מדווחים מהשטח: בלוגרים כותבים משתי החזיתות

גולשים בעלי בלוגים המתגוררים בצפון הארץ או סמוך לרצועת עזה מדווחים ביממה האחרונה ביומני הרשת שלהם על האירועים בשתי החזיתות שנפתחו - בצפון ובדרום.

רוב הכותבים הם בני נוער, המבטאים תחושות טבעיות של פחד ולחץ, ונראה כי הכתיבה מסייעת להם, אם לא להפחתה מסוימת של חרדה, אז לפחות לתחושה של שותפות גורל. הם מתארים ביומני הרשת שלהם את המלחמה המתחרשת סמוך לביתם. לכל קטע מגיבים מיד בלוגרים וגולשים אחרים, זרים וחברים, המביעים תחושת הזדהות ודאגה עם הבלוגרים בקו האש.

קסאם ספיישל דליבירי

הבלוגרית דיאנה גם מספקת עדות אישית לאירוע נפילת הקסאם: "היום קרה מעשה נורא מפחיד. בדרכי העוברת אליי דודיי עברתי ליד בית ספרי הנרי רונסון שבאשקלון, ופתאום אני שומעת 'פיאווווווווווווווווווווווווווווווווווו, בום!!!' הלב שלי דפק במהירות נועזת, הבנתי שזה או קסאם, או משהו קרה, למזלי כבר התרחקתי מבית הספר, ושמעתי צעקות: 'זה ליד המכללה! זה ברונסון!'

"ממש נבהלתי, התחלתי לראות המון אמבולנסים, משטרות מכבי אש! פינו את כול האנשים משם, המנהלת יצאה בצעקות, והמון ילדים והורים שבאו להירשם לבית הספר היו בזמן זה בבית הספר. לאחר חצי שעה באו חדשות 10, 9, 1 ועוד".

"אני יושבת פה וכותבת והבומים לא מפסיקים"

גם הבלוגרים בצפון הארץ חולקים את מה שקורה סביבם. "אני היחידה שהחלונות שלה רועדים עכשיו?", שואלת הבלוגרית הנהריינית Under My Skin, שמרגישה את הבומים העל קוליים בביתה. "אני יושבת פה וכותבת והבומים לא מפסיקים", היא כותבת, "אחותי מתקשרת מתל אביב דואגת... מציעה שנבוא אלייה בינתיים".

הבלוגרית שושו מנילס כותבת דברים דומים: "יש הרבה בומים.. זה דיי משעשע אותי.. :P נממ תפתחו ערוץ 2... כולם שם מדברם על מה שקרה פעם בנהריה... וכמה מסוקים יש.... מסביבות 9 וחצי מתקיפים אותנו".

"אי טי כהן" כותב בציניות על הבגרות שעשה במתמטיקה תחת אש הקטיושות בקריית שמונה "בנתיים הספיקו להודיע בכל הישובים בסביבה להכנס למקלטים ולחדרי הביטחון רק בקריית שמונה לא הודיעו כלום. התקשרתי לבית הספר, הם הודיעו שהצבא אמר להם להמשיך בבגרויות כרגיל. שאלתי אם נעשה אותם במקלט, הם ענו שלא.... הבגרות התקיימה כרגיל, עם קצת (קצת הרבה) רעשים ובומים. לא היה נחמד, וגם ככה לא הלך לי כל כך טוב".

כהן מוסיף בציניות "שאלה שחשבנו שיוסיפו במיוחד לתושבי הגליל בבגרות היום: 'חשב את טווח הירי המקסימאלי של הקטיושות אם נתון שרדיוס המעגל שחוסם את המשולש הוא 2a וזויית הראש היא אלפא'"

"אני בנאדם יחיד שרוצה שתחשבו קצת על מה שהולך בצד שלו, בצד הרחוק יותר", כותבת הבלוגרית נוית," אני יכולה להבטיח לכם שמאז אתמול בערב, כשנשמעו הצופרים שהודיעו לנו לרדת למקלטים, אני רועדת. אני אספר לכם איך נשמעה ההודעה: לפני שההודעה הושמעה, נשמע צילצול 'טה נה נה', כמו שמשמיעים ברכבת לפני הודעה על הגעת רכבת. ההבדל היחיד שהוא היה הרבה יותר חזק. מיד אחר כך פורסמה ההודעה ע"י צופר: "התושבים מתבקשים לרדת למקלטים".

מיכאל, בלוגר בן 15 מנהריה, מספר בבלוג שלו איך התעורר מרעש הקטיושות וראה בטלוויזיה את השכונה שלו: "מתברר שלא סתם התעוררתי לכמה שניות מרעידה חזקה ולא נורמלית... הקטיושה פגעה בבנין במרחק של 100 מטר מהבית שלי... אני רואה את כתב החדשות מדבר נרגשות אל המצלמה. הוא עומד ברקע של בניינים שבדיוק אתמול בערב טיילתי שמה עם הכלב שלי. מאחוריו אנשים שאני רואה יום-יום, שכנים שלי, ידידים של המשפחה. מה עכשיו אני יגיד לעצמי 'תרגע מיכאל.....' (אין לי דרך להירגע)". 

התקדים של רעידת האדמה

ב-11 בפברואר, 2002, העמוד הראשי של ישראבלוג, אתר הבלוגים הפופולרי בישראל, התמלא תוך דקות ספורות בלבד בעשרות פוסטים של בלוגרים התוהים אם עוד מישהו, חוץ מהם, הרגיש רעידת אדמה. מנהל ישראבלוג, יריב חבט, כתב אז בבלוגו האישי: " פעם אמרו שה-11 בספטמבר היה מנוף לבלוגים בארה"ב. ה-11 בפברואר יעשה אותו דבר לבלוגים בישראל?"

הכתיבה ההמונית הזו אישרה, באופן לא רשמי, שאכן מדובר ברעידת אדמה. הבלוגרים המודאגים, והקוראים של ישראבלוג לא היו צריכים לחכות לאתרי החדשות שיביאו נתונים רשמיים מהמכון הגיאופיזי. בלוגרים מהעולם אף דיווחו בעת אסון הצונמי באסיה בסוף 2004.  

בכל אירוע חדשותי מסעיר הבלוגרים הממוקמים במרכז האירועים מספרים על המתרחש סביבם. מעבר לפורקן של רגשות הפחד מהאירועים, הבלוגרים למעשה ממלאים תפקיד חשוב ומהווים מקור דיווח מדויק למה שקורה בלי להמתין לאימות, לעריכה או הצנזורה הצבאית. לעיתים הבלוגרים נותנים זווית אישית או פרופורציה על דיווחי התקשורת.