"חייו של ראובן היו ברכבת, ונגמרו שם"

הותרו לפרסום שמותיהם של שמונת ההרוגים מפגיעת הרקטה הבוקר (יום א') במוסך רכבת ישראל בנמל חיפה. מבנה המוסך ספג פגיעה ישירה וכתוצאה מכך נפצעו גם 23 בני אדם, שישה מהם במצב קשה.  

שמונת ההרוגים הם:

• שלומי מנסורה, תושב נהריה, בן 35
• רפי חזן, תושב חיפה, בן 30
• ראובן לוי, תושב קרית אתא, בן 46
• דניס לפידוס, תושב קרית ים, בן 24
• שמואל בן שמעון, תושב יקנעם עלית, בן 41
• נסים אלהרר, תושב קרית אתא, בן 43
• עשהאל דמתי, תושב קרית ים, בן 39
• דוד פלדמן, תושב קרית ים, בן 28
  

"תמיד הגיע לעבודה"

במותו הותיר אחריו ראובן לוי את אשתו, תרצה, וילדם בן ה-14 אלמוג. לוי התגורר בשכונת קריית הרצוג שבקריית אתא. "ראובן היה חבר טוב, תמיד הגיע לעבודה, גם כשהיה חולה. הוא היה אחראי ומסור", מספר מאיר בן סימון, חברו הטוב.

דודו של ראובן, שמעון לוי, שהגיע לבית אחיינו אמר ל-ynet כי ראובן היה "נשמה טובה", והוסיף כי חמותו ביקשה ממנו שלא ללכת לעבודה. בני משפחתו אמרו כי "חייו של ראובן היו ברכבת ושם הם גם הסתיימו". מועד הלוויתו טרם נמסר.

"רק שמותו לא יהיה לשווא"

אבל כבד שרר גם בבית משפחת דמתי בקריית ים. "אני לא מצליח להבין למה אלוהים העניש אותי פעמיים", אמר בכאב רב משולם דמתי, אביו של עשהאל, ששכל בן נוסף לפני כ-11 שנים כתוצאה ממחלה קשה. הותיר אחריו את הוריו, משולם ושושנה, אשתו טלי ובתם בת השנה, דניאל, שתי אחיות ואח.

עשהאל דמתי עם אשתו טלי ובתו דניאל (צילום: אחיה ראב"ד)

בני המשפחה, בסיוע חברים ועובדי הרכבת, הקימו סוכת אבלים בחצר הבית. משה, גיסו של עשהאל,התקשה להאמין: "לפני שבוע חגגנו כאן לדניאל את יום ההולדת הראשון שלה, ועכשיו היא תגדל בלי אבא".

דמתי, יליד כרמיאל, שירת בקבע שנים ארוכות, ולפני כשש שנים החל לעבוד במוסך הרכבת בחיפה. לדברי בני משפחתו, הוא היה פטריוט: "הוא שירת בחיל האוויר כראש צוות של מכונאי מטוסים. ביום חמישי הקפיצו אותו למילואי, אבל כשהוא הגיע לשם התברר שזו היתה טעות כי הוא כבר מבוגר. בכל זאת, הוא התנדב להישאר אך נשלח הביתה להיות בכוננות. הוא ביקש שיקראו לו בסופי שבוע כדי שחיילים אחרים יוכלו לצאת הביתה.

"לגבי עבודתו ברכבת, הוא אמר שמדובר בנכס אסטרטגי של ישראל שחייב להמשיך לעבוד בכל מצב. בגלל זה גם הבוקר הוא קם לעבודה, וכבר ב-5:30 היה במוסך", סיפר גיסו, ניר קונר.

הגיס הוסיף כי מי שהכיר בין עשהאל לאשתו, טלי, היה נסים אלהרר, חבר משותף שעבד עמו ברכבת, ונהרג היום לצדו. בני המשפחה ביקשו לומר שלמרות המחיר הכבד ששילמו, הם מחזקים את ידה של הממשלה ומבקשים להמשיך ולהכות בחיזבאללה. "רק אם נדע שהאיום הזה לא יחזור, ויעשו הפעם את העבודה עד הסוף, נדע שמותו של עשהאל לא היה קורבן

שווא". הלווייתו של דמתי תתקיים מחר בשעה 17:00 בבית העלמין צור שלום.

