ניסאן מוראנו - כמו באמריקה

אחד מסימני ההצלחה הגדולים והבולטים ביותר, הוא כאשר מתחרים מזכירים אותך כמטרה. ניסאן מוראנו שנחת זה עתה בארץ והגיע לידינו, הוא בדיוק כזה. בעיקר מכיוון שהבהיר לאמריקנים במדויק את המושג קרוס-אובר, מילת קסם של ממש בארץ האפשרויות הלא מוגבלות. ואסור לשכוח. כאשר הוצג בתערוכת ניו-יורק באפריל 2002, הייתה עדיין ניסאן חברה שנלחמת בתדמית אפרורית והפסדים כבדים, אבל משמרת חלומות גדולים. היום החלומות הפכו מציאות, והרכב הזה בדיוק הוא אחד הגורמים הראשיים לכך.

ניסאן מוראנו. נראה מצוין (צילומים: אלי שאולי)

למרות שאינו צעיר כלל וכלל, הוא עדיין נראה מודרני ממרבית מתחריו. אגרסיבי במידה, אך באותה עתה מצליח היטב להסוות מידות גדולות - 477 ס"מ של אורך, גובה סביר של 174.5 ס"מ ורוחב נדיב מאד של 188 ס"מ. הוא מצליח בכך, גם בעזרת סרחי עודף קטנים וקווי מתאר אתלטיים. האזכורים מאחור ל-350ZX ההיסטורית, יחד עם חרטום ספק-מחייך ספק-משחר לטרף, יוצרים מראה שאי אפשר להתעלם ממנו.

בפנים המצב פחות מעודד. מחד הוא מתהדר בשפע אבזור וציוד תקני, כמו-גם מראה מקורי. מאידך, חלקי פלסטיק רבים מדי אינם איכותיים מספיק, ורחוקים מאד מאלה המפארים את נבחרת גרמניה, שוודיה או בריטניה. האמת, לוח המחוונים הייחודי נראה כמתאים למכונית משפחתית ולא פאר המותג, ממש כמו בקרת האקלים הלא-מפוצלת. צג המידע הגדול במרכז אינו מציע כאן כמובן מערכת ניווט משוכללת, אלא מחשב דרך פשוט (מדי). שימו לב, יכול להיות שחלק מכך קשור לייעודו האמריקני של הרכב, שם הוא בפירוש שווה לכל נפש במחירו. אצלנו הוא לא זול.

מעבר לכך, יש לנו מספר תלונות הנוגעות - שוב, מה לעשות - למוצאו של המוראנו. למשל בלם חניה ברגל שלעולם לא ישכנע אותנו, למשל כיוון הגה רק לגובה (במספר מצבים קבוע מראש). את אלה לא מצליח האבזור העשיר להעלים. לא שפע הכיוונונים החשמליים למושבים ולדוושות שמאפשרים תנוחת נהיגה נוחה. אגב, הראות לפנים מצוינת, הראות לאחור בעייתית למדי.

לנוסעים העסק לא רע בכלל. בסיס גלגלים של 282.5 ס"מ מציע מרחב מרשים לנוסעים מאחור, עם אפשרות חביבה לכיוון משענות. אם יש צורך בהגדלת תא המטען הנאה (כיסוי סופר-יעיל), מספיקה משיכת ידית כדי לקפל את המושב האחורי.

ואיך הוא נוסע?

אחת מנקודות השיווק החביבות על ניסאן בהקשר למוראנו, היא השימוש שעושה הקרוס-אובר במנוע ה-V6 בנפח 3.5 ליטר, שהגיע מה-Z350. אבל הוא אינו זהה, הספקו כאן הופחת ל-235 כ"ס (לעומת 280). גם נתון המומנט ( 32.5 קג"מ) צנוע יותר, הגם שמגיע בסל"ד נמוך יחסית. נתון המשקל הרשמי מראה 1,875 ק"ג, וזה בהחלט סביר לרכב כזה, עובדה המקבלת ביטוי בנתוני התאוצה (8.9 שניות ל-100 קמ"ש) והמהירות הסופית - 200 קמ"ש עגולים. על יחסי ההעברה אחראית תיבה אוטומטית-רציפה עם אפשרות לתפעול ידני ושישה הילוכים קבועים מראש.

