"יש מקום להרבה שינויים בתוכנית ויסקונסין בישראל"
אכבר פילוטי, בכיר בחברת "מקסימוס", המפעילה את פרויקט ויסקונסין באשקלון אומר כי יש מקום לשינויים בתוכנית, בין היתר בהורדת גיל המופנים ובחירה בכאלה שאכן יכולים לעבוד. והוא גם מתפלא על אי אכיפת שכר המינימום בישראל. ראיון
"בתוכנית ויסקונסין כפי שהיא פועלת כיום בישראל יש הרבה בעיות". את הדברים הלא-קלים האלה אומר לא אחד מהפעילים החברתיים הנאבקים נגד התוכנית, ולא פקיד ממשלתי או איש אקדמיה, אלא דווקא אכבר פילוטי (Akbar Pilothi) סמנכ"ל התפעול וכוח האדם של חברת "מקסימוס", החברה האמריקנית שהקימה את פרויקט ויסקונסין והמפעילה אותו באשקלון.
"יש מקום להרבה שינויים בתוכנית", אומר פילוטי, שהגיע מארה"ב לביקור במרכז באשקלון, "אני מברך את שר התמ"ת הישראלי, אלי ישי, על הקמת הוועדה שתבדוק אותה מחדש. התוכנית הוגדרה מראש כפיילוט, שנועד לבדוק רעיונות ולסנן אותם. התחלנו את התוכנית ב-4 אזורים בישראל, ולא במדינה כולה, כדי לבדוק אותה בצורה מבוקרת".
הניסוי החל דווא בלוס אנג'לס
מקסימוס היא מהחברות הגדולות בעולם לשירותי ניהול ולמכירת שירותים לממשלה. החברה מעסיקה 5,227 עובדים ונסחרת בבורסה בניו-יורק לפי שווי של 539 מיליון דולר.
מקסימוס הייתה חלוצת התוכנית שנקראת כיום "ויסקונסין": הפרטת הטיפול במובטלים. הניסוי החברתי הזה החל בשנת 1988 בלוס אנג'לס, עבר למדינת ויסקונסין בארה"ב שהעניקה לו את שמו, והתפשט למרבית העולם המערבי. כיום מפעילה מקסימוס את התוכנית ב-15 מדינות בארה"ב וכן באוסטרליה.
לפני שנה, כשהתוכנית הופעלה בישראל (בשם תוכנית מהל"ב), זכתה מקסימוס במכרז להקמת המרכז המפעיל את התוכנית באשקלון ובשדרות. חשוב לציין, ששלושה המרכזים האחרים - בנצרת, בירושלים ובחדרה - מופעלים בידי חברות אחרות.
"ייתכן שמה שטוב בויסקונסין רע באשקלון"
אחת הביקורות הנפוצות נגד התוכנית היא שמה שמתאים למדינות שונות מעבר לים, אינו מתאים בהכרח לישראל. הטענה הזאת דווקא אינה מקוממת את פילוטי. להפך. "אני מסכים לגמרי שמה שטוב בויסקונסין יכול להיות רע באשקלון", הוא אומר, "יש דברים שמתאימים ללוס אנג'לס אבל לא מתאימים לוושינגטון, אז ברור שאי אפשר להעתיק אותו בצורה עיוורת ישראל".
אחד ההבדלים הבולטים בין התוכנית בארה"ב ובישראל הוא גיל המשתתפים. המשתתפות הטיפוסיות בתוכנית בארה"ב הן נשים צעירות, בעיקר אמהות חד-הוריות, המתקשות לשלב עבודה וגידול ילדים. ואילו מי שמסייר במרכזים שבהם מופעלת התוכנית בישראל פוגש שם בעיקר אנשים מעל גיל 50, רובם עולים חדשים או חולים, אנשים שסיכוייהם למצוא עבודה קלושים.
