אצלנו בוואדי ערה

ישראלים אוכלים חומוס באבו גוש, קונים דגים ובשר ביפו, נוהרים לפסטיבל החגים בוואדי ניסנס בחיפה ואוהבים לשוטט בשווקים הצבעוניים של נצרת ועכו. איכשהו, כולם מדלגים על אזור ואדי ערה. חולפים שם בדרך לכינרת, ומקסימום עוצרים על אם הדרך כדי לקנות שמן זית מול אום אל-פחם או למלא דלק בכניסה לכפר קרע.

יש יותר מסיבה אחת לשנות את היחס לאזור שתושביו ידידותיים ומסבירי פנים ויש בו הרבה מה לעשות ומה לראות. הטבע מרהיב בעונה זו של או-טו-טו קיץ, ומנקודות התצפית הגבוהות אפשר לראות את הקו הירוק של פעם, את גדר ההפרדה החדשה, כפר ועיר, יהודי נושק לערבי.

ואדי ערה. מבט כללי (צילום: לע"מ)

הבעיה היא שאת סימון השבילים הרלוונטיי או את האתרים המעניינים קשה למצוא במדריכי הטיולים החדשים, שאינם טורחים לעסוק בסביבת ואדי ערה. מי שאין לו חברים מבין תושבי המקום יתקשה לדעת לאן ללכת ומה לעשות, שלא לדבר על איפה לאכול.

מדריך ערבי, מדריך יהודי

בדיוק במקום הזה מציעה עמותת ”סיכוי" את שירותיה. העמותה, שחבריה יהודים וערבים, מפעילה פרויקט לשיתוף פעולה בין הרשויות הערביות והיהודיות בתחומי תעסוקה, איכות, סביבה ותיירות. ”בתחום התיירות החלטנו להתחיל באזור ואדי ערה‭,”‬ מסביר יובל תמרי מהעמותה. ”ריכזנו 25 מורי דרך יהודים וערבים, והם מציעים את שירותיהם לכל מטייל, קבוצה או משפחה‭.”‬

אוטובוס או מיניבוס מחכה למטיילים בנקודת מפגש, שבה משאירים את המכוניות, ואפשר גם לצאת לסיור ואתרים, בהחלט יכול לטייל בכוחות עצמו. המסלולים מציעים בין היתר צעידה בוואדיות בשילוב סיפורי המקום, צמחייה עשירה, נוף וארכיאולוגיה.

הצטרפנו לסיור שבו שולבו כמה מסלולים וכמה מדריכים. שמענו סיפורי ילדות של בילאל עקל מערערה, ובסימטאות אום אל-פחם (שכבר לא זורם בהם ביוב) ליווה אותנו מוחמד רבאח, מהנדס איכות סביבה בהשכלתו. כל המדריכים דוברים עברית שוטפת ומוכנים לכל שאלה, כולל שאלות פוליטיות מאתגרות. הטיול האולטימטיבי משלב מדריך יהודי וערבי, אבל אפשר גם להסתפק באחד מהם.

ואוכל? אתנחתה מצוינת היא ארוחה ביתית אצל אחת המשפחות הערביות

 באזור, בישיבה על מזרנים כמנהג המקומיים. אפשרות אחרת, זולה יותר וטעימה לא פחות: ארוחה באחת החומוסיות או המסעדות.

בחישוב כולל, המחיר לאדם בקבוצה של ‭,20‬ עם מיניבוס צמוד לכל היום, הדרכה והוצאות אוכל, עשוי להגיע לכ-200 שקלים. לתיאום הדרכה - מוחמד רבאח (אום אל-פחם): 5312314-‭;050‬ טל רז (קציר): 2841513 - 052;‬ בילאל עקל (ערערה): 2147231 - 050.

מטיילים עצמאיים יוציאו על ארוחה ביתית באום אל-פחם או באחד הכפרים בסביבה 50-70 שקל לסועד. חומוס ושיפודים באחת המסעדות המקומיות עולים סביב 30 שקל.

• משך ההליכה - שעתיים.
• אורך המסלול - 1.5 ק”מ.
  

נוסעים בכביש ואדי ערה (מס' ‭(65‬ ומחפשים את השילוט לקציר ‭3)‬ ק”מ לפני או אחרי הגשר של כביש ‭,6‬ תלוי מאיזה כיוון מגיעים‭.(‬ עולים במעלה הר אמיר עד ליישוב הקהילתי. מתחילים בשתי תצפיות מרהיבות משני צידי הרכס, ומשער היישוב יוצאים לאתר הקדום ”אל אחוואט” (החומות, בערבית‭,(‬ שבאופן מפתיע צורת הבנייה שלו דומה לאתרים מהמאה הראשונה לפני הספירה שהתגלו באי סרדיניה. במקום נמצאו ”חרפושיות” (חותמות עתיקות) ועדויות נוספות למסחר ער עם מצרים והסביבה.

משם ממשיכים במורד ההר לכיוון מעיין עין זיתון, הנמצא בין בתיה העליונים של ערערה. בית הקברות של ערערה, הבנוי סביב קברו של שייח חלף במרכז הרכס, מאפשר תצפית יפה על מרכז הכפר.

