"אני חושב שלא נאה לברוח"
א.ב יהושע מסרב להיכנע לפחד, מעדיף להישאר בחיפה ולגלות סולידאריות ומקווה שבצמרת למדו את הלקח מהסיבוב הקודם בלבנון. בינתיים הוא גם ממשיך לכתוב. "הדמויות שלי עדיין במקום אחר, הן בכלל לא יודעות שיש טילים על חיפה"
למרות שילדיו מפצירים בו לארוז תיק ולשים פעמיו לתל אביב, א.ב יהושע נאחז בחיפה עירו. "אני יודע שהיום אם אתה יכול ללכת למקום אחר, לא מקובל להישאר פה, אבל אני חושב שלא נאה לברוח. יש אנשים שאין להם לאן ללכת ומן הראוי להיות סולידארי איתם. אני מיושן בעניין הזה, מה לעשות", הוא ספק מתנצל.
האזעקות שנשמעות מפעם לפעם מורידות לו במידה מסוימת ובאופן מפתיע את סף החרדה – כי יש זמן להתכונן. "כמובן שאני חושש מטיל שייפול עלי, אבל יש לי ממ"ד ואזעקה שמיידעת אותי מספיק זמן מראש לפני נחיתת הטיל, מה שמאפשר לרוץ למרחב המוגן", הוא אומר, חושב רגע וממשיך, "האמת, אני לא מפחד. אני חושב שהסיכויים לפגיעה אפסיים".
יהושע, כך נדמה, נאחז בסולידאריות: "נראה לי שכולנו אחד היום. קריית שמונה, נהריה, חיפה, צפת, טבריה, כרמיאל וגם כפרים ערביים שנפגעו. כולנו נושאים בנטל היום ובהשוואה למלחמות אחרות, המצב לא כל כך נורא. צריך לקחת את כל זה בפרופורציות. אנחנו רואים את התמונות מביירות ומהן אפשר ללמוד מה אפשר לעשות לעיר. זה נכון שספגנו הרוגים וזה נורא ואיום, אבל בשנים האחרונות מחבל אחד היה עושה נזק כפול מכל הטילים של החיזבאללה ביחד. הבחורה הצעירה שהגיעה מג'נין למסעדת מקסים בחיפה הרגה 27 איש וחיסלה כמה משפחות בבוקר שבת אחד. אז מה יותר נורא? בואו נשמור על פרופורציות".
זו לא פעם ראשונה שגבול הצפון וישובים על הקו מותקפים ובכל זאת התקשורת בחרה להשתמש במונח "מלחמה". אתה מסכים עם הטרמינולוגיה?
"נולדתי בשנת 1936 לתוך מאורעות קשים ביותר ואם היו אז מתאבדים כמו שיש היום, לדעתי הם היו מכריעים את הכף והיינו בורחים מכאן. אחר כך היתה מלחמת השחרור ואני זוכר שישבתי במשך חודשיים שלמים במקלט בירושלים. אחר כך השתתפתי במבצע סיני ומאוחר יותר באו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, שהיתה פי אלף יותר מסוכנת ומלחמת לבנון והטרור וכל היתר. המילה מלחמה קצת גדולה על מה שקורה כאן למי שמכיר את ההיסטוריה של הארץ הזו. אנחנו לא עומדים מול ארבע צבאות סדירים, טנקים ומטוסים. אנחנו מתמודדים עם טילים שהם מעצבנים, אבל זה בשום פנים ואופן לא מלחמה מסוג זו שידענו בעבר. נעמוד בה, נגמור אותה מהר ונחזור לשגרה"
אמרו לנו את זה גם בסיבוב הקודם בלבנון.
"אני חושב שלמדנו את הלקח ולפי דעתי אין שום כוונה לחזור שוב על סיפור לבנון. אני מקווה מאוד שראשי המדינה והצבא מבינים את זה היטב. צריך כמובן לדעת איך להפסיק את המלחמה הזו, לפעול בחוכמה ולהבין מה ניתן ומה בלתי אפשרי להשיג בה. לומדים מההיסטוריה".
