בעונה הראשונה זה עבד

העונה השנייה של "השגריר", שהסתיימה אמש (שבת) עם נצחונה של מלודי, התקשתה להחליט מה היא יותר: ציונית או רודפת רייטינג? בעצם, למי אכפת?

מלודי, נמרוד ואפרת, שלושת העולים לגמר "השגריר - חמש יבשות", הגיחו אתמול מתוך מה שנראה כמו אש ירוקה אל מה שנראה כמו שטיח אדום על מסלול טיסה. אחר כך יצאו מאותה אש שלושת חברי הוועדה שתסמיך את "השגריר".

המקום: נמל התעופה בן גוריון. השעה: גורלית לעמנו. מי יהיה ה"שגריר" הבא? לא סתם שגריר או קונסול או נספח. ה-שגריר. יש רק אחד כזה - השגריר של ערוץ 2 בחו"ל. הוא ייצג את ערוץ 2 בקרב אומות העולם העוינות. הוא מדבר ציונות אבל עושה פרסומות. הוא אוהב את המדינה ויש לו חסות של הרבה מאוד חברות. בשגרירות ערוץ 2 דבר לא מתנגש בדבר.

אתר צילום בעל משמעות היסטורית עמוקה נבחר לגמר: נמל התעופה בן גוריון. בן גוריון הוא מי שהכריז על הקמת המדינה ונמל תעופה הוא מקום ממנו ממריאים ובו נוחתים מטוסים, שבתוכם, לפעמים, יושבים שגרירים. ולפעמים לא.

לקול תרועותיהם של בני משפחה, חברים וכמה צופי טלוויזיה שנקלעו לגמר הארוך במקרה, יצאה הבשורה מנתב"ג. לא שביתת עובדים אלא שגרירה הוכרזה שם הלילה ושמה מלודי, הסלבריטאית מבין המתמודדים. לא אתפלא אם היה זה ניסיון של הרגע האחרון לשאוב עוד עשירית האחוז רייטינג. גם תום, ההוא שהציע לה נישואים מול המצלמות, היה בקהל. מדובר בקטע היחיד שאנשים זוכרים מהעונה הלא מוצלחת של השגריר, משום שנדמה כאילו הוסיפו למים והנדסו לתוך הירקות את האימג' הזה שלו ושלה.

משתתפי "השגריר" נפלו קורבן לנסיבות. השגרירה מלודי ראויה ומרשימה. אבל אחרי הנאום המוצלח של אפרת מול אנשי או"ם, ברור שאפרת יותר מתאימה. מכשלה אחת עמדה בדרכה: היא לא שווקה כ"סלב". ובכלל, שערוץ 2 יתנו לילדה בת 22 "תפקיד של גדולים" ויצפו בה מתמודדת איתו בהצלחה? זה לא ערוץ 10 פה!

לא באמת שגריר

בנסיכות קשת במדינת ערוץ 2 הולכים על בטוח, אבל בדרך, כמו שנהוג, חיפפו. תוכניות שקידמו את שובו למרקע של ארז טל וזמני שידור חמקמקים העידו על חוסר אמונה אינהרנטי במוצר המקרטע.

עוד לפני שניסתה לכבוש חמש יבשות ואיבדה את מדינת ישראל היה משהו מוזר ב"שגריר" כקונספט. לא באמת שגריר, לא באמת של מדינה אלא של ארגון Israel at Heart. מעין פאטה מורגנה של ציונות שהאכילה קש אפילו את הציניים שבצופים. בעונה הראשונה זה עבד.

בעונה השנייה פחות האמנו. בניסיון נואש לרצות את הארגון מחד ומאידך לגרות את המפרסמים, היוצרים הטביעו במי ביצה צהבהבים סמלים לאומיים חגיגיים שהשפעתם קהתה. על הנייר הכל נראה מבטיח, אבל הנייר שעמד לבחירה היה צ'ק פתוח או מגילת העצמאות, ו"בשגריר" התקשו להחליט. ציונות תביא צופים או דמויות ביצ'יות? אוגנדה טובה לרייטינג או רכילות? ומה מלודי רוצה, לייצג את ישראל או להתפרסם? וחברי הוועדה, לא רודפי פרסום בעצמם?

הדואליות שבין אג'נדה לאומית מזויפת ובין אספירציות רייטינגיות מוסוות יותר או פחות גרמה לתוכנית לטשטש מטרה וכיוון. גם מיעוט המועמדים ה"צבעוניים", דלות הריבים וחסרונו הבולט של נסיך מרתפי השב"כ, יעקב פרי, בראשות "הוועדה" לא סייעו.

כך יצא ש"הדוגמניות 2" היו "הסנדק 2" לעומת "השגריר – חמש יבשות". העונה השנייה של השגריר הזכירה סרט המשך רב תקציב שיוצריו השאננים היו בטוחים שהצלחת המקור תגרוף שוב ובקלות את הצופים העיוורים למוצר הממוחזר-רע שלהם.

את הגמר, לדוגמה, ניסו לשווק כטקס רב רושם המשודר בשידור חי. בפועל, שודר ערוך ובעיכוב של קרוב לשעה מזמן אמת ודבר הבחירה הקדים והודלף לאינטרנט. האם בקשת עדיין בטוחים שצופי הטלוויזיה בישראל קונים כל שטיק? נתוני הרייטינג התת-קרקעיים שהשיגה "השגריר" עדיין לא הפיקו את הגונג במוחות שמאחורי הקלעים: אמנם Israel at Heart, אבל ליבה של ישראל לא היה העונה עם השגריר.