יום לפני שנהרג אמר "אבא שומר עליי מלמעלה"

רפי חזן, שנהרג גם הוא הבוקר, התחתן רק לפני כחודש וחצי עם אהובתו ורד. עד לפני כשבועיים הוא גר אצל אמו בשכונת קריית אליעזר בחיפה. חבריו סיפרו כי לאחר שנישא עבר עם אשתו לדירה שכורה באזור הכרמל.

חזן היה הקטן מבין ארבעה אחים. אביו נפטר והוא נשאר לגור עם אמו האלמנה. "הוא היה שכן טוב ושקט, תמיד התלבש יפה. הוא גם למד באוניברסיטה והיה ילד טוב", סיפרה אחת משכנותיו. לדבריה, כשאחד האחים סיפר לאם, רחל, על האסון היא החלה לבכות ללא הרף.

"הוא היה ילד מצחיק, מלא מרץ", סיפרה אחותו הגדולה של רפי, כשהיא גועה בבכי. "הוא היה עושה חיקויים, צוחק. עשו לו מסיבת רווקים מדהימה, הכי יפה. הוא עשה את אשתו מאושרת, רצה להפתיע אותו עם טיול לתאילנד".

אשתו של רפי, ורד, לא הגיעה לבית אמו של רפי חזן. היא נסעה אל משפחתה, בהרצליה. מוקדם יותר במהלך היום, היא לא הסכימה לזהות את רפי באבו כביר. "היא לא רצתה לראות את הגופה", סיפרה אחותו של רפי חזן. "היא רצתה להישאר עם הנשיקה שלו מהבוקר, עם המילים 'אני אוהב אותך' שהוא אמר לה לפני שיצא, ועם ההבטחה שהוא יחזור אליה בערב".

הערב גם התברר שורד התחננה הבוקר בפני רפי כדי שלא יילך לעבודה. היא חששה מפני הטילים, אולם רפי הרגיע אותה: "אבא שלי שומר עליי מלמעלה", אמר.

חיפשה את הבן ברשימות הפצועים

לובה פלדמן, אמו של דוד, עובדת בבית חולים רמב"ם בבנק הדם. כאשר שמעה על הטיל שנפל במוסך הרכבת החלה לחפש את שמו של בנה בין הפצועים. "לא מצאתי את השם שלו, אבל הוא גם לא ענה לי לטלפונים וכבר ידעתי שמשהו לא

טוב", סיפרה האם. "עליתי וירדתי בבית החולים וכל הזמן חיפשתי את השם שלו, בסוף ראינו את השם בין ההרוגים".

בכאב ובדמעות היא סיפרה עליו: "הוא היה ילד טוב, נשמה של ילד. בעוד שבועיים הוא היה צריך להיות בן 28. הוא וחברה שלו כרמית היו צריכים להתחתן וכבר התחילו לחפש אולמות".

דוד עבד כחשמלאי במוסכי הרכבת לאחר שסיים לפני כחצי שנה את לימודי הנדסת החשמל והאלקטרוניקה במכללת אריאל. היום הוא יצא כמדי יום לעבודתו, ממנה לא שב. האם, לובה: "הבן הקטן שלי לירון חייל, ותמיד דאגנו לו. דוד תמיד היה מרגיע אותי ואומר לי 'אל תדאגי לירון יהיה בסדר', אבל בסופו של דבר מי שנפגע זה דווקא הוא. דוד השאיר אחריו אב, אם ושני אחים.

ראתה את הרקטה נוחתת על המוסך

"מי ינחה אותי בעלייה לתורה", כך שאל הבוקר נדב אלהרר את אמו, אורלי, בשעה שהתבשרו בני המשפחה על מותו של האב, ניסים. הוא נהרג מפגיעת הרקטה במוסך הרכבת בחיפה. ניסים אלהרר, בן 43 מקריית אתא, הותיר אחריו אשה, ושלושה ילדים: נועה, נדב ודור. אזכרתו של אביו של ניסים אמורה היתה להיערך מחר, יום קבורתו של בנו.

