הרבה יותר מאבא של דונה

ארון ספלינג החזיר בסוף השבוע את נשמתו לבורא, לא לפני שהתפייס עם טורי, הבת הסוררת. גם אני רוצה להיפרד מספלינג. זו תהיה פרידה צנועה, לא כזו ששמורה לשועי-עולם, למרססי-ססמאות על גדרות-הפרדה או יוצאים לדייט עם סלבז הוליוודים. זו פרידה מהאיש שאף פעם לא התיימר לקחת אותנו רחוק מאוד, רק רחוק מספיק.

ממש כמו אברהם אבינו, ככה היהודי ספלינג והבת הבתולה שלו, שבקושי גמרה תיכון, חיכו לנו בפתח הקופסה הקטנה עם גיגית של מים קרים ואיזה כבש שחוט ומפונפן, והציעו לנו דבר פשוט: מנוחה. לבוא לטלוויזיה כדי לנוח. תסכימו איתי שגם זו סוג של גדולה. לדעת לעצור באמצע הדרך למהפכה ולהגיד "מספיק לי כאן, די לי בכך שהצרות של העשירים משכיחות את הצרות של העניים", יש לזה ריח של אמירה.

בחן היידישעי שלו הוא הילך על קו התפר בין דרמה לטלנובלה ודלה את החומרים מולם אפשר להתרווח רגע ולשחרר את הבטן, בדיוק שנייה לפני שמחליקים אל תהום פאתטית וחלקלקה מסבון. "או.סי", "מגרש ביתי", "בנות גילמור", אפילו "וורוניקה מארס" הן אמנם גרסת השרימפס והקלמארי של הלחם והחמאה של ספלינג, אבל אם הוא לא היה מצווה לנו את המוצרים שלו במחיר מסובסד, הייתם יכולים לשכוח מריאן מקנזי מתאקלם באורנג' קאונטי.

אני רוצה להודות לספלינג על התמכרות נעימה ולא מזיקה. אף אחת מהסדרות שלו לא היתה סדרת מתח או דרמה אנושית כבדה, אבל הן עדיין היו פוטוגניות מספיק כדי שאני אחזור אליהן גם בשבוע הבא. במובן מסויים – ומעוות מאוד – ממש כמו "סיינפלד", גם הסדרות של ספלינג היו סדרות על כלום. רק אנשים - חובה שיהיו יפים - שמשוטטים כה וכה ומתחבטים מסביב לבריכות שחייה ומול ארונות מתוייגים בנושאים ברומו של קניון. 

אייזק המוזג מספינת האהבה, הסטירה של קריסטל ואלקסיס ב"שושלת", הפיצוץ ב"מלרוז", הבתולים של דונה, התספורת של פארה פוסט, כל אלה הן פנינים שנשזרו לאורך שנות-ההתבגרות של צאן מרעיתו של ספלינג, נושאים שהחזיקו שיחות ברזייה בימים בהם המים יצאו מהסלע. שום פרק מ"בוורלי הילס 90210" לא עומד במבחן הזמן, כמובן. הערבים המסעירים בפיץ' פיט אולי יראו לנוער של היום כמו ברידג' גפרורים ב"אחוזת ראשונים", אבל אני אזכור לו חסד נעורי וחסד נעורי-הסיליקון של ברנדה ולהקתה. בברכת "דונה מרטין גראדיואייטס!!!1" חמה, יהי זכרו ברוך.