כואב, אבל פחות
בעקבות הנסיגה מעזה ומדרום-לבנון מצבנו לא "טוב", אבל במאזן רווח והפסד - הוא בהחלט טוב יותר
עוד לא התפוגג עשן המלחמה וכבר מזדרזים אצלנו למצוא לקחים אסטרטגיים. כל מי שהתנגד לנסיגה מלבנון וסבל מתוכחות חבריו לנוכח פריחת הגליל בשנים האחרונות, כל מי שנאלץ לומר "חכו, עוד תראו" - יכול עכשיו לפלוט אנחת רווחה ולזקוף את ראשו לנוכח הלקח האסטרטגי ה"ברור" מפעולת חיזבאללה. עד כמה שזה יישמע מוזר, ה"לקח" הזה מוכיח בדיוק את מה שהפיות המפיקים אותו חשבו... האמנם? הנה מספר "לקחים" המושמעים לאחרונה:
"התקיפה וחטיפת החיילים בצפון וירי הקטיושות שהתפתח מוכיחים שהמהלך האסטרטגי של יציאת צה"ל מלבנון היה שגוי". נכון? לא נכון. "אסטרטגיה" טובה אינה דרך פעולה המובילה לעולם "טוב"; אסטרטגיה נכונה היא זו המובילה לעולם "טוב יותר". מבחנה של היציאה מלבנון אינו בשאלה, אם הגענו לחזון אחרית הימים ולפיתרון מלא של כל בעיותינו. מבחנה הוא רק בשאלה: האם היציאה היטיבה את מצבנו או הרעה אותו.
כדי לענות עליה יש לבחון את מאזן הרווח וההפסד הכולל של מה שהשגנו במהלך היציאה מלבנון. לשם כך צריך לשאול, מה היה קורה אילולא יצאנו מלבנון. כמה חיילים הינו מאבדים? האם אז חיזבאללה לא היה פועל נגד צה"ל? והעיקר - האם גם אז היה העולם עומד מנגד ומניח לנו "לעשות סדר" בלבנון? נכון, צודק מי שטען כי הצורה בה נוהלה היציאה המבוהלת מלבנון פגעה בכושר ההרתעה שלנו. אבל אינני מכיר שום דבר שפגע יותר בהרתעה מהישארותנו הממושכת בלבנון.
"לקח" נוסף: "חטיפת החייל על-ידי החמאס וירי רקטות הקסאם על שדרות מוכיחים את השגיאה האסטרטגית שנעשתה בהתנתקות". שוב, לא נכון. אם לא היינו יוצאים מעזה, לא היה טרור? ירי הקסאם היה נפסק? השאלה המכרעת היא, שוב, מצבנו היחסי. והיום הוא טוב יותר (ולא "טוב", אלא "טוב יותר") מהמצב בו היינו נשארים בעזה. נכון, הטרור לא נפסק, אולם מי שחשב שהוא ייפסק לא באמת הבין את המהלך שמטרתו העיקרית היא להקל על הלחימה בטרור, ולא לצרף את החמאס והג'יהאד האיסלאמי להסתדרות הציונית. יכול להיות שהמהלך יניע בסופו של דבר את המחנה הפלסטיני המתון לכיוון השלמה עם ישראל, אך אנו עדיין רחוקים מזה.
נכון, בניגוד ליציאה מלבנון, שם נהנינו משש שנים של שקט ופיתוח בצפון הארץ, הזמן שחלף מאז ההתנתקות מקשה על הערכת תוצאותיה ארוכות הטווח, ויפה מספרים על מאו טצה טונג, שבתשובה לשאלה מה דעתו על המהפכה הצרפתית, ענה שמוקדם מדי לקבוע זאת...
התחום המתמטי בו עוסקים בבחירה של אסטרטגיה עדיפה בתנאי אי-ודאות נקרא בשם תורת המשחקים. בשנים האחרונות הוא עולה לכותרות בגלל שחלק מהעוסקים בו (כולל הישראלי פרופסור אומן) זכו בפרס נובל לכלכלה. כמעט כל הזוכים בפרס זה הם יהודים. מפליא שדווקא במדינת היהודים אין מבינים, שאסטרטגיה פירושה דרך פעולה שהיא "טובה יותר" מאחרות, ולאו דווקא דרך פעולה שהיא "טובה" באופן אבסולוטי ברוח חזון נביאינו על אחרית הימים, בה יגור זאב עם כבש. ואגב, גם אז כדאי שאנחנו נהיה הזאב, ליתר ביטחון...
פרופ' יצחק בן-ישראל, אלוף (מיל'), ראש התוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