"זה נכון, יש בעיה כזאת", אומר פילוטי, "היפנו אלינו אנשים מבוגרים מדי ובעלי בעיות בריאות. במהלך העבודה גילינו שלפחות 35% מהאנשיים שהביטוח הלאומי הפנה למרכז שלנו באשקלון אינם יכולים לעבוד. אנחנו לא מכריחים אותם לעבוד, להפך, אנחנו מפנים מאות אנשים בחזרה לביטוח הלאומי עם אישורים שהם לא צריכים להיות בתוכנית ויסקונסין והם ימשיכו לקבל קצבה".
האם זו טעות של הביטוח הלאומי?
פילוטי: "אני לא חושב כך. הם המשיכו לקבל קצבה בזמן שהשתתפו בתוכנית. טוב שהפנו אותם אלינו ונתנו לנו הזדמנות לבדוק אם אנחנו יכולים לעזור להם למצוא עבודה. אחרת, הם היו נידונים ממילא להמשיך לקבל קצבאות. הרי באותה בדיקה גילינו ששני שלישים מהאנשים שנשלחו אלינו מתאימים לעבודה. 30% מהמשתתפים בתוכנית באשקלון מצאו עבודה, כלומר, יותר מחצי מאלה שכן מתאימים לעבודה. מה רע בכך שניסינו לתת הזדמנות לעוד אנשים?"
רבים מאותם מובטלים מבוגרים נשלחו להתנדבות בקהילה כתנאי לקבלת הקצבה ועבדו בעבודות שחורות כמו צביעת בתי ספר תמורת קצבה של 1,500 שקל בחודש. האם לא פגעתם בהם?
"השירות נועד לתת להם הזדמנות להתנסות בעבודה. יש אנשים שרוב חייהם לא עבדו, ובשביל שמעסיק כלשהו יהיה מוכן לשלם להם שכר הם צריכים להיכנס לאווירת עבודה וללמוד דברים בסיסיים כמו לקום בבוקר, להתלבש יפה ולציית להוראות. במרכז באשקלון שלחנו רק 50 מובטלים לעבודה בקהילה, רובם צעירים. אם מרכזים אחרים שלחו אנשים מבוגרים לעבודות כאלה, אני לא מסכים אתם.
"יש הבדלי גישות בין החברות השונות שמפעילות את התוכנית בארץ. ממשלת ישראל שכרה 4 חברות שונות כדי לבדוק מה הגישה שהכי מתאימה לישראל".
אחת הטענות נגד התוכנית היא ששולחים מובטלים לעבוד כשלמעשה אין עבודה בשבילם, והם נותרים בלא כלום.
"אני מאמין שתמיד יש עבודה לכולם".
אז למה יש אבטלה? בגלל שאנשים לא רוצים לעבוד?
"כמעט כולם רוצים לעבוד, אבל יש אנשים שסלקטיביים מדי בחיפוש עבודה, או מחפשים במקום הלא נכון. אחת המשימות החשובות שעומדות בפנינו היא לקשר בין המעסיק הנכון לעובד הנכון".
האם זה נכון גם בישראל, שיש בה פי שניים יותר אבטלה מבארה"ב?
"הממשלה כאן מחייבת אותנו, בצדק, להחזיר את הקצבה לאנשים שמצאו עבודה אבל נפלטו ממנה בגלל האבטלה הגבוהה. שנית, אנחנו יודעים כרגע על יותר מ-250 ג'ובים רק באשקלון שמתאימים באופן כללי למשתתפי התוכנית שלנו, ואנחנו ננסה לשבץ אותם".
אחת הסיבות לאבטלה היא שאנשים לא מוכנים לעבוד במשכורת רעב. בשנים האחרונות, כשמקצצים בקצבאות, אנשים מוכנים לעבוד בכל מחיר ו-40% מהמעסיקים אינם מקיימים את חוק שכר המינימום.
"כל עבודה היא טובה. מובטל לא צריך לקבל קצבה עד שימצא את עבודת חייו. האם העבודה הראשונה שמצאת הייתה טובה? שימצאו עבודה כלשהי, וימשיכו לחפש עבודה טובה יותר.
"עם זאת, שמירה על חוקי עבודה היא השלמה חיונית לתוכניות כמו שלנו. למובטל אין תמריץ לחזור לעבודה במשכורת רעב. אתה מדבר על בעיה שאני לא מכיר מספיק טוב, כי בארה"ב אוכפים בקפדנות את חוקי העבודה.
