ניסאן נבארה - יקיצה מאוחרת

בהיסטוריה המוטורית ישנם כלי רכב שמסוגלים בעת השקתם לשנות כליל את התמונה. ניסאן נבארה היה כזה. כאשר הוצג לפני שנה וחצי בתערוכת ז'נבה, עצרו המתחרים נשימה. מידות גדולות, מראה אטרקטיבי, קרבת דם יותר מברורה ל-SUV (פת'פיינדר) ובעיקר מנוע חזק בכ-30% מהחזקים שבמתחרים.

ניסאן נבארה (צילום: אלי שאולי)

מייד אין יו.אס.איי 

סביבת הנהג שנלקחה כמעט אחד-לאחד מהפת'פיינדר, זוכה לציון גבוה מאד. מחוונים ברורים ונעימים לעין, בקרת אקלים מפוצלת, פלסטיק איכותי בדרך כלל. מצד שני, אין כאן את השפע המרשים שפגשנו באירוע ההשקה, וגם במיצובישי האנטר, המתחרה הישיר בשוק המקומי.

תא נוסעים מרווח ובנוי היטב (צילום: רועי צוקרמן)

בכל מקרה, תא הנוסעים מרווח מאד ונעים. הוא מרגיש גדול מלפנים, ועוד יותר מאחור. יש צמד תאי כפפות וחלל שימושי מתחת למושבים האחוריים, הניתנים אגב לקיפול מהיר. חבל רק שאין משענת ראש לנוסע שלישי. מאחור מציע הנבארה את הארגז הגדול בחבורה - בשורה חשובה למי שבאמת יעבוד עמו.

על הנייר הניסאן חזק ממתחריו. על הכביש ההפרש הופך גדול עוד יותר. עם 174 כ"ס וחמישה הילוכים בתיבה האוטומטית (רק ארבעה למתחרים), מציע הנבארה את חטיבת הכוח הטובה בקבוצה. חד וחלק. וכן, זה כולל את המיצובישי האנטר עם ערכת השיפורים בו נהגנו לפני ימים אחדים. אגב, ההבדל הבולט לעומתו אינו רק התיבה וההספק, אלא גם נתון מומנט אדיר של 41.1 קג"מ (35.5 בהאנטר).

עם תיבת הילוכים חדה, זריזה ונעימה, ותגובות מצערת מדויקות מכל טנדר אחר בו נהגנו עד היום, הנבארה בהחלט בליגה משלו בהאצות מכל סוג. גם אם ממש לא רלוונטי שהוא מאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש ב-11.5 שניות בלבד, מדובר במספר מרשים בהחלט. יש אמנם היסוס קל עד כניסה לתחום האפקטיבי, אבל השהיית הטורבו קצרה בהרבה מהמקובל.

חטיבת הכוח בנבארה אינה שקטה במיוחד, אבל היא מרגישה מודרנית וזורמת. היכולת טובה ומרשימה בכל מצב. הן ביציאה מרמזור עירוני עם רכב ריק מנוסעים, הן בטיפוס עליות תלולות עם מטען מלא. שום דבר לא ממש משפיע על כושר הסחיבה. גם תצרוכת הדלק, עם 8.4 ק"מ לליטר, הייתה סבירה לגמרי בתנאי המבחן.

אין לו את הסטייל

א-ב-ל. כל הכוח הזה מתקשה לא פעם לעבור לכביש. הנעה אחורית בכביש, הנעה כפולה רק בשטח, בלי בקרת יציבות משום סוג. ניסאן טוענים כי הקהל אוהב את זה, אנחנו מאמינים שהם ללא ספק הופתעו על-ידי מיצובישי מבחינה זו, ואין ספק כי בעתיד הלא רחוק יאלצו היפנים להגיב למערך המתקדם יותר של המתחרים. לא שזו צריכה להיות בעיה גדולה מדי. יש להם את כל הדרוש - הנעה כפולה קבועה ובקרת יציבות - על פס הייצור כבר, בפת'פיינדר.

כרגע מתקשה הסרן האחורי לא פעם להתמודד עם שפע הכוח. אנחנו לא מדברים על נהיגה נמרצת ופחות רלוונטית, אלא על מצבי יומיום. רמת הנוחות נפגמת, והבחירה במערך מיושן עשוי להציב שאלות לא מעטות בימי גשם עם כביש חלקלק. הפתרון שניסאן יכולה בינתיים לספק כולל צמיגים נדיבי גומי (245-70-16) ודיפרנציאל מוגבל החלקה.

לא קטן הבחור (צילום: אלי שאולי)

דווקא החלק הקדמי מתנהג טוב יותר, טוב גם ביחס למקובל. יש כאן ריסון תנודות מרכב טוב יותר, וההגה מתקשר טוב יותר עם הנהג, למרות שלעיתים הוא פשוט קל מדי. בלמים? נגיד את זה כך - במקרה הטוב הם נרפים מדי.

בנוסף, תג-מחיר של 218,000 שקל לגרסה רגילה (עוד 6,000 לנעילת דיפרנציאל) ותא נוסעים לא מהודר במיוחד, לא יעשה חיים קלים לאנשי המכירות של ניסאן בארץ. התחרות חזקה מאי פעם, והלקוחות הפוטנציאליים מודעים לכך היטב. האם אלה בהכרח צרות? מוקדם לקבוע.

אחרי הכל, מי שמעוניין בטנדר החזק והגדול מכולם, יכול לפנות רק לאולם התצוגה של ניסאן. בעולם שלנו, מדובר בקלף שעשוי להתגלות כמנצח.