אתה באמת מאמין בזה שלומדים מההיסטוריה? שהיא אינה חוזרת על עצמה?
"כן. בהחלט. אני מאמין שלומדים, מתקנים ומשפרים. אני מאמין בזה גם לגבי האדם היחיד וגם לגבי אומה. אפשר ללמוד מההיסטוריה ולראייה תיקנו עיוותים שנעשו בעזה, הוצאנו התנחלויות, הוצאנו את הצבא משם. זה נכון גם ללבנון. אני חושב שהניתוחים שעשינו ליציאה מלבנון ומעזה היו נכונים, אבל צריך היה השלמות. יש כאן ארגון שאיבד לחלוטין את השליטה על עצמו ופעל מחוץ לריבונות. אנחנו נעזור ללבנון להגיע לריבונות שלה".
איך מגיבים תושבי חיפה למציאות החדשה שנכפתה עליהם?
"חיפה היא עיר יפה ונורמלית שמקיימת יחסים מאוד טובים בין חלקי האוכלוסייה השונים שבה, אם זה דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים או יהודים וערבים. יש בעיר הזו הרמוניה יחידה במינה שיכולה להיות מודל להרבה ערים ברחבי הארץ. היא חילונית, אבל היא לא נהנתנית ופרועה כמו תל אביב. הדו-קיום בחיפה הוא לא רק בדיבור הוא הלכה למעשה, ומשקיעים בו זמן ומחשבה. הוא מוזן ומושקה תמידית וזה בא לידי ביטוי בחיי היומיום וברקמת היחסים. אני מאוד מקווה שבעתיד הקרוב נוכל לנסוע מחיפה לביירות".
יש בך פחד שהמצב ייצא מכלל שליטה?
"לא. אני מקווה שראש הממשלה, שר הביטחון ושאר מנהיגי ישראל הם שבעי קרבות ולמודי היסטוריה. אני מאמין שלאף אחד אין עניין ללכת מעבר למה שצריך לעשות. עם לבנון צריך לחיות ואני משער שהם יודעים שאם נהרוס אותה יותר מדי, אחר כך נקבל שם עיראק קטנה ומלאת מטורפים, ואז כל מה שנעשה לא יעזור לנו. צריך לדעת לשים את הגבול, לבקש מטרות ריאליות כמו הזזת החיזבאללה עד הליטני וסיוע ללבנון בשיקום ובאחיזה ריבונית של הממשל הלבנוני. בזה אני חושב שנסמן לפלסטינים שהגיע הזמן שגם הם ייקחו את ריבונותם בידיים ולא יתנו לקבוצות שפורצות אותה לעשות במדינתם כבשלהן. לדעת לקחת ריבונות, זה הכלל הראשון שמתוכו אפשר יהיה לבנות מערכת יחסים ביננו ואני מקווה שזה יהיה במהרה בימינו".
יש אמנים שנאחזים בזמנים שכאלה בפרגמטיות. יש אחרים שמתכנסים בעצמם ומשתתקים. אתה נמצא באמצע תהליך כתיבה, איך המציאות משפיעה עליך?
"אני נמצא בשליש האחרון של כתיבת הרומן החדש שלי ותוך כדי שאנחנו מדברים המחשב פתוח לפניי. זה נכון שאני לא כותב בקצב שכתבתי לפני פרוץ המאורעות, אני מזדהה עם תחושת השיתוק שאת מדברת עליה, אבל זה חלק מהמחיר. השיתוק של היום מצמיח נושאים לכתיבה מחר, הוא מכרה לסופרים. אני חושב שסופרים באירופה היו לפעמים שמחים להיות במצבים שלנו ולקבל מעט מהריגושים שיש פה. כיוון שאני נמצא בתוך זרם הכתיבה, אני נאחז במה שכבר כתבתי ובמה שעוד אכתוב. הדמויות שלי עדיין במקום אחר, הן בכלל לא יודעות שיש טילים על חיפה, הן לא שמעו על המלחמה".
