שעת הרוקדים על הדם

זו לא שעה לדיבורים שקטים, ואף-על-פי-כן חובה להשמיעם. זו לא שעה לדיבורים על שלום, על הגיון, על פתרון, אבל חובה - ולו בשביל הפרוטוקול - להגיד אותם. זו לא שעה לדברי פיוס, אני יודע, אף אחד במילא לא ישמע. זו שעתם של אלו הרוקדים על הדם, כמו אותו סמרטוט שמיהר לצווח, כאן באתר, "אמרנו לכם". אז אמרתם. זה עוד לא הופך את הדברים לנכונים. זה רק מסביר מי אתם, חבורה של מתלהמים חסרי בושה.

אבל לא הם מדאיגים אותי עכשיו, מדאיגה אותי המדיניות. לאן מובילה אותנו ההנהגה האזרחית של ישראל? אולמרט, פרץ ולבני, שלושה מנהיגים צעירים, שלושה אזרחים שתלינו בהם תקוות - לאן אתם מובילים אותנו? מה תכלית המבצע הזה? מדוע לא הסכמתם לבחון את הצעת ראש ממשלת לבנון? ומדוע לא הסכמתם אפילו לעיין בהצעת ראש הממשלה הפלסטיני שבאה שבוע לפניה? מה התשובה שיש לכם למשפחות החטופים? מה תגידו לתושבי הצפון שיושבים במקלטים? מה אתם רוצים להשיג? יש לכם קו אליו אתם שואפים? אם כן, אנא גלו לנו מה הוא, ובבקשה, אל תדברו על קו 40 הק"מ.

ככל שעוברים הימים, גובר הייאוש. מצד אחד, ההנהגה שלנו לא מספקת תשובות. מצד שני, כל יום מתברר לנו עומק הברוך. לא ידענו שיש לנאסראללה טילים נגד ספינות, לא ידענו שהוא יכול להגיע עד תל-אביב, לא הערכנו שהוא יעז לשגר טילים בחיפה. עד כדי כך היינו עיוורים, עד שהסטי"ל החדיש, המצויד במערכות נגד טילים, פשוט לא הפעיל אותן, בטוח היה שלחיזבאללה אין אפשרות לפגוע בו.

וכך, בתקופת העיוורון שלנו, אנחנו מגששים בעלטה, מנסים להבין מה קורה. הצבא אומר שמטרת המבצע היא אחת, הממשלה מדברת על מטרה אחרת, וכולנו, בוגרי מלחמת לבנון, יודעים שלא זאת ולא זאת תושג. כבר היינו בסרט הזה, סרט רע מאוד. רצינו לצאת באמצע, אבל בקולנוע של לבנון מי שנכנס - לא בקלות נותנים לו לצאת.

איך זה ייגמר? אחרי שדמנו יישפך, ואנחנו נשפוך את דמם, יגבר הלחץ הבינלאומי ותהיה הפסקת אש. השאלה היא רק כמה

זמן זה ייקח וכמה קורבנות ייהרגו עד אז. הרי ברור שבסוף התהליך יישארו שני צדדים, קצת מותשים, קצת חבולים, אבל קיימים ושונאים מתמיד. גם נסראללה יישאר שם. הלוואי וזה היה אחרת, אבל כולנו יודעים שהמלחמה הזו לא תמגר אותו. היא אולי תפצע אותו, אבל תחזק את כוחות האופל שלו בלבנון. יותר מזה: הפעולות שלנו - הפצצת ריכוזי אזרחים בביירות, הרג אזרחים - יגרמו לכך שרבים בלבנון, מתונים יותר, יצטרפו למעגל השנאה נגדנו.

על חיזבאללה אין לי שליטה וגם אין לי ממנו ציפיות. הוא האויב המאוס. מממשלת ישראל, לעומת זאת, אני מבקש לספור עד עשר לפני שלוחצים על ההדק, ולחפש את הדרך להסכמה מדינית עם ממשלת לבנון. שמעתי את אפי איתם אומר בצאתו משר הביטחון פרץ, שהוא מאוד מרוצה מהתוכנית הצבאית שלו. מה אגיד לך, אדוני שר הביטחון? אם אפי איתם מרוצה ממך, אני מודאג. אני לא ישן בלילה. אם אפי איתם מרוצה, סימן שמשהו מאוד רע קורה לך ולממשלה כולה.