מתי יש צורך בתפעול ידני? רק בכבישים תובעניים במיוחד, בעליות תלולות יחסית או בירידות בהן נעשה ניסיון שלא לאמץ מדי ושלא לצורך את מערכת הבלימה. באותה עת כדאי לזכור כי יחסי ההעברה נקבעו מראש כארוכים למדי, מה שלא ממש תורם לתאוצות ביניים נמרצות. הסוד כאן הוא לוותר על התפעול הידני, ולהישאר באוטומט. נסיעה רגועה כך תאפשר צריכת דלק של כ-9 ק"מ לליטר, בעוד שנהיגה פחות רגועה עשויה לעלות ב-5 ק"מ לכל ליטר בנזין.

ואיך הוא מתנהג?

המוראנו מבוסס על פלטפורמת הנעה קדמית (המשרתת גם את המקסימה האמריקנית), ומשתמש במערכת הנעה כפולה דומה לזו של המוכרת לנו מה-X-טרייל, בה הכוח עובר לאחור בהתאם לצורך, עד מצב של חצי-חצי.

אולי לכן, ולמרות ההתאמה לאירופה, מי שמצפה למאפייני ספורט עשוי להתאכזב. ההגה אינו מדויק מספיק וקל מדי, נלחם פה ושם עם הנהג ודורש שפע תיקונים. במילים אחרות, הוא מרגיש מעט "אמריקני" - וזו אינה מחמאה. מעבר לכך הוא מזכיר מכונית הנעה קדמית, כאשר מעבר הכוח לאחור מתבצע באופן חלק ומדוד. אין למוראנו בעיה להתמודד עם שיוט נינוח על הכביש המהיר, או עם כבישים מפותלים. הכל בטוח ונטול דרמות.

על כביש שסלול פחות טוב, העסק אינו כה חד-משמעי. הנוחות הופכת בינונית בלבד, בעוד רעש הרוח והצמיגים נוכח מדי. אגב, מספיקה הצצה קלה אל מתחת לרכב שחושפת עד כמה חשופים המכללים, כדי לוותר על כל רעיון לרדת לשטח עם מכונית המבחן. מעבר לכך, היבואן טוען בלהט כי הוא אינו מייעד את הרכב הזה מכל דגמיו, לעבודת שטח כלשהי. לתשומת לבכם.

אי אפשר להישאר אדיש למראה המוראנו, ולפחות בכך עשו אנשי המותג את עבודתם נאמנה. הוא יוצא דופן, בולט מאד ומושך למראה. חבל רק כי איכות תא הנוסעים ובעיקר סביבת הנהג, אינה עומדת בהבטחה החיצונית.

חוץ מזה, יש לו בעיה גדולה אחרת. תג המחיר הוא היומרני והיקר בתולדות ניסאן בארץ - 420,000 שקלים. וזה הרבה כסף, הרבה מאד אפילו. בעיקר כאשר למרות רשימת האבזור והציוד המפארת אותו, הוא אינו יכול להשתוות לאווירת הפינוק והפאר שמציעים המתחרים הגדולים. מחירו, כמעט מיותר לציין, אינו נמוך מהם משמעותית. כמה עשרות אלפי שקלים פחות, ועסקת רכישת מוראנו הייתה הופכת לפתע לאטרקטיבית הרבה יותר.

עם זאת, אין לנו ספק שגם במחיר כזה יהיו למוראנו מספיק רוכשים, שיעזרו ליבואן למחוק - לפחות חלקית - את הדימוי האפרורי.