ציפורים בכלוב של זהב? נראה לכם?
אנחנו גרים בדירת סטודיו בה המקרר עומד ליד הטלוויזיה שעומדת ליד המיטה שעומדת ליד הארון שעומד ליד הספות שעומדות ליד המחשב שעומד ליד המטבח שעומד ליד המקרר. כן, חיינו מתנהלים בכ-50 מטרים מרובעים של מרתף מתחת לבית של הוריי. עכשיו תתארו בכל הצפיפות הזו מיטה זוגית שצבעי דגל סעודיה ואפגניסטן גם יחד מעטרים אותה
הרבה דברים משמעותיים קרו לי בשנה האחרונה: קיבלתי את התואר, כתבתי ספר, הפכתי מרווקה למאורסת לנשואה
ועשיתי פוני. מכל הדברים הגדולים האלה שום דבר לא מתקרב לצעד הגדול באמת של החיים - לגור איתו.
חוסר ציפיות. יצאתי מהמקלחת אחרי יום עבודה מתיש, כל מה שאני רוצה זה להתכרבל במיטה המפנקת ולצלול. ואז, חשכו עיניי - אני רואה אותו עומד ליד המיטה, כולו מבסוט מעצמו, "החלפתי מצעים", אמר כמו ילד שהמורה הדביקה לו סמיילי ביומן.
"שמתי לב, אבל למה כל דבר בצבע אחר?", הזדעזעתי. "מה היה לך דחוף להחליף? שמנו את אלה לפני יומיים", הוספתי בטון מאופק.
"כן, אבל אני לא אוהב אותם, יש להם כדוריות בד כאלה מחוספסות, זה לא נעים, אל תשימי אותם יותר, טוב?"
אבל אלה המצעים שאני הכי אוהבת, חשבתי. טוב, אין לי כוח להיכנס לזה עכשיו, אני אכנס בו כבר מחר. בלילה חלמתי שכדוריות בד ענקיות רודפות אחרי.
אתם חייבים להבין את ההיסטריה: אנחנו גרים בדירת סטודיו שבה המקרר עומד ליד הטלוויזיה שעומדת ליד המיטה שעומדת ליד הארון בגדים שעומד ליד הספות שעומדות ליד השולחן מחשב שעומד ליד המטבח שעומד ליד המקרר. כן, חיינו מתנהלים בכ-50 מטרים מרובעים של מרתף מתחת לבית של הוריי. עכשיו תתארו בכל הצפיפות הזו מיטה זוגית שצבעי דגל סעודיה ואפגניסטן גם יחד מעטרים אותה. מראה לא קל.
ד"ר שקשוקה. המטבח אף פעם לא היה החלק המועדף עליי בבית. המקרר כן, גם ארון הממתקים. כל היתר - לא. האמת, לא בטוח שזה באשמתי - מילדות, בכל פעם שנכנסתי למטבח וביקשתי לעזור, אמא שלי, שכבר אז זיהתה את חוסר הפוטנציאל, היתה מתחננת שאתרחק. "זו העזרה הכי טובה", היתה אומרת. התרחקתי.
היום היא נושאת בתוצאות לא פחות ממני: אני לא יודעת לחתוך עגבניה או לטגן חביתה, מפחדת פחד מוות מהשמן שקופץ ומהרעש הנלווה, ונראה שלנצח אני ומשפחתי ננחת עליה לצהריים. לא מזמן החלטתי לעשות מעשה. בכל זאת, כפיר בחר בי מכל הבנות בעולם, ואני חייבת להוכיח שהוא לא לגמרי טעה. חיפשתי מתכון, ליקטתי מצרכים ויצאתי למשימת חיי - להכין שקשוקה. הגיע הרגע להרים את המכסה ולשבור את הביצים אל תוך הרוטב, אבל איזה רוטב ואיזה נעליים - לא היה שם כלום מלבד עיסה של עגבניות שחורות דבוקות למחבת. "אממממממא!" צרחתי, "בואי מהר, את חייבת להציל לי את השקשוקה!!!". היא באה בריצה והרימה את המכסה בזהירות. "נו, איך זה נראה? יש לה עוד סיכוי?" שאלתי. "זה לא נראה טוב", איבחנה, "אבל אני אעשה את המקסימום". לא יודעת מה היא עשתה שם, אבל תוך שניות הצבע חזר ללחיים של השקשוקה ולשלי גם. מכאוס מוחלט נהייתה לי ארוחת ערב. כשכפיר הגיע הוא היה בטוח שמישהו חטף אותי והשתלט על הדירה.
מאחדים כוחות. ברוח האיחוד הכללית והרומנטית ששררה עלינו, החלטנו לעשות צעד נוסף שהיווה את המסמר האחרון בארון החופש שלי - איחדנו חשבונות. מילאנו מיליון טפסים, חתמנו מיליון חתימות, ובאופן רשמי הפכנו לזוג זקנים. השילוב של איש מחשבים החובב פעולות בנקאיות, לא בא לי טוב - כל יום הוא נכנס לחשבון שלנו לבדוק מה חדש: "ממי מה זה? וזה? מה קנית ביום הזה בשעה הזו?"
מה הולך פה? נראה לו שאני זוכרת? מי המציא את האינטרנט הזה? זה חוקי שהם יודעים על כל צעד שלי? הרגשתי כאילו הק.ג.ב בעקבותיי.
ויתורים כואבים. כולנו מכירים את המנטרה, שכדי שהזוגיות תצליח צריך לעשות ויתורים. מה הבעיה? חשבתי. אז הוא יוותר בשבילי על לישון באלכסון, ואני אוותר בשבילו על הכוס האחרונה של החלב. ביג דיל. מובן ששוב טעיתי. בתור התחלה, גילינו שזה שהוא לא נרדם באור ואני לא נרדמת בחושך, זה בעייתי. לאחר שניסיון הרטייה לא צלח, אחד מאיתנו בקביעות הולך לישון בקריזה. דבר נוסף, אני מוצאת את עצמי לעיתים תכופות נגררת מתוך שינה לצחצח שיניים. מבחינתו, ללכת לישון מבלי לצחצח זה שווה ערך לשוד. למה שוד? כי אם אני אמשיך ככה, בעוד כמה שנים אני אשדוד את הקופה המשותפת שלנו כדי לממן טיפולי שיניים. ויתור נוסף, אולי הכי כואב שאני נאלצת לעשות, זה על שנת הכפיות עם הפודל שלי, שומשום. כבר עשר שנים שאנחנו מניחים את הראש על אותה הכרית באותה המיטה מלאת גרגירי החול והג'יפה. דמעות השכנוע שלי הפסיקו לעבוד ברגע שכפיר ראה את שומשום משתין על עצמו במהלך טיול שגרתי.
"שתי ציפורים בתוך כלוב של זהב, בלילה כמעט וראיתי כוכב, אינני חולמת כמה זה טוב לגור איתו", כתבה מירית שם אור. טוב, אז קצת קשה לראות כוכבים מהדירה שלנו, בכל זאת, זה מרתף. אבל אפשר לומר שהוא רואה כוכבים בכל פעם שאני נתקלת בחרק חדש שעבר לגור איתנו.
לפנייה לכתב/ת 
אהובית עם כפיר. הצעד הגדול בחיים
מומלצים
