אכילת רימונים כתאונת עבודה

בתביעות על נזקי גוף, נזקקים בתי המשפט ובתי הדין לעבודה לעזרת מומחים רפואיים. כפי שהערנו לא אחת, חלק מהמומחים הרפואיים זולגים אל סמכותם של השופטים. חלק משופטינו מקבל את התערבות הרופאים כתורה מסיני. חלק אחר בוחן את המלצות הרופאים בשבע עיניים ופוסק בניגוד לדעת המומחה הרפואי שמונה על ידם.

כך קרה במקרה של צ'. צ' עבד כמאבטח ובמסגרת עבודתו, ליווה קבוצת מטיילים שיצאה לטיול ברמת הגולן. בשעת צהריים הגיעה הקבוצה למטע רימונים, וצ' אכל שניים.  מאוחר יותר חש צ' ברע ופונה לבית החולים. שם אובחן, כי אכילת הרימונים גרמה לחסימת מעיים והרופאים נאלצו לכרות לו את המעי הדק.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר באירוע כפגיעה בעבודה. צ' נדרש אפוא, לעזרת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שמינה כמומחה רפואי מטעמו את פרופ' רפאל עינת, מומחה בתחום הגסטרו.

נקדים ונבהיר כי בחוק הביטוח הלאומי, קיים סעיף מפורש העוסק בתאונה שיסוד הפגיעה בה הוא מחלה. החוק קורא לה "תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין". אלא שהחוק מסייג וקובע כי תאונה שכזו "אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

בד בבד, החוק מקל בעניין זה על העובד. הוא מעמיד לרשות העובד חזקת סיבתיות. אם המחלה נגרמה תוך כדי עבודה, המוסד הוא זה שצריך להוכיח כי השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה ממצבו הקונסטוציונלי, כלומר מהדפוס המולד של העובד.

על פי הוראות סעיף זה, הנחה בית הדין לעבודה את פרופ' רפאל עינת לקבוע בחוות דעתו מהי המחלה אשר בגינה הופנה צ' לטיפול בבית החולים, האם קיים קשר סיבתי בין אכילת הרימונים לבין המחלה, ואם יקבע כי קיים קשר סיבתי, האם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הקונסטיטוציונלי.

בחוות דעתו ציין המומחה, כי צ' עבר בילדותו ניתוחי בטן, וכתוצאה מכך נוצרו אצלו הידבקויות לאורך המעי הדק, שגרמו לו לסבול מעצירות ופעם אף נגרמה לו חסימת מעיים חלקית. בנוסף, שבוע לפני אכילת הרימונים בטיול, אכל צ' הרבה אפרסמונים ורימונים. אפרסמון הוא הפרי השכיח ביותר כגורם לחסימת מעיים. על כן, קבע המומחה, בהחלט סביר כי הרימונים שאכל צ' במהלך הטיול גרמו לחסימת המעיים, בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל".

יחד עם הקביעה כי קיים קשר סיבתי בין אכילת הרימונים בטיול לחסימת המעיים, כתב המומחה בחוות דעתו – "המצב הקונסטיטוציונלי יחד עם אכילת האפרסמונים והרימונים הוא שגרם לאירוע, אך לא נראה לי שאכילת רימונים ביום האירוע ובימים שלפניו מהווים חלק של העבודה. ואם לענות על השאלה באופן סכימטי: השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הקונסטיטוציונלי של צ'".

שופטי בית הדין לעבודה, אילן איטח ונציג הציבור יעקב שלג, לא קיבלו את מסקנתו של פרופ' עינת. לדבריהם, "נקודת המוצא של המומחה בבואו לקבוע את מאזן ההשפעות היתה שגויה".  הרי אין חולק, הבהירו השופטים, כי אכילת הרימונים נעשתה במהלך העבודה. על כן, אין להסתמך על דברי המומחה ש"לא נראה לי שאכילת רימונים ביום האירוע ובימים שלפניו מהווים חלק של העבודה". לא לשם כך מונה המומחה.

כל שיש לקבוע הוא, האם ישנו קשר סיבתי בין אכילת הרימונים לחסימת המעיים שתוצאתה ניתוח. התשובה לשאלה זו פשוטה. "עיון בחוות הדעת של המומחה ובתשובות ההבהרה מעלה כי אלמלא אכילת הרימונים יתכן שלא היתה מתבצעת חסימת המעיים. בתשובת ההבהרה השנייה הבהיר המומחה שאכילת הרימונים היא זו אשר גרמה לחסימת המעיים".

נקודת המוצא של המומחה היתה אם כן שגויה, פסקו השופטים. למעשה, כדי לדחות את התביעה צריך היה המוסד להוכיח כי השפעת אכילת הרימונים פחותה בהרבה מהשפעת יתר הגורמים. לא זאת קבע המומחה, ולפיכך המוסד לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את מאזן ההשפעות.

סוף דבר: תביעתו של צ' התקבלה, וחסימת המעיים שאירעה בעקבות אכילת הרימונים בזמן עבודתו, הוכרה כפגיעה בעבודה.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח