מי אמר שוק שחור?

בסקירת דברי ימי האומה העברית נהוג לציין לא פעם בהערכה יתרה את השנים שבהן הונהגה תוכנית הצנע הסגפנית. אותם ימים ראשונים בהם נוכח המוני העולים (אוכלוסיית המדינה הוכפלה בין השנים 1949 - 1951) גזרה המדינה הצעירה על אזרחיה נדרי צניעות והסתפקות במועט. עם זאת, מתוך ראיית התמונה ההיסטורית במלואה, מצאנו לנכון לתת כבוד גם לעולם אלטרנטיבי בתרבות הישראלית של אותם זמנים, עולם אשר זכה בצדק לשמו האפל - השוק השחור.

אזור דמדומים קולינרי

במאי 1949 אישרה הכנסת את תוכנית הצנע. תוכנית שאותה הגה דב יוסף, השר במשרד האספקה והקיצוב (שהפך למעין גיבור תרבות ומטרה ללעג בלתי נלאה לאחר מכן). אל מול החשש לקריסת הכלכלה והתפתחות מחסור חמור במצרכי יסוד, החליטה הנהגת המדינה הסוציאליסטית להעניק לכל אזרח את הרשות והיכולת לרכוש כמות מוגבלת של מוצרי יסוד כגון שמן, ביצים, בשר, סוכר ומרגרינה.

לצד טיפוחה של תרבות הצנע בעיתוני התקופה, שכללה עידוד מוסרי ועצות שימושיות לעקרת הבית החסכנית, מגלות כותרות העיתונים גם את קיומו המופלא של עולם אחר. אזור צללים של שפע נטול מגבלות, בו יכול האזרח הפשוט להעלים את כללי הצנע תמורת שטרות כסף מרשרשים ולרכוש לו ולמשפחתו ביצים, בשר, חמאה ללא הגבלה, ולפי כמה אגדות עירוניות, גם שוקולד מתוצרת חוץ.

היכן נמצא אותו אזור מסתורי ומפתה? השמועות עוברות בלחש מפה לאוזן בין עקרות הבית, מחשש עיניהם של נציגי השלטון המכריזים מלחמת חורמה בשוק השחור. ידיעות על אותו שוק מסתורי מגיעות כאמור מעת לעת לכותרות העיתונים. כך מדווח "ידיעות אחרונות" באוקטובר 1949 על אחד מחיילי צה"ל אשר נתפס ובתרמילו מוחבאים עוף וביצים בלתי לגאליים בעליל, ובעודו מובל לתחנת המשטרה באוטובוס אף תקף בעידוד הנוסעים את שוביו הפקחים.  

בלב המאפליה

בינואר 1950 יוצא אביעזר גולן, כתב העיתון "ידיעות אחרונות", למסע נועז ונטול גבולות: המטרה - חשיפת פרצופו האמיתי של השוק השחור. האמצעים - תחקיר מעמיק בן שבוע בעריה ובכפריה של מדינת ישראל הצעירה, במהלכו מציב את עצמו הכתב לא פעם בעין הסכנה כאשר הוא משוטט בשווקים, מאזין לשיחות בחנויות מכולת, מתחזה ללקוח תמים ונעמד בחשאי בסמוך לתורים מול משרדי הקיצוב. ב-3 בפברואר מפרסם הכתב החוקר את ממצאיו בכתבה מקיפה, אותה הוא מכתיר בכותרת: "היום אל תבוא לארוחת צהריים", כותרת אשר זוכה במהרה להבהרה מנומקת בפסקה הפותחת:

"היום אל תבוא לארוחת צהריים, אינני יודעת מה לבשל. לפחות פעם בשבוע שומע 'הבעל הבינוני' בישראל הצהרה זו מפי אשתו, בטרם יצא בבוקר לעבודתו. ולכן כאשר, בשוטטו בעיר או בשוחחו עם מכר, לוחש מישהו באוזניו בסוד: אם אתה רוצה קילו בשר או תריסר ביצים... או בקבוק שמן, אין הוא מעמיד פני צדיק בדורו ושוב אינו נחפז אל השוטר הראשון שייקרה לו בדרכו, כפי שהיה עושה אולי לפני שנה. לא, הוא מונה את הכסף שבכיסו ומשלם, בעודו אסיר תודה לבעל הלחישה; והוא מלא גאווה על תבונתו הרבה ועל שהתבגר ושוב אינו השוטה התמים שהיה לפני שנה. ואף האישה איננה סונטת בו יותר על שהוא 'בזבזן' ומוציא כספו לדברים לא נחוצים. גם אם השמן אינו הכרח מיידי במטבחה, היא ששה לקראתו, כי אין לדעת מה יהיה מחר. יתר על כן, היא מתפארת בבעלה הנבון באזני השכנות ואותו ערב צפוי מענה לשון חד וחריף לשמונה בעלים אחרים באותו בית, שאינם כה נבונים ופקחים ומסורים כבעלה של פלונית. ועוד שמונה טירונים גויסו למחנה ההולך וגדל של חסידי השוק השחור".

את מסעו לחקר האמת פותח הכתב העשוי ללא חת באפיון האויב העומד בשער ומנסה לענות על השאלה המהדהדת בראשם של קוראיו - מהו בעצם השוק השחור? ובכן: "אין השוק השחור גוף אחיד מוצק וקבוע, דווקא בכך כוחו הרב. הריהו כמפלצת מן האגדה היוונית, כהידרה האיומה, שאך קצצת זרוע אחת שלה ושלוש אחרות צמחו לה במקומה והיא הולכת וגדלה, זרועותיה מתרבות יותר יותר עד שהיא מאיימת לחנקך".

אחרי סימון המטרה יוצא גולן אל השטח לאסוף עדויות מרשיעות. את הדרך הארוכה הוא מתחיל  ביום שבו נשפט קצב סורר לשלושה חודשי מאסר על הברחת בשר, יום בו באופן סמלי לא אמורה להיות מוקצבת מנת בשר. בשעות הצהריים הוא נכנס למסעדה ביפו, פונה למלצר ומבקש לקבל: "ארוחה הגונה". בתגובה שולף המלצר מאי שם תפריט סודי ממנו מרכיב הכתב לעצמו את ארוחת השחיתות הבאה: "מנה ראשונה - רסק ביצים ובצל, מנה שנייה - כופתאות בשר קפוא ברוטב טחינה, מנה עיקרית - שוק של כבש אפוי עם תפוחי אדמה, ולסיום לפתן תפוחים וקפה (אמיתי!) שחור".

את התקרובת העשירה הוא מקבל, על פי עדותו, ללא פרוטקציה כלשהי ותמורת לירה ו-600 פרוטה. סבב נרחב יותר ברחובות ת"א מעלה שש כתובות נוספות בהן ניתן לקבל בשר ללא הגבלה.

יצאתי לשטח תיכף אשוב

אחרי שחשף את פרצופו האמיתי של עולם המסעדות הנהנתן, מחליט גולן להרחיק אל הפריפריה ויוצא לאתר את תחילת שרשרת המזון שבסופה מגיע בשר מוברח למסעדות בת"א. חקירתו בכמה יישובים חקלאיים נידחים חושפת נתיבי הברחה מדממים וכן תגלית בטחונית מביכה: מסתבר כי לא מעט מהדיווחים על התקפות פדאיון ביישובי הספר על רפתות הינם למעשה מסווה להעלמת בשר מעיני פקחי השלטונות. עם זאת, אותם עבריינים זוטרים הינם רק קצה קצהו של קרחון, ועל פי עדויות המגיעות לידיו, ישנם יבואנים ובתי חרושת המעלימים אלפי טונות בשר, ככל הנראה בעזרתם האדיבה של פקידים מושחתים במחלקת הבשר של אגף הקיצוב.