"אחד הדברים החשובים בתוכנית היא תמריצים כספיים שאנחנו נותנים לאנשים שמוצאים עבודה, בנוסף למשכורת. באשקלון, למשל, אם חד-הורית שמוצאת עבודה מקבלת 1,500 שקלים לממן פעוטון לילד. היינו רוצים שנגיע למצב כמו בקליפורניה, שם מי שיוצא לעבוד מקבל הטבות יותר גדולות מהקצבה שקיבל כמובטל".
האם נתקלתם בבעיות מיוחדות בהפעלת התוכנית בישראל? האם היא הצליחה כאן פחות מבמקומות אחרים?
"התוכנית הצליחה כאן יותר מבמקומות אחרים. אנחנו רק שנה כאן, ומצבינו טוב בהרבה מהמצב שהיה לנו שנה אחרי שהתחלנו בארה"ב או באוסטרליה. נעשו כאן פחות טעויות. בשנים הראשונות עשינו המון טעויות ולמדנו מהם. ממשלת ישראל פעלה נכון כשלמדה היטב את הלקחים מהפעלת התוכנית במדינות שונות. כמובן שזה לא מנע טעויות וכישלונות גם כאן. אין עבודה עם בני אדם בלי טעויות וכישלונות.
"כמובן שבישראל יש בעיות מיוחדות. ראיתי שבאשקלון יש הרבה מאוד עולים מובטלים. שכרנו מראש הרבה עובדים עולים, שיכולים לתקשר אתם ולתת תחושה טובה. בכלל, אנחנו תמיד מנסים לתת לאנשים תחושה של 'גם אנחנו היינו שם'. שליש מהעובדים אצלנו היו מובטלים בעבר, וזה בכוונה. חשוב מאוד שיהיה אמון בינינו לבין המשתתפים".
יש אמון כזה היום באשקלון?
"לא מספיק. אני מרגיש שרובם עדיין חוששים מאתנו, שיש הרבה פחד וחוסר אמון. יש סיפורים רעים על אנשים מבוגרים וחולים שנשלחו לעבודה 'בכוח'".
מדוע יש התנגדות כל-כך חזקה לתוכנית הזאת?
"אנשים מפחדים משינוי. רוב המשתתפים לא עבדו במשך שנים. שירותי הרווחה עודדו את האנשים הללו להיות תלויים. אף אדם שעובד ומפרנס את עצמו לא רוצה להיות מובטל. אין דבר כזה. אבל ברגע שאתה מגיע לשם, אתה מרגיש שאתה בתוך רשת ביטחון, ואתה מתרגל ומפחד לצאת משם. ככל שאתה שוהה שם יותר זמן, יותר קשה לך לצאת. נשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן המנוח, אמר שקצבאות הן התמכרות.
"לפני 20 שנה הייתי מובטל בעצמי. זה לא היה הרבה זמן, אולי 3 חודשים, ובכל זאת, היה לי קשה לחזור לעבודה. פחדתי מחוסר הוודאות, חששתי שאתחיל לעבוד ואחר כך אאבד את המשרה. ואני עוד הייתי בחור צעיר עם השכלה ובלי משפחה. תחשוב איך מרגישה אם חד-הורית בלי השכלה, שלא עבדה 5 שנים. אנחנו צריכים לעזור להם להתמודד. יש להם בעיה של הערכה עצמית, איך לפתח ביטחון וכוחות. הם לא תמיד מעריכים אותנו על כך".
החל את הקריירה כפליט
כשפילוטי מדבר על עוני ותלות במנגנוני הרווחה, הוא מדבר מניסיונו האישי. פילוטי (47) נולד באפגניסטן, ונמלט ממנה בשנת 1984 כשהמדינה האומללה הייתה שקועה במלחמת אזרחים בין מוסלמים לקומוניסטים. הוא הגיע לפקיסטן וחי במחנה פליטים. עד מהרה החל לעבוד בארגון הסיוע שהחזיק את המחנה בסיוע לפליטים אחרים.
