מעל דפי ההיסטוריה: פאבלו פיקאסו

כשהייתי קטנה אהבתי לצייר, ובתור ילדה ממש לא היה לי איכפת שהעצים שציירתי היו אדומים, שהשמיים היו ורודים ושהאדמה היתה צהובה. למרות שידעתי, כמו כל הילדים, מהו הצבע האמיתי של העלים ומהו צבעו של הים, העדפתי להיות מְקוֹרִית - בשביל הכיף. הכל היה טוב ויפה עד שיום אחד ניגשה אליי הַגַּנֶּנֶת ואמרה לי בקול סַמְכוּתִי: "את לא יודעת שהשמיים כחולים ולא ורודים? הציור שלך ממש לא בסדר". כמובן שמאוד נעלבתי, כיוון שאת הציור היפה והצבעוני, שכעת שכב מקומט בפח, הכנתי במיוחד לכבוד יום ההולדת של אמא.

אז, מה אתם אומרים? האם אתם חושבים שצייר חייב לצייר בדיוק את מה שהוא רואה לפניו, או שאפשר להיעזר גם בדמיון? את התשובה לשאלה הזו אפשר למצוא ביצירותיו של אחד מִגְּדוֹלֵי הָאָמָּנִים של המאה ה-20 - פַאבְּלוֹ פִּיקָאסוֹ - צַיָּר וּפַסָּל מוכשר שלא נתן לאחרים להחליט בשבילו, ותמיד הניח לדמיון להוביל אותו.

פַאבְּלוֹ רוֹאִיז בְּלַאסְקוֹ (זה היה שמו של פִּיקָאסוֹ בלידתו), נולד בשנת 1881 בעיר הַסְּפָרַדִּית מָלָגָה. כבר בגיל צעיר היה ברור שהוא ניחַן בכישרון ציור, שככל הנראה יָרַשׁ מאביו, דּוֹן חוֹזֶה רוֹאִיז בְּלַאסְקוֹ, שהיה אף הוא צַיָּר מוכשר. האב, שהבחין בכישרונו של בנו, לימד אותו לצייר ואף עודד אותו לְהִתְנַסּוֹת במגוון רחב של טֶכְנִיקוֹת. כשהיה בן 13 בלבד, צייר הילד הצעיר בצורה כה מושלמת עד שאביו, שחש כי בנו הִתְעַלָּה עליו בכישרונו, נתן לו את מִכְחוֹלוֹ וצבעיו, ולמעשה - לא שָׁב לְצַיֵּר עוד לעולם.

אולם, אל תחשבו שבגלל שפִּיקָאסוֹ נחשב כבר מגיל צעיר לצַיָּר מחונן הוא בְּהֶכְרֵחַ הִצְטַיֵּן גם בתחומים אחרים - ממש לא! פִּיקָאסוֹ היה תלמיד חַלָּשׁ וּמְרושָּׁל, וציוניו היו ממש גרועים.

לא מוותר

מכיוון שתחום האמנות היה התחום היחיד בו הצטיין פִּיקָאסוֹ, הוא הבין שעליו לְטַפֵּחַ את כישוריו בתחום זה. בגיל 14 בלבד, בזמן ששאר חבריו שָׁקְדוּ על בחינות הַמָּתֶמָטִיקָה, הַגֵּיאוֹגְרַפְיָה וְהַלָּשׁוֹן, החליט פִּיקָאסוֹ ללמוד בבית הספר לְאָמָּנויּוֹת בְּבַּרְצֶלוֹנָה. ואכן, ילד הפלא עבר בהצלחה את בחינות הקבלה לבית הספר ועבודותיו היו אף טובות מאלה של תלמידים ותיקים. בשנים שלאחר מכן למד פִּיקָאסוֹ בָּאָקָדֶמְיָה שֶׁל סָאַן פַרְנַנְדוֹ, אחת הידועות בִּסְפָרַד, רכש לעצמו חברים-אמנים וכמובן - צייר ללא הפסקה.

בתום לימודיו ביקר פִּיקָאסוֹ בְּפָּארִיס, בִּירַת צָרְפַת, ושם הכיר את סגנונות הציור של אמנים ידועים רבים. פִּיקָאסוֹ, שהיה אדם בעל אופי סוער, חש כי סגנון הציור הַמָּסורְתִּי, אותו למד, כּוֹבֵל אותו, והוא הרגיש צורך לִפְרוץ אֶת הַמּוסְכָּמוֹת וליצור סגנון ציור משל עצמו. תגובתם של הוריו לנוכח תוכניותיו של בנם היתה, כצפוי, אכזבה וכעס גדול. ההורים חששו שכישרונו המיוחד של בנם יָרַד לטִּמְיוֹן וריב גדול התפתח בין האמן הצעיר לבין הוריו. אולם, פִּיקָאסוֹ לא ויתר ובמהלך כל אותן השנים חיפש לעצמו אֶתְגָּרִים חדשים והתנסה בכל טֶכְנִיקוֹת הציור החדישות של אמני התקופה.

התקופה הכחולה

בשנת 1901 התרחש אירוע שהשפיע רבות על חייו ויצירתו של פִּיקָאסוֹ - חברו הטוב מת, ופִּיקָאסוֹ ניסה להתמודד עם מותו בדרך היחידה שהכיר – בעזרת הציור. באותה תקופה, שקיבלה לאחר מכן את השם "התקופה הכחולה", הִירְבַּה פִּיקָאסוֹ לצייר בצבע הכחול, שביטא את העצב הרב וְהַיָּגוֹן שחש.

התקופה הכחולה העצובה הִגִּיעָה לְקִיצָה בשנת 1904, כשפִּיקָאסוֹ החל לצייר את ציוריו בצבע ורוד. למה דווקא ורוד? ובכן, הצבע הוורוד נחשב בעיני רבים לצבע האהבה ופִּיקָאסוֹ הצעיר אכן מצא אהבה חדשה, שהאירה את חייו ועזרה לו להיפטר ממצב רוחו הרע. את התקופה הוורודה ביצירתו של פִּיקָאסוֹ מאפיינים ציורים עליזים ושמחים - בעיקר של לֵיצָנִים וְקִרְקָסִים, שכידוע עושים לכולנו מצב רוח טוב.

הכל קוביות

לאחר תקופה קצרה הגיע פִּיקָאסוֹ למסקנה שנמאס לו לצייר בצבעים ורודים בלבד, וכי עליו לחפש לעצמו סגנון מקורי אחר שיציב בפניו אֶתְגָּרִים אָמָּנוּתִיִּים חדשים. וכך עשה. סגנונו החדש של פִּיקָאסוֹ - "הַקּובִּיזְם" – הפתיע את כל אמני התקופה. במשך שנים ניסו אמנים רבים לצייר ציורים מדויקים ככל האפשר, ופתאום מגיע פִּיקָאסוֹ, שבמקום פנים עגולות מצייר פנים מרובעות, ואת העיניים והרגליים מצייר במקומות שונים וּמְשׁונִּים. אין ספק שהסגנון החדש זעזע רבים, אך אט אט החלו גם חבריו האמנים של פִּיקָאסוֹ להבין, כי צַיָּר גדול מצייר את מה שהוא מרגיש, ולאו דווקא את מה שהוא רואה.

עד היום נחשבת הַתְּקוּפָה הַקּובִּיסְטִית לאחת מהתקופות החשובות ביותר בהיסטוריה של הָאָמָּנוּת הַמּוֹדֶרְנִית. ואם אנחנו מדברים על יצירות חשובות, אי אפשר שלא להזכיר את אחת היצירות הידועות ביותר של פִּיקָאסוֹ - "הַגרְנִיקַה". יצירה זו צוירה בשנת 1937, בזמן מלחמת הָאֶזְרָחִים בִּסְפָרַד, כתגובה על הַהַפְצָצָה הַקַּטְלָנִית של חֵיל הָאֲוויר הַגֶּרְמָנִי.

עולם דמיוני וצבעוני

בגיל 82 פִּיקָאסוֹ הלך לעולמו, כשהוא מותיר אחריו מאות יצירות (בהן גם פְּסָלִים) וסגנונות, אותם מנסים עד היום לְחַקּוֹת אָמָּנִים רבים. אז, בפעם הבאה שבה מישהו אומר לכם שאתם לא מציירים מדויק, או שהצבע בו צבעתם את השמיים בכלל לא מתאים - ספרו לו על פִּיקָאסוֹ והסבירו, כי אם אמן מפורסם כמוהו יכול להשתמש בדמיון ולהמציא מחדש את עולמו - גם אתם יכולים!