עומק הסימום כגודל המסך
אחת לארבע שנים זקוקים ההמונים למנה כדי להתנתק מהמציאות. לשלטון זה נוח, אבל מהן השלכות האסקפיזם?
בשבוע האחרון של המונדיאל, מותר להרהר בקול רם על מיתוסים אחדים סביב המשחקים והשלכותיהם הגלויות והסמויות.
הפופולריות של המשחקים. בניגוד למה שמנסים כל פעם להציג, רק מיעוט, אמנם לא מבוטל, מתעניין וצופה במשחקים. אמנם, שידור המשחקים צובר רייטינג גבוה יחסית, אך רק שליש מן האוכלוסייה צופה בהם, שיעור דומה להפליא למדינות אחרות. בגרמניה צפו 32.5% במשחק הנבחרת עם פולין, שהם כ-24 מיליון צופים. 28 מיליון מתוך אוכלוסיה של מעל 82 מיליון תושבים צפו במשחק הגורלי גרמניה-ארגנטינה. רייטינג דומה, 32.2%, נרשם בקרב הצרפתים אשר צפו במשחק נגד דרום-קוריאה, ומעט פחות מן הספרדים, 31.2%, צפו במשחק בין נבחרתם לבין נבחרת אוקראינה. נכון שאירועים מעטים זוכים להתעניינות דומה, אך שם, כמו כאן, רב הציבור אינו צופה במשחקי המונדיאל. אולם מיעוט קולני מצליח להטות את תשומת הלב הכללית ולהפוך את המונדיאל לאירוע החשוב ביותר.
גברים מכורים למונדיאל. די בנתוני הרייטינג מארצות שונות כדי להפריך מיתוס נוסף: לא כל הגברים מתעניינים במונדיאל. נראה שההתעניינות הרעשנית, המעט כפויה, במשחקים נועדה בין היתר להנציח את המבנה המיגדרי בחברה. ההתעניינות המיגדרית הדיפרנציאלית, "גבר מי שלא צופה", מאשרת את ההגמוניה הגברית בחברה. נראה שאותו צורך, שמנחה צופות באופרת סבון, מכוון גברים להתעניין במונדיאל, כמו בספורט בכלל. שם המשחק - אסקפיזם, בריחה מן המציאות. לשבועות אחדים, מתהפך סדר היום הציבורי. בזכות אירועי המונדיאל הופכת הערנות הציבורית לקורת רוח של השלטון: אנרגיות מצטברות מתועלות למגרשים ומצמצמות את הסיכוי להפגנה, מחאה או מהפכה. עומק הסימום של ההמונים כגודל המסך. אם אין כסף לפלזמה בבתי-חולים - לפחות יש מסך פלזמה בבית.
הכדור הוא עגול. אימרה זו אמורה לתמצת את עיקרון השוויון המדומה בין חברות, כמו בין יחידים. לכאורה, במגרש כל הנבחרות שוות, ללא הבדל תל"ג או רמת חיים בארצותיהן. פועלים פורטוגלים בפיגומי בניין בלונדון ודאי רווחו נחת כאשר פורטוגל הדיחה את הנבחרת האנגלית. ניצחונה של גאנה על ארצות-הברית המחיש כיצד מגרש כדורגל מסוגל לסוגל לגשר בין פערים רוחביים לאורך ההיסטוריה - חברתיים, תרבותיים, כלכליים או טכנולוגיים - בין העולם המתועש לבין העולם השלישי.
העולם כפר קטן. העובדה שהמשחקים מעוררים התעניינות כלל עולמית לא צריכה לטשטש את יכולתם המרשימה להחיות מאוויים לאומיים, לייצר סולידריות בין כל השכבות וללכדן מחדש סביב הדגל. במידה רבה, תחרות בין נבחרות לאומיות מצילה זהויות לאומיות מטשטוש ומאבדון.
הצלחתו של איגוד הכדורגל הבינלאומי FIFA למסחר לחלוטין את המשחקים משלימה את הפן הכלכלי הגלובלי של המונדיאל. המדובר
במיזם כלכלי אדיר מימדים של תאגידים כלכליים ענקיים במכלול התחומים - תיירות, מזון, רכב, תקשורת ועוד - אשר אינם מחמיצים את ההזדמנות כדי למקסם רווחים, גם הפעם תוך ניצול ההתעניינות התמימה של המונים בענף ספורט. אלא שבשנים האחרונות, שיכלל FIFA ומצא נישה נוספת לסחיטת כספים - באמצעות מיסוי על שידורי המשחקים בטלוויזיה.
באמצעות קבלנים מקומיים, כמו חברת צ'רלטון בישראל, גם אוהדים שנותרים בבית ואינם מתפתים לבזבז את חסכונותיהם בנסיעה למונדיאל משלמים על הצפייה בסלון, על הסם להתמכרות המתוקה. פעם בארבע שנים, כנראה, זקוקים רבים למנת סימום כדי להתנתק מן המציאות או לאזור כוח להתמודד עמה. השאלה העיקרית, ממנה אי-אפשר להתחמק, היא כמובן: מהו מחיר האסקפיזם בארבעה שבועות של שיכרון חושים?
פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון
