היא כל כך פוחדת שאעזוב אותה שוב
נראה שהאלים אוהבים להשתעשע בחייהם של בני התמותה, אחרת למה הם שלחו לי אהבה דווקא שלושה חודשים לפני שאני נוסע לטיול הגדול שאחרי הצבא? היא היתה מדהימה, ופתאום הבנתי למה רומיאו כל כך אהב את יוליה, למה פאריס חטף את הלנה לטרויה, ולמה ג'ון לנון היה מוכן לפרק את הביטלס בשביל יוקו אונו. על אהבה ועל חרדת נטישה
זאת היתה התחלה של אהבה מופלאה. הכרתי אותה במסיבת חתונה שבכלל לא הייתי אמור להיות נוכח בה. אחד הצלמים ביטל, וביקשו ממני להגיע ולצלם את החתונה.
בתור צלם שמצלם כבר יותר מדי זמן חתונות, התסריט הקבוע מראש של נשיקות מתעופפות באוויר, חיוכים מאולצים בתור לקופה, סליחה לתיבה, קניית האשה בסכום לא מבוטל של זוזים, שבירת הכוס ורבע העוף פשוט הוציאו ממני כל אהדה למוסד הנישואים, או לרגש שאמור להוביל אותנו לחופה. איך שלא ניסיתי להפוך את זה הרגש הזה שנקרא אהבה, הוא מעולם לא חדר את השיריון שלי. בנות באו והלכו, אבל אף אחת אף פעם לא נשארה. עד אותה הבחורה.
היא היתה מדהימה, והיו לנו שלושה חודשים מטריפים, בהם באמת הרגשתי והבנתי למה רומיאו כל כך אהב את יוליה, למה פאריס חטף את הלנה לטרויה, ולמה ג'ון לנון היה מוכן לפרק את הביטלס בשביל יוקו אונו. תקופה קסומה, שתמיד מעלה פרפרים בבטן. ואפילו לאחר כל כך הרבה זמן, גם כשהפרפרים הפכו לעש, אני עדיין מרגיש את הפרפור איפשהו עמוק בבטן. אני בטוח שאם רופא המשפחה שלי ישלח אותי לצילום רנטגן, יוצג שם מבחר מרתק של פרפרים, ואפילו צ'ארלס דארווין, אבי תורת האבולוציה, היה מחסיר פעימה.
העיתוי היה פשוט מחורבן
אבל נראה שהאלים אי שם למעלה באולימפוס אוהבים להשתעשע עם החיים של בני התמותה, אחרת אין לי שום הסבר לעובדה שהחליטו לשלוח לי אהבה דווקא שלושה חודשים לפני שאני נוסע לטיול הגדול שאחרי הצבא. העיתוי היה פשוט מחורבן: אלמלא הייתי נוסע הייתי מצטער על ביטול הנסיעה, ואם אסע אני מאבד את האהבה הכי גדולה שהיתה לי, או תהייה לי אי-פעם.
אמרתי לעצמי שאם אנחנו באמת צריכים להיות יחד, יבוא יום והאהבה שלנו תמצא אותנו מחדש. אבל נראה שהשילוב של תמימות ונאיביות לא כל כך מוצלח בכל הנוגע להשערות. האימרה האלמותית שנשים סולחות, אך אף לא שוכחות, מעולם לא היתה כל כך נכונה כמו בסיפור האישי שלי.
לאחר שחזרתי מהטיול ניסינו לחדש את הקשר. כל מספר חודשים אנחנו מבצעים גישושים, בודקים את השטח. פעם היא בקשר, ופעם אני בקשר, וככה אנחנו חושבים אחד על השני ונמצאים עם אנשים אחרים. בגלגול האחרון של העלילה הגעתי למסקנה פשוטה ובהירה: היא כל כך פגועה וכל כך כעוסה, שעד שהיא לא תוכל לא רק לסלוח, אלא גם לשכוח את מה שהיה - היא לא באמת תוכל לתת הזדמנות לאהבה.
אני יודע שהיא אוהבת אותי ושהיא רוצה לתת לנו הזדמנות מחדש. אבל הכעס שלה כל כך חזק, עד שהיא אפילו אמרה לי שפשוט "לא מגיע לי". לכן, במקום להתרכז באהבה שבינינו, אני נאלץ להתמודד עם לב שרוצה, אבל שכל שלא נותן. וברגע זה השכל גובר על הלב.
היא כל כך פוחדת שאעזוב אותה שוב, שהיא לא מוכנה לתת לי ולה הזדמנות נוספת. כמו בת יענה היא תוקעת את הראש באדמה, העיקר לא להסתכן וחס וחלילה להתאהב שוב פעם מחדש.
אני גדלתי עם הקונספט שהאהבה אמורה לנצח, אבל ככל שהתבגרתי למדתי שהאהבה ברוב המקרים לא שורדת. יש רגשות שהם הרבה יותר חזקים ממנה. חרדת נטישה, למשל.
לפנייה לכתב/ת 
אני יודע שהיא אוהבת אותי ורוצה לתת לנו הזדמנות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
