לפני שאתם "חברתיים", תסגרו את המינוס

לאחרונה האופטימיות חוגגת במחוזותינו. המשק צומח במהירות לאחר שנים קשות של מיתון, ההכנסות ממסים גדלות, ואפילו מדובר על "עודף" בקופה הציבורית. על פי דעה זו, כל שנותר לעשות הוא לטפוח על שכמם של מנהלי המשק הישראלי, ומיד אחר כך להתפנות לשאלה המטרידה באמת: כיצד יכולה ממשלת ישראל להיטיב עם העם באמצעות הכסף השוכב לו בקופתה?

המציאות קצת שונה. בכל שנה, לאורך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל, הוצאות המדינה עלו על הכנסותיה ונוצר חוב אותו צריך היה לכסות. ב-2005 מצב זה לא היה שונה. ה"מינוס" הלאומי הסתכם ב-11 מיליארד שקלים, והוא התווסף לחוב לאומי כולל השווה ליותר מ-100% מהתוצר הלאומי של ישראל, כ-575 מיליארד שקלים. החוב הלאומי הישראלי לא רק נראה גדול; מדינת ישראל חורגת בהרבה מהרף שהציף האיחוד האירופי, העומד על יחס חוב-תוצר של 60% וקרובה יותר לארגנטינה, לה 111% אחוזי חוב יחסית לתוצר.

ה"עודפים" בקופה, עליהם מדברים השכם וערב, אינם אלא הלוואות שמדינת ישראל לקחה בשוק הבינלאומי והישראלי. האשליה של כסף ששוכב לו, ללא מעש, בקופת האוצר, נובעת אכן מהפעילות הכלכלית המוגברת בשנה האחרונה: יותר פעילות כלכלית הניבה יותר מסים מהצפוי, וכך ההלוואות שלקחה המדינה לא רק שאיזנו את ה"חור" בתקציבה, אלא גם השאירו בידה עודף.

ההצעות לניצול ה"עודף" הווירטואלי שבקופת המדינה הן רבות. יש הגורסים כי כעת הזמן להגדיל תשלומי העברה וקצבאות, ואף

 להרחיב את ההוצאות באופן קבוע, דרך הגדלת מסגרת התקציב עצמה. עם זאת, די אם נזכיר כי מדינת ישראל תשלם בשנה הקרובה כ-60 מיליארד שקל על החוב הלאומי. בנוסף תשלם כ-35 מיליארד כיסוי הריבית על החוב. התשלום על הריבית, לבדו, יכול להכיל בתוכו את תקציבי משרדי הבריאות וביטחון הפנים גם יחד, ועוד יישאר עודף לתגבור סל התרופות. כך שהתשובה החברתית ביותר ל"חברתיים" היא דרך צמצום החוב הלאומי היום, כך שיהיו בידנו יותר משאבים למחר.

כל שקל של חוב עולה לנו ביוקר. צמצום בהוצאות והתייעלותם של משרדי הממשלה הם המפתחות לעתיד כלכלי טוב יותר. עלינו להקדיש את מירב תשומת הלב לצמצום נטל החוב הכבד המוטל על תקציב במדינה, שהוא התקציב של כולנו.

ח"כ שי חרמש (קדימה), חבר ועדת הכספים ולשעבר גיזבר הסוכנות היהודית