היום לפני 100 שנה: אלפרד דרייפוס טוהר
ב-12 ביולי 1906 זוכה הקפטן היהודי היחיד בצבא צרפת של אז מאשמת בגידה במולדת. פרשת דרייפוס הפכה לציון דרך חשוב בתולדות הציונות והביאה לשגשוגה של התנועה הציונית
100 שנה בדיוק מלאו היום, 12 ביולי, לטיהורו המוחלט של אלפרד דרייפוס מאשמת הבגידה בצרפת, ארץ מולדתו. בית המשפט לערעורים בפריז זיכה את דרייפוס לחלוטין מאשמת ריגול לטובת גרמניה, אך קלונו של האיש לא נמחק וגם היום נחשבת הפרשה לאחד האירועים החשובים בהיסטוריה של העם היהודי והתנועה הציונית. לרגל האירוע יוציא השנה משרד הדואר הצרפתי בול חדש לזכרו ולהוקרתו של קפטן דרייפוס.
טקס ההשפלה של דרייפוס (ציור: M. Meyer)
אלפרד דרייפוס נולד ב- 1859 למשפחה יהודית אמידה מאלזס, שעסקה בייצור טקסטיל. בתום לימודיו התגייס לצבא הצרפתי ואף הפך לקצין ארטילריה. ב-1889 קיבל דרגת קפטן, והתמנה לחבר במטה הכללי.
בשנת 1894 גילה השירות החשאי הצרפתי כי קצין צרפתי שלח שמסמך צבאי סודי לשגרירות גרמניה בצרפת. העדויות נגד דרייפוס היו מפוקפקות, אך לממסד הצרפתי היה נוח להטיל את האשמה על דרייפוס היהודי. הוא נשפט בעוון בגידה ונידון למאסר עולם ולגירוש לאי-השדים. דרגותיו נשללו ממנו בטקס פומבי משפיל ב-5 בינואר 1895.
הוכחה לעוצמת האנטישמיות
פרשת דרייפוס קרעה את החברה בשנות ה-90 של המאה ה-19, והיוותה הוכחה להתפשטותה של האנטישמיות אל תוך הממסד הפוליטי הצרפתי. פרשה זו היוותה נקודת מפנה גם בחייו של העיתונאי היהודי מווינה שהתגורר באותה התקופה בפריז - תיאודור הרצל. רעיון המדינה היהודית נבט אז במוחו של הרצל, וההמשך ידוע.
שלוש שנים אחרי טקס ההשפלה שנערך לדרייפוס נחלץ לטובתו הסופר הצרפתי הנערץ אמיל זולא. בסדרת מאמרים בעיתונות, שהמפורסם שבהם פורסם תחת הכותרת "אני מאשים", טען זולא שדרייפוס אינו אשם וכי ראשי הצבא בחרו בו כשעיר לעזאזל במקום לחפש את האשם האמיתי.
ואכן, ב-1899 נערך לדרייפוס משפט חוזר בו הוא הורשע בשנית בעבירה החמורה של בגידה, אולם הפעם נגזרו עליו עשר שנות מאסר "בלבד". רק ב-12 ביולי 1906 נוקה דרייפוס מכל אשמה בבית המשפט לערעורים בפריז. הוא מת, כמה סמלי, ב-12 ביולי 1935.
סיפור הפסל שעבר דירה
בשדרות ראספיי בפריז, לא הרחק מגני לוקסבורג, ניצב פסל של דרייפוס במדים כשהוא מציג לראווה את חרבו השבורה. את הפסל יצר הקריקטוריסט והפסל הידוע טים בשנת 1985.
הכוונה המקורית הייתה להציב את הפסל בחצר בית-הספר הצבאי בפריז, במקום בו נערך טקס שלילת דרגותיו של דרייפוס, אולם שר ההגנה הצרפתי דאז התנגד בתוקף. המחלוקת על מיקומו של הפסל גרמה למעין "פרשת דרייפוס חדשה" בצרפת ולעיכוב בהצבתו. רק בשנת 1988 הוצב הפסל בפינה צדדית בגני טורלי.
אולם הפרשה לא הסתיימה גם כאן. מגיני זכרו של דרייפוס המשיכו למחות על המיקום הלא מכובד בו הוצב הפסל, ורק 6 שנים מאוחר יותר, בשנת 1994, הועבר הפסל לבולובאר ראספיי במרכז פריז, לא הרחק מהכלא בו היה עצור דרייפוס במהלך משפטו. בטקס החנוכה מחדש השתתף מי שהיה אז ראש עיריית פריז והיום הנשיא, ז'אק שיראק. לפני 4 שנים הושחת הפסל מעורר המחלוקת, לאחר שאלמונים כיסו אותו בצבע צהוב וכתבו על לוח הזיכרון "בוגד מלוכלך" וציירו עליו טלאי צהוב.
כך "ראיין" העיתונאי הישראלי את דרייפוס
לא רבים יודעים כי עיתונאי ישראלי ניסה בשנות ה-30 של המאה הקודמת לראיין את דרייפוס, אך ללא הצלחה. העיתונאי אורי קיסרי שכתב ב"הארץ", "מעריב" וייסד את "העולם הזה", נשלח בסוף שנת 1928 על ידי איתמר בן-אב"י, עורכו של 'דואר היום', לפריז כשליח העיתון. לפני צאתו לעיר האורות הטיל עליו בן-אב"י, מייסד העיתונות ה"צהובה" בארץ, כמה משימות, ביניהן לראיין את אלפרד דרייפוס, סרבן תקשורת ידוע. גם בן-אב"י וגם קיסרי ידעו שזו משימה כמעט בלתי אפשרית, משום שדרייפוס נשבע בשובו מאי השדים לא להתראיין עוד לעולם לעיתונות.
קיסרי נרתם למשימה. הוא איתר את כתובתו ופנה לשוערת. ממנה התברר לו כי "דרייפוס הטוב" יורד כל יום בשעה אחת עשרה לטיול בוקר. יום למחרת התייצב קיסרי ליד הבית, וכשדרייפוס ירד, נצמד אליו וביקש ממנו לסייע לו באיתור כתובת סמוכה. דרייפוס לא חשד בדבר והציע לקיסרי להתלוות אליו, משום שלדבריו הכתובת שהוא מחפש היא בדרכו. וכך צעדו השניים בשדרה הפריזאית ושוחחו על מזג האוויר. אבל אחרי כמה דקות לא הצליח קיסרי להתאפק ואמר למלווהו: "יסלח לי אדוני, נדמה לי כי ראיתי את כבודו באיזה מקום, אולי על גבי תמונה". לא הספיק קיסרי לסיים את המשפט ודרייפוס הושיט את ידו ואמר נחרצות: "הרחוב שאתה מחפש הוא כאן מימין. שלום לך". בטרם הספיק קיסרי להודות למלווהו, וזה כבר היה ישוב במונית שהרחיקה אותו מהמקום.
מאוכזב שב קיסרי לדירתו וישב לכתוב את המאמר תחת הכותרת: "כיצד ראיתי ושמעתי את דרייפוס", אשר פורסם ב-29 במרץ, 1931. מתברר כי למרות שראיון לא היה שם, עלתה מכירת העיתון באותו יום בצורה משמעותית.
לפנייה לכתב/ת 
