עולם הדייטים על פי מדד הבירה
אחרי "הרצה" של כחמישה דייטים, הבנתי שהקלישאה נכונה, ושעדיף להתרכז בלהיות מי שאני. אה, ואם זה לא מספיק, כדאי פשוט להעלות את מפלס האלכוהול במעט, משם הכל נראה טוב יותר. כך עברתי כמה עשרות דייטים, שכולם היו מוצלחים. אם לא בגלל רמת השיחה, לפחות בזכות רמת הצריכה
בשנים האחרונות, קשה לי לזכור דייט שבו ממש סבלתי.
ההתחלה היתה קשה: לקראת סוף שנות ה-90, כשהאינטרנט הביא את בשורת הפגישות העיוורות אל פתח ביתי, לא ידעתי איך להתנהג, על מה לדבר עם אשה כמעט זרה, מי צריך לאסוף את מי, מי משלם, מה לעשות אם היא לא מוצאת חן בעיניי, וחמור יותר - מה לעשות אם כן.
אבל קשה באימונים קל בקרב, ואחרי "הרצה" של כחמישה דייטים, הבנתי שהקלישאה נכונה, ושעדיף להתרכז בלהיות מי שאני. אה, ואם זה לא מספיק, כדאי פשוט להעלות את מפלס האלכוהול במעט, משם הכל נראה טוב יותר. כך צלחתי כמה עשרות דייטים, שכולם היו מוצלחים. אם לא בגלל רמת השיחה, לפחות בזכות רמת הצריכה. אם הדייט מצוין, שותים הרבה. אם הדייט מחורבן - שותים עוד יותר, והדייט מפסיק להיות מחורבן.
הדייט הראשון שלנו היה ביום שישי, במגרש הביתי שלי, שנהגתי לכנותו "הפאב השכונתי", על אף העובדה שהשכונה שלי נמצאת מחוץ לעיר, ואלא אם כן רמת גן תשנה את פניה לחלוטין, פאב לא יקום בה. המקום היה עמוס לעייפה, אבל לנו לא היה אכפת, ישבנו על הבר, לגמנו כמה ליטרים, ולא היו אלה ליטרים שבאו לחפות על פגישה גרועה.
אני לא חושב שהיה לי דייט ראשון שבו שתיתי כמויות דומות, וחשוב מכך - שבו מישהי שתתה את הכמויות ששתתה. זה לא היה כל כך הרבה (הצד שלה של העסקה) אבל הרבה יותר מכל אחת אחרת. ואם אומרים שהדרך ללבו של הגבר עוברת דרך הקיבה, אני מוסיף ואומר שאצלי יש תחנת עצירה גם בכבד. אלא שללבי התגנב החשד - אולי גם היא מעלה את מדד הבירה כשהדייט לא משהו?
היא לגמה תוצרת חוץ, מזן לא שגרתי שהחל להיות נפוץ באותו הזמן. אני דבקתי בגולדסטאר הפשוטה שלי. היא שתתה את שלה לזכר הימים בהם גרה באירופה ועשתה היכרות עם הסוג הזה, אני שתיתי את שלי לזכר הימים בהם עזבתי את בית הוריי חסר כל, מנסה לחסוך על ידי קניית בקבוקים גדולים בסופר והחזרתם תמורת שקל ועשרים.
לשנינו היה ברור שיש עוד הרבה בירות לשתות יחד
בסוף הערב, חששותיי התבדו, והיה ברור לשנינו שיש עוד הרבה בירות לשתות יחד. לאחר מספר פגישות, כשחלקן כבר התנהלו בין ארבע קירות, היא הופתעה למצוא במקרר שלי, מאחורי שורות הגולדסטאר הסדורות, גם ארבעה בקבוקים של הבירה "שלה", שהזמנתי במיוחד ממאיר, ספק האלכוהול שלי באותה העת. תוסיפו ליד זה קילוגרם מהגלידה האהובה עליה, וקיבלתם בחורה אחת מרוצה, שתוך זמן קצר החלה לחלוק איתי קורת גג על בסיס קבוע.
הכרתי לה זוג חברים, גם הם מיטיבי-לגם. ערב אחד התפצלנו, הגברים בפאב אחד, הנשים בפאב הסמוך. בין הדיבורים על כדורגל, כדורסל, ציצים ומניות, סיפרתי לחבר על הקושי שבהשגת הבירה האהובה עליה (מאיר עבר לשים דגש על משקאות קלים ולזייף באלכוהול), והוא סיפר לי על חנות סמוכה שפתוחה כל הלילה, ובה כל מיני סוגים לא שגרתיים.
כשהכוסות התרוקנו, שמנו פעמינו לחנות המדוברת. ואכן, לתפארת מדינת בלגיה, עמדו להם בקבוקים אינספור של הבירה שלה, מחכים רק לי. מילאנו שקית, ושמחים וטובי לב נכנסנו לפאב בו ישבו הבנות. ממרחק נופפתי בשלל, מרוצה מעצמי, רק כדי לגלות שלמרות התפריט העשיר שהציע המקום, היא עצמה שותה - גולדסטאר, כי אם אני לא איתה בפאב, לפחות המשקה שלי איתה, ו"אתה יודע מה", היא אמרה, "זה בכלל לא רע".
התחלנו לבלות פחות ופחות במאורות השיכר המטונפות
אם לשפוט את הזוגיות דרך המשקפיים הצרים להחריד של מוטיב האלכוהול, הרי שהיה זה רגע שיא, וכיאה לרגעי שיא, משם אפשר רק לרדת. הזוגיות אמנם המשיכה לפרוח, אבל המדד, הו המדד, ירד פלאים. ככל שהזוגיות צברה יותר פז"מ, מצאנו את עצמנו מכונסים יותר ויותר בביתנו המשותף, מבלים פחות ופחות במאורות השיכר המטונפות של אלנבי, ומדד הבירה ירד לשפל של כל הזמנים.
על אף היעדרותי, מאיר לא סגר את העסק שלו. וכשביקרתי אותו מספר חודשים מאוחר יותר הוא לא זיהה אותי. הייתי צריך להזכיר לו שאני הבחור ששיכנע אותו למכור בירה בפסח. כשנזכר, נזכר גם בשידוך שרצה לעשות לי פעם, לבת של שמעון, שהיה קונה אצלו ארגזים של גולדסטאר. נראה שהוא ידע שעם האבא ההוא אני אסתדר. הייתי כבר מאורס, ולמרות שהוא התאכזב בשביל הבת של שמעון, הוא שמח בשבילי ורק ביקש שאביא את הכלה בהזדמנות, "שנראה אותה".
נראה שזוגיות טובה ואלכוהול הם שני מוצרים חלופיים. נותר רק לקוות שטמפו לא ספגו מכה כואבת מדי.
האימייל של זיו
לפנייה לכתב/ת 
אצלי בדרך ללב יש תחנת עצירה גם בכבד
צילום: איי פי
מומלצים
