אריזה משפחתית
"המירוץ למיליון" חוזרת לעונה שמינית, והפעם במהדורה משפחתית: עשר משפחות נאבקות על דקות מסך ומיליון דולר. ערכי משפחה
בחיתוליה של שנת 2005 הבון-טון השליט בריאליטי היה להפוך כל תוכנית למהדורה משפחתית, ולו באופן חד פעמי. "המירוץ למיליון" מיהר לאמץ את הטרנד בעונתו השמינית שעלתה אמש לשידור בארץ בערוץ יס סטארס. הפעם, בניגוד לוורסיה הרגילה שבה משתתפים 11 זוגות, יתמודדו עשר משפחות בנות ארבע נפשות כל אחת על הפרס הגדול - מיליון דולר. כלומר, ארבעים איש, אישה וטף שמתחרים על אותן 45 דקות מסך.
בין הקבוצות שמשתתפות בתוכנית: אמא, אבא ושני ילדים; שלושה אחים ואחות; אב ושלושת חתניו. הקשישים והקשישות שהוסיפו חן ואוסטיאופורוזיס לעונות הקודמות: אאוט. אין כאן ולו סבא או סבתא לרפואה. מה שכן יש זה הרבה נציגים של המשפחה האמריקאית הממוצעת: לבנה, רזה מהמעמד הבינוני. חוץ ממשפחת בלאק. הם שחורים. ויש גם פמילייה איטלקית אחת. האבא, אגב, עוסק כמובן בניהול זבל. בהמשך העונה יתגלעו הבקיעים. הישארו עמנו.
רוב הילדים בוגרים או בגילאי העשרה. אבל ישנן משפחות שגררו בגאווה למירוץ את ילדיהן הפעוטים. הרץ הקטן ביותר: אוסטין בן ה-8, וישנה גם קאריסה בת ה-9. לדעת הוריה קאריסה קשוחה מספיק כדי לראות את משפחתה מתווכחת, צורחת ורצה חסרת נשימה במטרה לזכות בכמה שיותר שטרות של מאה דולר. בעיצומו של המירוץ הראשון היא נרדמת במכונית. אביה, שדקה קודם לכן זירז אותה לדלג מהר יותר, מרגיע את עצמו: "שתישן עכשיו. אנחנו נצטרך אותה אחר כך".
איפה קרחוני סעודיה?
בתחילת העונה לא מתוכננות טיסות משפחתיות לחו"ל. המסעות נראים כך: מניו יורק לפנסילבניה. מפנסילבניה לווירג'יניה. וזה משעמם כמו שזה נכתב. בטוחני שהאמריקאים לא ששו לצפות בשיעור מולדת מצולם בנשימה לא סדירה. "איפה קרחוני סעודיה וקרנבליה קצרצרי הביגוד של איסלנד?" ודאי שאל את עצמו העם המשכיל הזה.
איפה האיש כהה העור שמתחרים תמיד מבקשים ממנו: "הסע אותנו לאתר הקבורה הקדוש שלכם, על מנת שנוכל לנתץ את מצבותיו במטרה למצוא כרטיס כתום ענק שההפקה החביאה שם עבורנו"? האמריקאים, וגם אנחנו, רוצים לראות אותו מסיע את אחיהם "בחינם, כי אנחנו משחקים משחק" באמצע יום העבודה שלו, במהלכו הוא מרוויח בזיעה שלושה דולרים שלמים. זה הכיף שלנו והעונה השמינית גזלה אותו מאיתנו.
כי מול ערכי משפחה, הוויתור על אתגרים המושתתים על הבדלים תרבותיים ועל ניצול זרים נעשה פשוט מאוד. חשוב שהילדים ילמדו תחרות פקועת עצבים מהי, אך עדיף שיעשו זאת בדרכיה ההיסטוריות של ארצות הברית של אמריקה. וגם נורא יקר להטיס כל כך הרבה אנשים ובל נשכח שילדים נוטים להרעיש בטיסות.
אבל ללא מראות של דוברי אנגלית קולניים המנסים לפלס את דרכם בנמלי תעופה ובהם שלטים ב"שפה זרה" נדמה שאין טעם לרוץ למיליון. בהמשך העונה, המשפחות הנותרות דווקא ייצאו את גבולות ארצן. הן יחצו את תעלת פנמה ואף יצפינו לקנדה. קנדה? הכל שם כל כך זר ושונה! אולי בכל זאת צפויות התנגשויות תרבותיות.