מבית הקברות יורדים למרכז הכפר, שם ניתן לבקר במסגד, ללכת לאיבוד בסימטאות ולסיים ב"בידאר‭,"‬ מרכז הכפר הקדום אליו היו מביאים את התבואה בזמן הקציר, ושבו גם היו נערכות חגיגות ושמחות. מכאן ניתן לקחת מונית לכיוון קציר, מרחק 7 דקות נסיעה דרך עין א-סהלה. בקציר מומלץ לבקר (בתיאום מראש) בבתי האמנים המתגוררים במקום.

• משך ההליכה ‭3 -‬ שעות.
• אורך המסלול ‭4 -‬ ק”מ.
  

נוסעים לעבר מושב מי עמי (כביש ‭,6535‬ שמסתעף מכביש ואדי ערה קצת ממערב

 לאום אל-פחם‭.(‬ בשער היישוב פונים שמאלה. לאחר ירידה של כ-300 מטר פונים ימינה לשביל המסומן בכחול ויורדים מתונות לכיוון דרום מערב, בין הלולים של מי עמי (כ-45 דקות‭.(‬

מקום המפגש של השביל עם הוואדי הוא עינות שריע, מקום ששווה לעצור בו למנוחה ולחקור את צפונותיו: עצים מרשימים, בית קברות קטן וכמה מבנים. מכאן והלאה הדרך היא לאורך הגדה הדרומית (השמאלית בירידה) של הוואדי, עד שמגיעים לפינת החמד עין אל מעלקה, יישוב קטן של מספר משפחות בלבו של החורש. מכאן בחזרה לרכבים במי עמי, הפעם לאורך הכביש.

• משך ההליכה ‭3 -‬ שעות.
• אורך המסלול ‭4 -‬ ק"מ.
  

שמה של אום אל-פחם (אם הפחמים) נגזר מתעשיית הפחמים שהייתה נפוצה באזור. לאחר הכניסה לעיר יש לעבור שלוש כיכרות עד לגלריה לאמנות, שם ניתן להשאיר את כלי הרכב. מהגלריה ממשיכים במעלה הרחוב עד כיכר אבן סינא, שהייתה בעבר ה”בידאר” של חמולת מחאגשנה. בכיכר נמצא חומוס אבן סינא המפורסם ובחנות המכולת עוראבי נמכרים ירקות טריים וצמחי מאכל שבני המקום נוהגים לאסוף בטבע: עולש, עלי רקפת, זעתר, עכובית ועוד.

ממשיכים בעלייה ובצומת פונים לעבר שוק אל מחאגשנה, הלב ההיסטורי של העיר: סימטאות צרות ורחבות, חצרות פנימיות וחיצוניות ובתים עתיקים וחדשים. במעלה השוק פונים שמאלה ומבחינים בצריח ובכיפה המוזהבת של מסגד עומר אבן אל-חטאב. רחבת המסגד משמשת שוק בוקר לפירות ולירקות ובימי ששי גם לביגוד, הנעלה, מוצרי בית ותקליטורים.

לא רחוק משם נמצא מסגד אבו עוביידה, שהוקם לראשונה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, עבר בשנת 1989 תהליך התחדשות והיום הוא כולל גם מרפאה מקומית ומרכז תרבות. מהמסגד ממשיכים לכיוון מזרח לכיוון קבר שייח אסכנדר והמסגד הצמוד לו, בראש ההר.

מהפינה הצפון-מזרחית של ההר מתחילים את הירידה בחזרה לעיר, כשבדרך חולפים בגינה הקהילתית בשכונת אל-חלאיל, שהוקמה במסגרת פרויקט עיצוב סביבה מיסודה של הגלריה המקומית. חוצים שוב את מרכז העיר, כשבפינת הרחוב אפשר לעשות עצירת מתוקים אצל אחמד מחרוב. מסיימים את הטיול בביקור בגלריה, שבה מציגים טובי האמנים הישראלים והבינלאומיים.

• משך ההליכה - בין 4 ל-6 שעות.
• אורך המסלול - בין 7 ל-11 ק"מ, תלוי בהספק.
  

יורדים מקציר לכיוון ואדי ברטעה, ממערב ליישוב. מגיעים לעין ברטעה ומשם

 ממשיכים במורד הוואדי כרבע שעה, עד לבתיה הראשונים של העיירה ברטעה. ההליכה לאורך הוואדי היא גם הליכה לאורך קו הגבול הישן, הלא הוא הקו הירוק. ברטעה חולקה ב-1948 לברטעה אל שרקיה (המזרחית) ולברטעה אל עשרביה (המערבית‭.(‬

אחרי שעוברים את ברטעה עוזבים את הוואדי וממשיכים בכביש המקביל. לאחר הליכה של כשעה מגיעים לאום אל קוטוף הציורית בת שתי גבעות. מטפסים לכיוון המסגד שבגבעה הדרומית, ולידו מבקרים (בתיאום מראש - עבד אל רחים כבהא, טלש 3853995-‭(052‬ במוזיאון המורשת הערבית על שם פאטמה. המוזיאון מציג מגוון מוצגים, חלקם חקלאיים וחלקם לשימוש ביתי, שהיו נפוצים באזור עד אמצע המאה העשרים.

ניתן לסיים את המסלול כאן ולחזור לקציר, או להמשיך לכיוון מצר ומייסר. שני המקומות האלה הם דוגמה לסיפור של שיתוף פעולה יוצא דופן בין יישוב ערבי ויהודי.