה, ומי שחושב שהיא לא חלחלה הלאה - טעות בידו. החברה הישראלית הפכה זה מכבר לאכזרית וחסרת רחמים לזולת. נאלמנו ונעלמנו למצוקות שמעבר לקיר ביתנו, ספגנו לתוכנו את השחיתות. מי שקרוב לשולחן אוכל, מי שנמצא מתחת לשולחן אוכל פירורים, ומי שרחוק נשאר רעב.

הדמוקרטיה עליה מושתתת החברה הישראלית מתפוררת תחת השחיתות. התהום גדולה, ואנו יכולים ליפול לתוכה או להתנתק. רק אנחנו, כחברה, נחליט האם אנחנו ממשיכים לתמוך בשחיתויות, או שנבוא איתן בחשבון קשה. השחיתות השלטונית הפכה לסרטן ממאיר, ורק התנתקות ממנה תאפשר לנו לחזור לשפיות חברתית-כלכלית-פוליטית. אני מאמין כי כמו שלמחלת הסרטן יש טיפול, כך גם יש בכוחנו להילחם בשחיתות לפני שהיא תחסל אותנו.

• יצחק ג'קי אדרי הוא גיבור סרט התעודה "זהב לבן עבודה שחורה" שבעקבותיו ייסד את עמותת "מת"ח"