אוי, כנרת שלי!

"מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה

ובתום

של כינרת שלי... הוי כינרת שלי

ההיית, או חלמתי חלום?"

תסכימו איתי שמדובר בשיר נפלא. אלא שהחלום שחלמה רחל המשוררת בימים תמימים יותר, הופך בימים אלו לחלום בלהות עבור חובבי הטבע ואיכות הסביבה. למה? כי השבוע התבשרנו שחוף כורסי, החוף הפתוח הטבעי האחרון בכנרת - נמכר. 13 מיליון שקל שילמו למדינה האחים נקש, בעלי חברת התעופה ארקיע ומלון אורכידאה באילת, תמורת הזכות להקים במקום 400 דירות אירוח, מסעדות, חניות מסחריות, בתי קפה, שירותי בידור ותרבות.

במקרה הזה לא עזרה מחאת הירוקים ותושבי הגולן שניסו למנוע את המכרז של מינהל מקרקעי ישראל. גם 40 אלף איש שחתמו על עצומה לביטול המכרז לא עזרו. "החוף הזה אבוד", אמר שר השיכון והאחראי על המינהל (ובמקרה זה גם על המחדל), מאיר שיטרית, בתגובה לטענות הירוקים והתושבים. הוא אף הגדיל והוסיף, כי המצב דומה ל"טיל ששוגר ובלתי אפשרי לעצור אותו". 

עולם הדימויים של השר שטרית כנראה לקוח מעולם האקטואליה, אבל רגש להיסטוריה ולטבע כנראה אין לו. כי אם היה לו, הוא יכל לוותר על 13 מיליון השקלים שקיבלה המדינה מהאחים נקש. בינינו, הרי מדובר בסכום שהוא בדיחה: 13 מיליון שקל על שטח של 95 דונם, אומר שהנקשים שילמו למעשה קצת יותר מ-30 אלף דולר לדונם. מדובר בכסף קטן שממנו הם יעשו ככל הנראה כסף גדול. על חשבוננו.

אבל לצערנו, אנחנו רגילים. כי אצלנו כל פנינת טבע הופכת לפינת נדל"ן. חופי הכנרת הרי כבר מוקפים בבתי נופש, מלונות, פארקי מים ומסעדות. השאירו לנו חוף אחד שנוכל להרגיש בו את הכנרת הבתולית וההיסטורית עליה כתבו רחל, נעמי שמר ועוד רבים וטובים. אבל גם את זה לוקחים מאיתנו. ומה יהיה לנו במקום? עוד מלון, עוד בריכה, עוד מסעדות מזון מהיר ועוד אגדו-דו-דו במגאפון.

הטבע נעלם לנו, אבל משום מה למעט מדי אכפת. ובעלי הדעה? הם קרובים מדי לבעלי המאה. לכן, כולי תקווה שהמאבק הציבורי של הירוקים נגד הזוכים במכרז ונגד השר שטרית והמינהל יעשה הרבה רעש ואולי אף יישא פרי. ואז, ורק אז, נוכל לזמזמם בליבנו את מילות השיר: ואולי לא היו הדברים מעולם.

אחרת, הכנרת תישאר לרבים מאיתנו באמת בגדר חלום.