"אני איתו מגיל 15", סיפרה אורלי ל-ynet. "עברנו יחד את כל חוויות הילדות. הוא אבא מקסים שאני והילדים אהבנו תמיד,

היה לו לב רחב, דואג לכולם. היה לו חיוך רחב על הפנים". אורלי דיברה איתו חמש דקות לפני הפיצוץ. לדבריה, הוא התקשר רק כדי לשמוע את קולה, ושמע שהילדים בבית כי הם פחדו מהקטיושות. היא סיפרה כי ראתה את נפילות הקטיושות מהמקום בו הייתה וראתה כי שתי קטיושות נפלו בים. רקטה נוספת נחתה על המוסך בו עבד ניסים. היא ניסתה לאתר אותו בכל מקום וכשדיברה עם אחד מחבריו בטלפון, הוא סיפר כי בעלה פונה לבית החולים. "ניסינו לברר פרטים בכל בתי החולים, אבל כשראיתי שהוא לא ברשומות הבנתי שהוא ברשימה השחורה", סיפרה. "הוא היה תמיד דואג ליצור קשר, שלחתי לו הודעת טקסט, אבל כשהוא לא ענה הבנתי שאיבדתי את היקר לי מכל".

הבן נדב אמור היה לחגוג את בר המצווה שלו בעוד שבועיים, אולם נראה כי זה לא יתאפשר. ניסים היה מוכר כשדכן של חבריו. אשתו סיפרה לכתבים כי עשהאל דמתי, תושב קרית ים בן 39 שנהרג אף הוא במוסך הרכבת, הכיר את אשתו באמצעות ניסים. 

בנו נולד לפני שבועיים

"לפני שבועיים ילדתי את בני השני אחרי טיפולי פוריות מאוד קשים שעברתי. לפני שבוע חגגנו בבית ברית מילה לבן", כך סיפרה אתמול בכאב נטלי בן שמעון מיקנעם, אשתו של שמואל שנהרג מפגיעת הקטיושה, והוא בן 43.  

חמישה עוברים מוקפאים נותרו לה כזכר מבעלה. "הוא רצה שלישייה בפעם אחת", סיפרה נטלי בכאב.

לא רצו לספר לאמא 

פבל, אחיו של דניס לפידוס (24), אמר בחיוך אירוני, שכל המשפחה היתה עסוקה בימים האחרונים בדאגה דווקא לו – הוא משרת בקו ובימים האחרונים הוצב בגבול לבנון. "בסוף המוות הגיע אל אחי, קרוב לבית", סיפר.

דניס השתחרר רק לפני כמה חודשים מהצבא והחל לעבוד כמכונאי ברכבת ישראל. כשאמו סופיה שמעה על האירוע היא חשה מייד שבנה בין הנפגעים. "היא רצה למעלה ולמטה במדרגות, צועקת ובוכה", סיפרו השכנים.

ברח מנהריה, נהרג בחיפה

שלומי מנסורה מנהריה נזעק ביום חמישי בבוקר מקולות נפילת הקטיושות על המבנה ברחוב הזמיר 5 בנהריה, שגרמו

למותה של מוניקה לרר בת ה-40. ביתו של שלומי ממוקם עשרה בניינים צפונית למבנה שנפגע, במרכזה של שכונת נהריה הירוקה.

מנסור ורעייתו אלינור החליטו לקחת את בנותיהן, בנות ה-3 והשנה, ולעבור לבית הוריה של אשתו בקריית אתא עד שהמצב יירגע. במהלך השבת ביקרו בני המשפחה במבשרת ציון, שם מתגוררת אחותו אדווה, ואמש חזרו לקריות לקראת תחילת שבוע העבודה החדש. "הוא לא האמין שהקטיושות יגיעו עד למחסני הרכבת", סיפרה אחותו אדווה. "הוא היה איש של עבודה ללא פשרות, וכפי שנהג לעשות כבר יותר משש שנים, הוא יצא מהבית ליום עבודה שממנו לא שב".

מספר דקות לאחר הנפילה באזור חוף שמן והפגיעה הישירה על מחסן הרכבת ניסו בני המשפחה לאתר את שלומי בטלפון הנייד שלו, אך ללא הצלחה. בשעת צהריים התדפקו השוטרים על בית המשפחה בקריות ומסרו את ההודעה האיומה על מותו. עבור משפחת מנסורה מדובר באסון שני, שכן אביו של שלומי הלך לעולמו לפני מספר חודשים וכעת האם מתמודדת עם מוות כפול תוך זמן קצר.