לאחר שפתר בהצלחה את תעלומת הבשר הנעלם מרחיק גולן לצפון הארץ, בנסיון לפענח מי עומד מאחורי היעלמותם המסתורית של תפוחי העץ מן השווקים הממוסדים. על פי עדויות המגיעות לידיו, נקטפו בחודשים לפני כן כמה מאות טונות של תפוחים, אולם גורלם נותר לוט בערפל ומזה חצי שנה לא ניתנה הקצבת תפוחים רשמית. במקביל הוא מנסה לפענח כיצד נותרה תעלומת התפוחים הנעלמים חבויה מעיני הציבור. למרות חקירה נמרצת הוא זוכה לתשובה בעיקר לשאלה האחרונה, כאשר מתגלה כי בראש השנה קיבל כל עיתונאי בחיפה מתנובה (האחראית על חלוקת התוצרת החקלאית) חבילה הכוללת עוף, גבינות, ביצים וגם 4 ק"ג תפוחי עץ. במקביל מגיעות לאוזניו שמועות כי בחודשים האחרונים זכו עובדי תנובה והמשביר לחלוקה מיוחדת וסודית של הפרי המבוקש.

חברת "ליבר" מסתייגת בתוקף משיוכה לעולם השוק השחור

מן הצפון שב גולן למרכז. לקראת סוף הנסיעה מחיפה לת"א נעצר האוטובוס לביקורת פתע של פקחי משרד הקיצוב, במהלכה מתגלות ביצים לא חוקיות בכליה של אחת הנוסעות. במהלך ההמתנה הוא מדובב בתחפושת נוסע תמים, את חברתו לספסל ומחלץ ממנה וידוי פלילי: "את המצרכים שלי לא יתפסו. אני נוסעת אל בתי הנשואה בת"א וכמובן לא בידיים ריקות. אבל את הביצים והבשר שלחתי בחבילה באמצעות חברת הובלה ופחית שמן בדואר. זה פשוט, זול ובטוח וגם מצחיק, תאר לך: הדואר הממשלתי, הוא העושה את המלאכה השחורה עבורי".

שבוע ימים של מראות וקולות קשים מעולם עבריינות המזון מסבים לכתבינו תחושת יאוש לא קלה. את מלחמת השלטונות בסוחרי השוק השחור הוא מתאר כשלומיאלית, לא מתוחכמת וחסרת מוטיבציה. במקביל נראה כי כאילו הפכה הקנייה בשוק האפלולי לנורמה מקובלת בציבור ואיש אינו מוצא בה פגם מוסרי. בנסיון להבין מדוע מוכנים אנשים רבים כל כך לעבור על החוק, הוא משוחח עם חנווני בשכונת מגוריו, אשר מודה בפניו בכנות: "אני מוכרח לעשות זאת. כולם עושים זאת. אם אני לא אעשה זאת יילכו הלקוחות שלי לחנות אחרת". למרות כל אלה מסרב הכתב האמיץ לוותר על החלום של מדינת חוק נטולת אזורים שחורים ואת כתבתו הוא מסיים בקריאה נרגשת לראשי המדינה:

"בעתות מלחמה נהגו ארצות רבות להטיל עונש מוות על ספסרים במזונות. ואנו עדיין במצב מלחמה. מבלי להיכנס לעובי הקורה של הוויכוח בעד ונגד עונש מוות, הנה הצעה אחת ... והיא שבדומה לחשוד באונס, הסוחר מן השוק השחור לא יכול להשתחרר בערבות לפני המשפט ושעל עברות שוק שחור לא יוטל עונש של קנס בלבד אלא קנס מלווה במאסר".

אחרית דבר

הצעותיו הלוחמניות של גולן לא יושמו, אך בספטמבר 1950 הקימה המדינה את "המטה למלחמה בשוק השחור"; מאות פקחים נשלחו לשווקים, ובתי דין מיוחדים הוקמו כדי לשפוט את הנאשמים. למרות המאמץ הממשלתי המשיך השוק השחור לפרוח בהיחבא.

רוב הגבלות הצנע בוטלו ב-1953, בין השאר בעקבות התגברותה של המחאה הציבורית ובעקבות קבלת הסכם השילומים ב-1952, ששיפר את יתרות מטבע החוץ של המדינה. ב-1958 צומצמה רשימת המוצרים הקצובים ל-11, וב-1959 הודיע שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר על ביטול משטר הצנע והקיצוב (למעט סוכר, ריבה וקפה) והשוק השחור נמוג מעצמו.

יודעים פרטים נוספים? כתבו לנו- yinonro@y-i.co.il

בשבוע שעבר

גרשון פאר - האיש שחלם להיות רובין הוד