"באותה תקופה התוודעתי לראשונה לעבודה עם שירותי הרווחה, ומאז אני עוסק בסיוע לחלשים ולמובטלים", הוא מספר. "באפגניסטן למדתי מדעים ורציתי להיות פיסיקאי. היום, אני מרגיש שאני נותן לאחרים את מה שהייתי זקוק לו בעצמי.
כשהגעתי לארה"ב ראיתי שהעזרה לחלשים במערב הייתה ממוקדת מדי בקצבאות ולא בחזרה לעבודה. חילקו דגים במקום חכות".
אחרי 20 שנות ניסיון בארה"ב, אתה יכול להגיד שהועלתם למשתתפי התוכנית?
"במשך 7 שנים, 60% מהאנשים שטיפלנו בהם הפסיקו לקבל קצבאות. אני חושב שזה מכובד.
"קודם כל, שיפרנו את מצבם הכלכלי. שכר המינימום הממוצע באמריקה הוא 8.5 דולר בשעה, שהם 1,230 דולר בחודש (פילוטי נוקב בממוצע כיוון ששכר המינימום בארה"ב שונה ממדינה למדינה, ת.ג.). הקצבה הממוצעת היא 500 דולר לחודש למשפחה. מה עדיף?"
רגע: כל מי שהפסיק לקבל קצבה מצא עבודה, או שיש גם כאלה שנשארו בלא מקור הכנסה והפכו לחסרי בית?
"אין לנו דרך לדעת זאת. אנחנו יודעים בוודאות ש-300 אלף אנשים נכנסו לעבודה בזכותנו. יש אנשים שקשה לדעת מה עלה בגורלם, כיוון שאין קשר בין שירותי הרווחה בין מדינות ארה"ב, כשאדם עובר דירה אנחנו לא יודעים מה קורה אתו. מחקר של אוניברסיטת מרילנד על משתתפי התוכנית במדינת דלאוור מראה ש-90% מהם מצאו עבודה והתמידו בה.
"בכל מקרה, אני מניח שרובם לא חסרי בית, כיוון שהפרופיל של חסר הבית האמריקני שונה מהפרופיל של משתתף בתוכנית: רוב חסרי הבית הם גברים מבוגרים, ואילו רוב המשתתפות היו נשים צעירות. אני מניח שגם אלה שלא מצאו עבודה, מצאו לעצמם אפשרויות קיום אחרות, כמו תמיכה משפחתית".
האם מובטלים צריכים לחזור לחיות מתמיכה של המשפחה, כמו בעולם השלישי שממנו ברחת? זה הפתרון?
"בהחלט צריך להיות שילוב של תמיכה חברתית ותמיכה משפחתית. בני משפחה צריכים לתפקד כמשפחה, לעזור אלה לאלה. אם אנחנו תורמים לכך בעקיפין, זה בסדר".
שמה של מקסימוס נפגע כשהתפרסמו פרסומים קשים על תפקודה בארה"ב, כולל טענות על התעללות במובטלים ומכרזים שנוהלו בצורה לא ראויה, שכתוצאה מהם הפסדתם את המכרז שלכם בניו-יורק. כיצד אתה מתייחס לכך?
"מה שעשינו בניו-יורק הגיע לבית משפט, והתברר שכל מה שנכתב עלינו בעיתונים (ראה מסגרת) לא היה נכון. עד אז, כבר יצאנו משם, אם כי אנחנו יכולים לחזור לשם ואולי עוד נחזור כדי להוכיח את צדקתנו. נכון, היו בעיות בנוגע לחוזה שלנו במדינת ויסקונסין. אבל העובדה שמדינות רבות בארצות הברית ממשיכות לשכור את שירותינו, ושאנחנו ממשיכים לגדול ולספק לאנשים עבודה, מדברת בעד עצמה.
"מה לעשות, אנשים מקשיבים לחדשות רעות יותר מאשר לחדשות טובות, ופרוייקט מורכב כמו שלנו מייצר חדשות רעות מעצם טיבו. הכישלון האמיתי שלנו הוא שאין לנו יחסי ציבור מספיק טובים".
